מדריך תאימות לאחור (backwards compatibility) בקונסולות

מבחינת יצרניות הקונסולות, תכונת התאימות לאחור (backwards compatibility) – או היכולת לשחק את משחקי הדור הקודם על קונסולה חדשה – היא חרב פיפיות. מצד אחד יש בה כדי להגדיל בצורה משמעותית את היצע המשחקים הזמינים לקונסולה, ולאפשר לשחקני הדור-הקודם לשמר את השקעתם, ומצד שני היא עשויה להיות כרוכה בעלויות חומרה ופיתוח, ולהפריע להתמקדות של היצרניות והשוק בדור החדש וביתרונותיו. וכן, גם אם הן לא מודות בכך, להקשות על המפתחות והיצרניות להשיג רווחים קלים מהוצאה מחודשת של כותרים ישנים.

על רקע זה, אין זה מפתיע במיוחד, שאף שתכונת התאימות לאחור שולבה כבר באמצע שנות ה-80 בקונסולות הדור השלישי דוגמת האטארי 7800, והדגם הראשון (mark III) של ה-Sega Master System, היא לא הפכה מעולם לסטנדרט בתעשייה. נינטנדו, לדוגמה, דאגה לתאימות לאחור בקונסולות הניידות שלה, אולם ויתרה עליה בכל הקונסולות הביתיות שהוציאה חוץ מה-Wii, וגם אטארי וסגה, שהיו הראשונות לאמץ את התכונה, ויתרו עליה בקונסולות המאוחרות יותר שהוציאו. סוני, שסיפקה תאימות לאחור אמיתית ב-PlayStation 2 ובדגמי ההשקה (ה-CECHB01 וה-CECHA01) של ה-PlayStation 3, עברה בשנת 2007 לתאימות חלקית בעזרת תוכנה, והחל בדגמי 2008 זנחה גם אותה, בהחלטה אסטרטגית שהיא "יכולה להרשות לעצמה לוותר עליה".

ובכל זאת, כמעט כל קונסולות הדור הנוכחי יכולות להריץ משחקים מסוימים של הדורות הקודמים, תכונה שכדאי מאד להכיר אם אתם מחפשים להעשיר את ספריית המשחקים שלכם בכותרים מצוינים, שלחלקם אין בכלל מקבילה מודרנית, או שזו מוצעת רק בגרסת הפצה דיגיטלית אותה לא תוכלו להשאיל, למכור או להעביר בעתיד.

PlayStation 3: אלא אם קניתם את הקונסולה שלכם בשנים 2006 או 2007, ככל הנראה המכשיר שלכם אינו מכיל אפשרות כלשהי להריץ את משחקי ה-PlayStation 2. כדי לוודא זאת, אתם יכולים להשוות את מספר הדגם שלכם לטבלה הרשמית שפרסמה סוני. מה שכן תוכלו לעשות בכל הדגמים, הוא לשחק במשחקי קונסולת ה-PlayStation המקורית (המכונה לעיתים גם PSX).

בכל מקרה כדאי לבדוק במאגר המידע של היצרנית, ובעיקר באתר החובבים המוקדש לנושא, האם המשחק שאתם מתכננים לנסות להשיג יפעל על הקונסולה שלכם, ובאיזו איכות. אם המשחק עובד, אגב, כל שתצטרכו הוא להשיג את הדיסקים המקוריים, שכן בניגוד לקונסולות אחרות, התאימות לאחור ב-PlayStation 3, לא דורשת מכם, השחקנים להוריד טלאי-תכנה (patches), או לרכוש אביזרים נלווים. שימו לב שלמרות שמשחקי ה-PlayStation 3 הם, ככלל, ללא נעילת אזורים (כלומר ניתן לשחק על קונסולה אירופאית משחקים מארה"ב ולהיפך), הדבר אינו נכון לגבי התאימות לאחור, ולכן חשוב להקפיד שהדיסקים שאתם מנסים לשחק יהיו מאותו אזור (ארה"ב או אירופה) של הקונסולה.

ההמלצה הברורה שלי לכל מי שרוצה לשחק את משחקי ה-PlayStation 2 המצוינים, היא להשיג את הקונסולה עצמה שעדיין נמכרת, ובמחירים שפויים, גם בארץ. וחוץ מזה, יש סיכוי לא רע שתוכלו לקבל את ה-PlayStation 2 מקרובי משפחה או חברים שהפסיקו לשחק.

Xbox 360: הקונסולה מבית מיקרוסופט מציעה תאימות לחלק ממשחקי ה-Xbox המקורית. תאימות המושגת באמצעות טלאי-תוכנה (patches) שהפיצה היצרנית, ואשר יותקנו אוטומטית על הכונן הקשיח של הקונסולה שלכם, מיד כאשר תכניסו לקונסולת ה-Xbox 360 את דיסק המשחק המקורי.

מיקרוסופט, שעם השקת קונסולת הדור הנוכחי שלה הצהירה כי מטרתה היא "להביא לכך שכל משחק של ה-Xbox יעבוד על ה-Xbox 360", איבדה עניין בפרויקט הסבות התוכנה אחרי שנתיים, ובנובמבר 2007 הפסיקה לעדכן את רשימת המשחקים הנתמכים. רשימה הכוללת באופן רשמי מספר מרשים מאד של משחקים נתמכים, למעלה מחצי מכלל כותרי הקונסולה הקודמת, אולם בפועל מורכבת מהרבה מאד כותרים ירודים ממש (דוגמת משחק הפעולה Crime Life Gang Wars או כותר היריות Chicago Enforcer) וחסרה לא מעט אחרים שזכו לשבחים דוגמת סדרת Madden, או משחק היריות בגוף ראשון Chronicles of Riddick.

בנוסף, כדאי לדעת שההסבה שמציעה מיקרוסופט למשחקים רחוקה מלהבטיח חווית משחק מושלמת כמו במקור. לא מעט מהכותרים הנתמכים, ובהם כותרי הדגל של מיקרוסופט דוגמת halo 2 ו-fable, סובלים מבעיות מהירות או קצב רענון מסך (framerate) נמוך וגמגומים בסאונד ואף "קפיאה" (freeze) של המשחק המחייבים כיבוי והדלקה מחדש של הקונסולה. לרשימה המפורטת של בעיות ידועות במשחקי עבר מומלץ לפנות לערך בוויקיפדיה.

שימו לב שכמו במשחקי ה-Xbox 360 גם במשחקי ה-Xbox המקורית תצטרכו להתאים את האזור אליו מיועד המשחק לקונסולה שלכם. בשל מנגנון נעילת האזורים, אם קניתם קונסולה אירופאית לא תוכלו לשחק בה משחקים מארה"ב ולהיפך (אלא, כמובן, אם יש לכם צ'יפ).

נינטנדו Wii: הקונסולה הביתית היחידה בדור הנוכחי שמספקת תאימות אמיתית לאחור לדור הקודם היא זאת מבית נינטנדו. ה-Wii מציעה אפשרות לשחק בכל כותרי ה-Game Cube, ובעיקרון ללא בעיות מיוחדות. יחד עם זאת, כדי לשחק תצטרכו להשקיע ברכישת ג'ויסטיק וכרטיס זיכרון ייעודיים המותאמים לקונסולה הקודמת. גם ב-Wii, כמו באחיותיה לדור הקונסולות הנוכחי, קיימת נעילת אזורים המחייבת אתכם לוודא שמשחקי העבר שאתם מנסים לשחק מיועדים לאזור (ארה"ב או אירופה) אליו מותאמת הקונסולה שלכם.

מדריך מפורט כיצד (ולמה כדאי) לשחק את משחקי ה-Game Cube על ה-Wii שלכם, תוכלו למצוא כאן.

נכשל ניסיון נינטנדו לחסום את ה-Homebrew ל-Wii

פחות מ-48 שעות אחרי שנינטנדו הפיצה את עדכון מערכת 4.2 ל-Wii, שנועד להשבית את פעולתן של התוכנות הפרטיות (homebrew) על הקונסולה, וקהילת המפתחים העצמאיים מצאה תגובת נגד. פתרון למי שהקונסולה שלו הושבתה עקב העדכון, אמנם אין עדיין (נינטנדו הודיעה מצדה על תוכנית תיקון חינם לנפגעים אולם זאת מוגבלת, בין היתר, למי שלא הפעילו תוכנות פרטיות או שינו את הקונסולה בדרך כלשהי), אולם נכון להיום נמצא מענה למרבית המכשולים האחרים שהציבה הענקית היפנית בפני המפתחים הפרטיים.

מדריך מפורט ועדכני להיום להתקנת והפעלת תוכנות פרטיות על ה-Wii, תוכלו למצוא כאן.

בכל מקרה ההמלצה הברורה של קהילת המפתחים היא להמנע מהתקנת העדכון האחרון ל-Wii, אשר, כך נראה, אינו מוסיף שום פונקציונאליות חדשה לקונסולה ואינו דרוש גם להפעלת משחק כלשהו. מי שרוצה להשתמש בערוץ הקניות של נינטנדו יידרש אמנם לבצע עדכון, אולם גם דרישה זאת ניתן, מסתבר, לעקוף.

ביום ה' הקרוב: כנס גיימינג וגיימרים בסנימטק ת"א

ביום חמישי הקרוב יערך לראשונה בישראל, כנס המיועד לקהל הרחב והמוקדש למשחקי מחשב ווידאו. הכנס, שהוכן בשיתוף עם המכללה האקדמית בית-ברל (המפעילה תוכנית ללימודי עיצוב ופיתוח משחקי מחשב) יתארח במסגרת הפסטיבל השנתי למד"ב, פנטסיה ומשחקי תפקידים – אייקון, המתקיים בימים אלו במתחם סנימטק ת"א. בתוכנית – הרצאות ומושבים אקדמיים וסדנאות מקצועיות, לצד טורניר משחקים חופשיים ומפגשים של קהילות מפתחי המשחקים ושל כותבי הבלוגים הישראלים בנושא.

אף שאני מברכת כמובן על כל פעילות בתחום הגיימינג בישראל, קשה לי להגיד שאני מתלהבת במיוחד מתוכנית הכנס. זאת הורכבה בעיקרה מפאנלים (או, בלשון, התוכניה "דיונים מונחים") – מסגרת שמטבעה, אינה מיועדת או מעודדת במיוחד הצגה מעמיקה של תכנים ודעות. בין אלו: פאנל על משחקי מחשב כפלטפורמה אידיאולוגית, פאנל על מרחבים וירטואליים, פאנל על השפעות משחקי המחשב על החברה הישראלית, ופאנל על משחקים בחברה ובתרבות. וכך, בעוד פסטיבל אייקון עצמו כולל עשרות הרצאות של מומחים וחובבים בקשת רחבה ומגוונת של נושאים, חובבי הגיימינג שבינינו מוזמנים רק להרצאה אחת – זאת של פנינה מולדבו על גיימרים בסדרת האינטרנט המצוינת The Guild.מבחינתי, נקודת האור העיקרית בכנס הן שלוש הסדנאות המעשיות המתוכננות לאפשר לקהל להתנסות בהיבטים שונים של בניית משחקי מחשב.

אז מה חסר לי בכנס המתוכנן? אני לדוגמה הייתי שמחה לשמוע הרצאות של יוצרים ישראלים על הקשיים והאתגרים שניצבים בפניהם ביצירת משחק וידאו – באופן כללי וכישראלים בפרט; סיפורים של ישראלים שהשתתפו בתחרויות גיימינג בינלאומית (כמו זו מ-2005) או שמובילים גילדות מתקדמות במשחקים דוגמת World of Warcfraft; הרצאה על הפן האקדמי של ביקורת משחקי מחשב, מצד מישהי כמו היידי הלוי, המלמדת את הנושא בבית-ברל, והרצאות מהסוג שהועבר בכנסים אחרים כגון על השימוש בפלייסטישן ככלי טיפולי או השימושים במשחקי רשת ככלי להכשרת מנהלים. וכן, גם הייתי רוצה לשמוע דברים מצד גורמים שמתממשקים איתנו בתעשייה המקומית כמו יבואנים ומפיצים של קונסולות ומשחקי מחשב או בעלי חנויות ומעבדות. לצד אלו נחמד היה לראות סדנאות המיועדות גם לשחקני מחשב – ולא רק ליוצרים – כגון טיפים וטריקים מצד שחקנים כבדים ומנוסים במגוון של ז'אנרים משחקיים (מישהו יכול ללמד אותי לנהוג במשחקי מרוץ או אפילו סתם ב-GTA?).

כך או כך, אני בהחלט מתכוונת להשתתף בכנס של יום חמישי. ואם יהיה משהו מעניין במיוחד, גם לכתוב על זה כאן.

זהירות עדכון לפניך

אם יש ברשותכם נינטנדו Wii ואתם משתמשים, או שוקלים להשתמש, בתוכנות פרטיות (Homebrew) להרצת משחקים חינמיים, ולהרחבת יכולות הקונסולה (כמו נגינת סרטים, גיבוי המערכת, שימוש ב-cheats או הרצת משחקים מקוריים מאזור גיאוגרפי שונה מזה של הקונסולה שלכם) – כדאי אולי שלא תתחברו עם ה-Wii לאינטרנט בעתיד הקרוב.

במסגרת המאמצים המתמשכים של נינטנדו למשטר ולחסום את פעילות המפתחים העצמאיים, הופץ היום עדכון מערכת (System Update) מספר 4.2, שנועד כל כולו להנחית מכה קשה על תחום ה-Homebrew. לצד חסימת חלק גדול מהאפיקים והאמצעים ששימשו עד היום את הקהילה העצמאית, העדכון החדש גם מוחק מיידית את מרבית התכנים הלא-מורשים המותקנים כבר על הקונסולה, ובהם את "ערוץ התוכנות הפרטיות" (Homebrew Channel), ששימש עד היום כאמצעי העיקרי והנוח ביותר להרצת תוכנות שלא קיבלו את חותם ההכשר של היצרנית היפנית.

כמו בעבר, גם הפעם נוקטת נינטנדו בטקטיקה של דיסאינפורמציה, המלבישה את כוונותיה האמיתיות בכסות ריקה-מתוכן של ניסיון להגן על הצרכן. במסגרת ההודעה המלווה את העדכון נכתב, בין היתר, כי הסרת התכנים הלא מורשים נעשית מכיוון שתכנים אלו "עשויים לפגוע בקונסולה שלכם ו/או לגרום לשיבושים במהלך המשחק". זאת, אף שנכון להיום, לא ידוע על קיומם של סיכונים כאלו באיזה מתוכנות ה-Homebrew הנפוצות, אשר הסיכון בהן מוגבל, לכל היותר, לשלב ההתקנה בלבד (שאז יכולה הפסקת חשמל להביא לשיבוש בהתקנה ולהשבתת המכשיר). למעשה, כפי שמודה נינטנדו עצמה בהודעתה הרשמית, דווקא מחיקת התכנים הגורפת המבוצעת על ידי העדכון החדש, מעמידה את ה-Wii  שלכם בסכנה. כלשון ההודעה הרשמית –  "הסרת תכנים לא מורשים עשויה להוביל להשבתה מיידית או מאוחרת של הקונסולה".

אז מה עושים? בינתיים ההמלצה העיקרית שלי היא להימנע במידת האפשר מחיבור הקונסולה לרשת, וודאי שלא לפעול להתקנת העדכון החדש. זאת – לפחות עד שקהילת המפתחים העצמאיים, שעד כה הוכיחה תושייה עצומה בקרב המוחות נגד היצרנית היפנית – תמצא פתרון או מעקף גם לאיום הנוכחי.

עדכון: אכן הסתבר שהעדכון החדש גורם להשבתת קונסולות, ונינטנדו מיהרה להודיע שתתקן חינם קונסולות כאלו. בתנאי שלא הותקנו עליהן תוכנות פרטיות, מה שהופך כנראה את ההצעה הזאת לריקה מתוכן (שכן ההשבתה, כך נראה, נגרמת רק או בעיקר למי שהיו מותקנות אצלו תוכנות כאלו..)

בלי פילים ורודים השנה

המשימות המצחיקות והמהנות ביותר ששילבו אנשי Blizzard ב-Brewfest, פסטיבל הבירה המתקיים בימים אלו בעולם של World of Warcraft, הן שתי משימות המערבות פילים וורודים וארנבים מכונפים. באחת צריך ללכוד חמישה ארנבים מכונפים באמצעות רשת מיוחדת, ובשנייה צריך לפגוע בפילים ורודים המשוטטים במספר אתרים ברחבי העולם. העובדה שהופכת משימות אלו, הנשמעות ברגע הראשון חסרת ייחוד, למצחיקות ומהנות במיוחד, היא שפילים ורודים וארנבים מכונפים, כידוע, לא רואה אלא מי ששיכור ממש. ומי שמשתכר מספיק, מתקשה באופן כללי לראות וללכת בקו ישר – כישורים בסיסיים, מהסוג שעשוי היה להפוך את המשימות לפשוטות.

משימות ה"עד-לא-ידע" העליזות האלו, נעדרו בשנה שעברה מהמשחק, מסיבות שהוכרזו כטכניות. ולכן, משנודע על שובן השנה היו בהחלט מי, שכמוני, קידמו את הידיעה בברכה. אלא שאז הסתבר שלא – המשימות לא חוזרות, לפחות לא לאירופה. בהודעה רשמית של אחד ממנהלי בליזארד נמסר בפורומים לשחקנים המאוכזבים, שהפעם אין המדובר בבעיה טכנית. לדבריו "משימות הפילים הוורודים… אינן זמינות באירופה בכוונה. למרות שמאד היינו רוצים שהן יהיו זמינות גם כאן, אני חושש שאין זה אפשרי".

ולמה לא אפשרי? יצרני World of Warcraft סתמו ולא פרשו, אולם ההערכה בקהילה היא שהמדובר בתוצאת מגבלות משפטיות שמטילות מדינות שונות באירופה על פרסום אלכוהול. מגבלות, שבמקרה של נורווגיה לדוגמה, חלות לא רק על פרסום בטלוויזיה בשעות מסוימות, אלא על כל אמצעי המדיה, וביניהם משחקים, ובכל שעות היום.

אז נכון שבליזארד ניסו השנה לעקוף את הבעיה, על ידי הצעת האפשרות לחבוש משקפיים מיוחדים שרק מדמים שכרות, אולם בסופו של דבר נפלה ההחלטה בחברת הענק שלא להסתכן, ולהסיר את המשימות האמורות מכל השרתים האירופאים. החלטה אירונית למדי בהתחשב בעובדה שאירופה היא מולדתו של פסטיבל הבירה העולמי של "העולם האמיתי", פסטיבל הנערך בימים אלו במינכן שבגרמניה. שחקני World of Warcraft בארצות הברית, יכולים לעומת זאת להמשיך (לשחק ב)לשתות. לחיים.

איך להצטרף לעולם של World of Warcraft: מדריך למתחילים

נכון שמדובר במשחק רשת ותיק מאד, שיחגוג בקרוב חמש שנים, אבל רבים רואים עדיין ב-World of Warcraft (או בשם הקיצור שלו: WOW) את משחק התפקידים המקוון (MMORPG) הטוב ביותר בשוק. ועם מעל 11 מליון שחקנים בכל רחבי העולם, הרחבה שלישית המתוכננת לצאת בשנה הבאה, ודרישות חומרה צנועות המבטיחות שאפשר לשחק אותו גם על PC ישן למדי – בהחלט כדאי, למי שעוד לא ניסה, לתת ללהיט הפנטזיה של בליזארד סיכוי.

כמה עולה המשחק?

בשלב ראשון, אם אתם רוצים לנסות את המשחק תוכלו לקבל חשבון ניסיון, המאפשר לשחק בחינם למשך עשרה ימים. אחר כך, אם תשתכנעו להשאר, תדרשו לקנות את חבילת המשחק – בחנות (אפשר להשיג בחנויות מסוגן של באג במחיר של כ-99 ש"ח) או באינטרנט (בכ-83 ש"ח) ולקבל קוד ההופך את חשבון הניסיון לחשבון רגיל. יחד עם החבילה תקבלו עוד 30 ימי משחק, וכשאלו  יסתיימו תדרשו לתת פרטי כרטיס אשראי אשר ממנו ירדו כל חודש דמי המנוי בסך 13 אירו (כ-72 ש"ח נכון להיום). מי שאין לו כרטיס אשראי בינלאומי, יכול גם להשיג בחנויות בארץ כרטיסים עם קודים למספר חודשי משחק, אולם אופציה זאת יקרה יותר מזו של תשלום ישיר בכרטיס אשראי (ב-Freak לדוגמה, מוצע כרטיס של 60 יום במחיר של 179 ש"ח, כלומר כ- 25% יותר מדמי מנוי רגילים לחודשיים).

את שתי ההרחבות הנוספות של המשחק תצטרכו לרכוש בנפרד, אולם מכיוון שהן מיועדות לשלבים גבוהים של המשחק (Burning Crusade לשלבים 58 עד 70, ו-Wrath of the Lich King לשלבים 68 עד 80), כדאי לדחות בינתיים את ההחלטה על הקניה. מבחינת מחירים – היום ההרחבה הראשונה עולה בארץ 99 ש"ח והשניה – 199 ש"ח. ברשת, אפשר לקנות אותן במחירים זולים יותר.

יצירת חשבון חדש והתקנת המשחק

World of Warcraft מציע שני סוגי חשבונות – חשבון רגיל המיועד למי שרכש כבר את חבילת המשחק, וחשבון חינם לניסיון איתו ניתן לשחק במשך עשרה ימים. בשני המקרים שלבי הרישום הראשונים זהים, ומתחילים מאותו עמוד אינטרנט.

בעמוד ההרשמה הראשון, סמנו "V" בשלוש המשבצות (שקראתם את תנאי השימוש, אתם מתחייבים לא לרמות במשחק ומסכימים שבליזארד תשמור את פרטי הרישום שלכם ותסרוק את המחשב האישי בחיפוש אחר תוכנות cheat אסורות), ולחצו על "Continue". בעמוד הבא תתבקשו לבחור מרשימה את סוג החשבון שלכם – רגיל (Standard) או רוסי (Russian). אלא אם אתם דוברי רוסית בחרו בסוג הרגיל. הקלידו את האותיות כמו בציור המופיע בתחתית עמוד, ולחץ על "Continue". בעמוד הבא תדרשו למלא פרטים אישיים, וכן את השפה בה תרצו לשחק (אנגלית, גרמנית, צרפתית ספרדית או רוסית). סמנו "V" במשבצת המאשרת שאתם לא קטינים (אם אתה כן מתחת לגיל 18 – בקשו שאחד ההורים שלכם ימלא את הטופס במקומכם), ולחצו על "Continue".

בעמוד הבא תדרשו לבחור שם משתמש (שילוב של אותיות ומספרים באורך שבין 3 ל-16 תווים) וסיסמה (באורך שבין 8 ל-16 תווים, חייבת לכלול לפחות ספרה אחת ואות אחת ולהיות שונה משם המשתמש). שימו לב – שם המשתמש אינו שם הדמות שתבחרו מאוחר יותר בתוך המשחק, אלא שם החשבון שלכם. לחצו "Continue", ובעמוד שאחריו תוכלו לאמת את הנתונים שהקלדתם, ולתקן אותם במידת הצורך (על ידי לחיצה על הקישור "Update Information"), או לסיים את התהליך וליצור את החשבון על ידי לחיצה על "Create Account". בעמוד האחרון תמצאו את סיכום פרטי הרישום שלכם (האתר ממליץ שתדפיסו עמוד זה), וכן כפתורים להורדת התוכנה ל-PC או ל-MAC.

גם למי שקנה את התוכנה בחנות מומלץ,  אגב, להוריד את התוכנה מהאתר שכן זאת אמורה להיות עדכנית יותר ולא לדרוש להתקין טלאים רבים מאד כמו בהתקנה מהדיסקים. שימו לב שההורדה מוצעת בשתי גרסאות – גרסה רגילה, וגרסת "Streaming Downloader" שתאפשר לכם לקצר את זמן ההמתנה עד שתוכלו להתחיל את המשחק, תוך ששאר המשחק ממשיך לרדת ברקע.

לאחר הורדת מנהל ההתקנה מהאתר, תתבקשו לבחור את סוג החבילה שתרצו להתקין. בחרו את השורה "World of Warcraft" (ולא, לדוגמה "World of Warcraft: The Burning Crusade") ולחצו "OK".

בסיום ההתקנה, אם רכשתם את החבילה המלאה עברו לעמוד ניהול החשבון, ושם אחרי שתזינו את שם החשבון והסיסמה שבחרתם קודם, תוכלו להקליד בחלק הימני של העמוד תחת הכותרת "Billing Information" את הקוד המודפס (או מצורף) לחוברת המשחק, וללחוץ על כפתור ה"Upgrade Account", שיהפוך את החשבון שלכם מחשבון ניסיון חינמי לחשבון רגיל מלא.

אם לא רכשתם עדיין את התוכנה ואתם רוצים לשדרג לגרסה המלאה תוכלו לעשות זאת עכשיו או בסיום ימי הניסיון, דרך עמוד ניהול החשבון בו תוכלו למצוא קישור לרכישת הגרסה המלאה ברשת (ראו תמונה).

התחברות למשחק ובחירת שרת

הבחירה הראשונה שתתבקשו לעשות כשתכנסו למשחק בפעם הראשונה, היא להחליט באיזה שרת (המכונה "Realm") תבנו את הדמות שלכם. חשוב להבין שהמשחק מתנהל על מספר רב של שרתים מקבילים, כשרק שחקנים הנמצאים על אותו שרת יכולים לראות אחד את השני ולשחק יחד. לכן, אם החברים שלכם משחקים כבר על שרת כלשהו, תצטרכו לבנות את הדמות שלכם על אותו שרת כדי לשחק איתם.

נקודה שנייה שחשוב להבין, היא ששרתי המשחק מחולקים למספר סוגים המשפיעים על סגנון המשחק. בסוג הראשון של השרתים, המכונה "שחקן נגד שחקן" (PVP), שני המחנות היריבים ה- Alliance וה-Horde – נמצאים בקרב מתמיד האחד נגד השני. בשרתים אלו תדרשו להתמודד נגד שחקנים אחרים בכל מהלך המשחק – לעיתים ביחסי כוחות לא הוגנים, כגון כששחקן יריב (או גרוע יותר – חבורה של יריבים) ברמה גבוהה בהרבה משלכם, יארוב לכם בנקודות שונות אותן תהיו חייבים לעבור כדי להתקדם במשחק, ויהרוג אתכם פעם אחר פעם. להבדיל, בשרתים הרגילים (Normal) מוגבלת היכולת הזאת לתקוף שחקני יריב לאזורים תחומים ומוגדרים של המשחק כאשר בשאר האזורים לא תהיו חשופים להתקפה אלא אם תבחרו בכך באותו רגע.

סוג שלישי של שרתים הם שרתי "משחקי התפקידים" המגיעים בגרסה רגילה (RP) ובגרסת "שחקן נגד שחקן" (RPPVP). המשחק בשרתים אלו מתייחד בכך שהשחקנים מחויבים "להשאר בדמות", כלומר לנסות ולהתנהג כפי שהדמות היתה מתנהגת בעולם המשחק. בשרת כזה, במקום לדוגמה לכתוב בצ'אט שאתם חייבים להתנתק כי הגיעו אורחים, יצפו מכם להמציא סיפור בתוך עולם המשחק, כגון ששליח העביר לכם הודעה מדאיגה מהמשפחה המחייבת אתכם לחזור במהירות לכפר.

שיקול נוסף שתצטרכו לשקול בבחירת שרת המשחק, הוא היקף אוכלוסיית השחקנים הרשומה בו (Population). ככל שהיקף זה גבוה יותר, השרת צפוף יותר וזמני ההתחברות וההמתנה לפעילויות קבוצתיות שונות (דוגמת קרבות arena) עשויים להיות ארוכים יותר. מצד שני, ככל שהשרת צפוף פחות יהיה קשה יותר להשתלב בגילדות ובחבורות, למכור ולקנות במכירות הפומביות (auction house) וכדומה. ההמלצה שלי לכן, היא לבחור בשרת עם צפיפות בינונית (medium).

לסיום שימו לב שלצד השרתים שבאנגלית אתם יכולים לבחור (מהלשוניות שבתחתית המסך) שרתים בהם המשחק כולו מתקיים בשפות אחרות – גרמנית, צרפתית ספרדית או רוסית.

יצירת הדמות

המסך הבא והאחרון לפני שתוכלו ממש להתחיל לשחק הוא מסך בניית הדמות, אליו תגיעו מיד או על ידי לחיצה על כפתור ה"create new character" שבצד שמאל למטה של המסך. בניגוד למשחקי תפקידים אחרים לא תוכלו לבחור או להשפיע כאן על כל המאפיינים של הדמות אלא רק על חלק מהם.

ראשית תתבקשו לבחור את ההשתייכות שלכם – למחנה ה-Alliance או למחנה ה-Horde, היריב. גם כאן, כמו בבחירת שרת, אם יש לכם חברים איתם אתם רוצים לשחק יחד, חשוב שתצרו דמות במחנה שלהם, שכן המשחק חוסם את האפשרות ליצור חבורה ואפילו לנהל צ'אט עם אנשים מהמחנה היריב.

אחרי שבחרתם במחנה, תוכלו לבחור אחד מחמשה (ובחשבון הניסיון – אחד מארבעה) גזעים המשתייכים למחנה. לכל גזע יש מספר יתרונות המאפיינים אותו (racial), והמפורטים בצד ימין של המסך, אולם בסופו של דבר אין לאלו השפעה גדולה על המשחק, ולכן רבים עושים את הבחירה פשוט מסיבות אסתטיות. בדומה, בחירת המין של הדמות – זכר או נקבה – משפיעה רק על המראה שלה ולא על תכונותיה, וכך גם בחירת המאפיינים מסוגם של צבע העור (skin color), מבנה הפנים, סגנון וצבע השיער וקישוטי הגוף (דוגמת עגילים או קעקועים).

הבחירה המרכזית היחידה לצד בחירת המחנה אליו תשייכו, היא בחירת המקצוע (class) של הדמות. אפשרויות אלו מוגבלות לעיתים על פי הגזע שבחרתם, וכוללות תפקידים מוכרים ממשחקי פטנזיה דוגמת לוחם, מכשף, נוכל, שאמאן ועוד. הסברים מקוצרים על כל אחד מהמקצועות תוכלו לקרוא במשבצת שבצידו הימני התחתון של המסך.

כעקרון, המקצועות במשחק מתאפיינים בתפקידיהם השונים במסגרת קרבות המתנהלים בחבורה. בקרבות כאלו יש שלושה תפקידים עיקריים. ה"טנקים" (tanks) אחראים למשוך אליהם את זעמן של המפלצות, ולכן צריכים להיות הדמויות המאיימות (threat) ביותר, ובעלות שריון (armor) חזק, שיאפשר להם לשרוד את התקפת המפלצות המרוכזת בהם. תפקיד מרכזי שני בחבורה, הוא זה של התוקפים שצריכים להיות מסוגלים להנחית מכות קשות ומהירות (הנמדדות ב-Damage Per Second או "נזק לכל שניה") על המפלצות מצד אחד, ולהיות פנויים מצד שני לעשות זאת ללא הפרעה או ממרחק, ולכן צריכים את עזרתם של ה"טנקים". התפקיד השלישי הוא זה של המרפאים (healers), הדואגים לשמור על כל החבורה בחיים במהלך הקרב עד לסופו.

אחדים מהמקצועות יכולים לשמש בכל אחד משלושת התפקידים, בעוד האחרים מתאימים רק לשניים מהם. להסבר וניתוח מעמיק של כל אחד מהמקצועות מומלץ שתפנו לאחד המדריכים שברשת (ויש גם מדריכים בעברית). יחד עם זאת, כדי להתרשם מהמשחק אתם יכולים לבחור מקצוע כלשהו גם בלי להתעמק בנושא. אחרי הכל, לא רק שהבחירה האמיתית בהתמחות נעשית בשלבים מאוחרים יותר של המשחק כשתוכלו לבנות לכם את הכשרונות (talents) הייחודיים של הדמות, אלא שתמיד תוכלו לבנות לכם דמות חדשה או נוספת, אם תתאכזבו מהבחירה הראשונית שעשיתם.

הנתון האחרון שתצטרכו לבחור הוא השם. אלא אם בחרתם שרת "משחקי תפקידים" (שם לא מקובל לבחור, לדוגמה, שמות המתאימים לעולמות או משחקים אחרים דוגמת שמות משר-הטבעות או מקומיקס של DC) הבחירה הזאת חופשית לגמרי. אם, מצד שני, אתם רוצים להיות מקוריים ולא לבחור שם שיש עוד מאות כמוהו תוכלו לנסות לבדוק באתר הבא כמה שחקנים יש כבר במשחק עם אותו שם.

זהו – לחצו על כפתור האישור (Accept) שבצד ימין למטה של המסך ותוכלו להתחיל לשחק.

מקווה שתהנו.

בחלק הבא – מדריך לשלבים הראשונים של המשחק

בוא ל-Booty ביום שבת, זהו יום הפיראט

מכיוון שהחגים ב-World of Warcraft מבוססים, כעקרון, על אלו ש"בעולם האמיתי", יהיה מי שיתפלא אולי על חגיגות "יום הפיראט" (Pirate's Day) שיתקיימו מחר במשחק. אחרי הכל, איזה עם או עדה בעולם חוגגים את מעשיהם של פורעי החוק, שלדברי Frank Sherry, שכתב על הנושא, "איימו בפעילותם על ראשית הסחר העולמי וסיכנו את ביטחונן הכלכלי של מספר אומות אירופאיות"?

התשובה נעוצה בתרבות הפופולארית של השנים האחרונות, ובהצלחה יוצאת הדופן לה זכה רעיון מקורי ומוזר של שני צעירים אמריקאים מהעיר Albany שבאורגון, ארה"ב. השניים, John Baur (המכונה "Ol' Chumbucket") ו-Mark Summers (המכונה "Cap'n Slappy"), הכריזו ב-1995 על ה-19 בספטמבר כ-"Talk Like a Pirate Day", כלומר היום בו מאמצים אנשים צורת דיבור של פיראטים. הרעיון צבר פופולאריות בעיקר מאז 2002 עת אומץ בטור שפרסם הסטיריקן זוכה פרץ הפוליצר Dave Barry, ונכלל, כאמור, גם במשחק התפקידים המקוון (MMORPG) של בליזארד.

אז מה כולל החג במשחק? ראשית תוכלו למצוא בכל הערים הגדולות כרוזים שיספרו כי קפטן DeMeza הגיעה לעיר הנמל Booty Bay, ומזמינה את מי שאמיץ דיו להצטרף אליה כחבר של כבוד למשקה, ולחגיגות יום הפיראט. אותם כרוזים גם יציעו לכל המעוניין להחליף את בגדיו לבגדי פיראטים – קסם שיפוג כעבור שעה.

החגיגות המרכזיות יתרחשו כאמור ב-Booty Bay. פה תוכלו למצוא לצד חבורות של חוגגים ששותים, צוחקים ויורים זיקוקים לשמיים, גם מטח תותחי כבוד ואת קפטן DeMaze ואנשי צוותה. בין אלו נמצאות גם שתי דמויות המכונות "Cap'n Slappy" ו-"Ol' Chumbucket", כהוקרה לממציאי הרעיון המקורי. מי שיצטרף למשקה עם הקפטן, יזכה להפוך לפיראט במראהו למשך 12 שעות, וכן להישג (achievement) ייחודי.

אז נכון שבחג הזה אין מתנות מיוחדות, משימות מסוכנות או קרבות בוס במבוכים אפלים, דוגמת אלו שמציעים חגים אחרים, אבל ההזדמנות להיות פיראט, או לפחות לדבר (ולהראות) כאחד לכמה שעות, היא בהחלט רעיון מצוין. אז קדימה עכברי יבשה ארורים, הגיע הזמן להרטיב את הגרון…

משחקים חדשים לקונסולת האטארי

למרות שחלפו למעלה מ-30 שנה מאז השקתה, וקרוב לשני עשורים מאז שרשמית הוציאה אותה היצרנית מהשוק, קונסולת האטארי VCS (שנודעה, לאחר מכן בשם אטארי 2600) רחוקה מאד משירת הברבור שלה. הקונסולה הותיקה, בת הדור השני של משחקי הוידאו, משכה אליה קהילת חובבים גדולה הכוללת מספר מרשים של כשרונות בתחום התכנות והעיצוב, ואלו ממשיכים בעקביות לפתח ולהפיץ משחקים חדשים בשנים האחרונות.

ביום ראשון הקרוב יצטרפו לאוסף ההולך וגדל של משחקים חדשים לאטארי, המונה כבר למעלה מ-60 כותרים, עוד שניים מבטיחים במיוחד – גרסה, ראשונה לקונוסולה, של משחק הארקייד Juno First, ומשחק הרפתקאות מקורי בשם Dungeon.

Juno First שפותח ב-1983 למכונות הארקייד ע"י Konami היפנית, הוא משחק יריות בחלל בו השחקן שולט על חללית המנסה להתקדם ליעדה, ונתקלת בגלים של חלליות אויב. גלים אלו מורכבים מסוגים שונים של חלליות, ולשחקן מוקצב זמן מוגבל (המיוצג על ידי מד הדלק של החללית) לחיסול כל אחד מהם. החללית של השחקן חופשית לנוע לא רק לצדדים אלא גם קדימה ואחורה מה שמוסיף מימד טקטי למשחק הממכר. למרות מגבלות החומרה, Chris Walton העומד מאחורי הגרסה החדשה, עשה עבודה מצוינת, כפי שאפשר להתרשם מסרטון ההדגמה.

Dungeon הוא משחק הרפתקאות קלאסי, בו על השחקן לנווט במבוך בדרך להציל את הנסיכה, תוך שהוא מתמודד עם מפלצות שונות האורבות בדרכו. אף שהגרפיקה במשחק פשוטה למדי, ומציגה בכל פעם רק חדרון קטן ובודד על המסך, מדובר במשחק עמוק ומעניין המכיל רבים מהאלמנטים המוכרים ממשחקי ההרפתקאות ובהם יכולות קסם, אוצרות שונים, ועלייה של השחקן בשלבים תוך כדי התקדמותו. אם תוסיפו לכך את קומות המבוך המגוונות ועמוסות ההפתעות, ואת הפוסטר הדו-צדדי היפהפה הנלווה למשחק (ראו למעלה), תבינו מדוע רבים בקהילת חובבי האטארי מיהרו להזמין את הכותר החדש בהזמנה מוקדמת.

עובדה מעניינת נוספת על משחק ההרפתקאות החדש, היא שהיוצר, David Weavil, פיתח אותו באמצעות שפת תכנות ייחודית בשם Batari Basic – אף היא תוצר קהילת החובבים – שנועדה להקל על המשימה המורכבת מאד של תכנות קונסולת האטארי.

כשאר המשחקים העצמאיים (homebrew) המשווקים דרך אתר החובבים המרכזי AtariAge, גם Juno First ו- Dungeon, מגיעים מלווים בחוברת הוראות צבעונית מהודרת, ובאריזה מקצועית. את הכותרים ניתן להזמין כעת בהזמנה מוקדמת במחיר של 35 דולר (כ-130 ש"ח) כולל משלוח לישראל. מומלץ.

מחליפים טלוויזיה? מדריך לבחירת וחיבור כבלי וידאו לקונסולה

אם קניתם או אתם חושבים לקנות טלוויזיית LCD חדשה, ומתלבטים איזו השפעה תהיה לה על משחקי הוידאו שלכם, או שפשוט שקלתם להשקיע בכבלים איכותיים יותר מאלו שבהם אתם משתמשים היום כדי לחבר את הקונסולה למסך – המדריך שלפניכם נועד לנסות ולהאיר את הנושא, ולהציע כמה טיפים מניסיון אישי.

האם טלוויזיה טובה יותר תציע חוויית משחק טובה יותר?

למרות שלכאורה ברור שהתשובה לשאלה הזאת היא בחיוב, כדאי לתת את הדעת למספר הסתייגויות. ראשית, איכות התמונה שתקבלו תלויה לא רק ביכולות הטלוויזיה, אלא גם, ואולי בעיקר, ביכולות הקונסולה שלכם, ובסוג הכבלים בהם אתם משתמשים לחיבור בין השתיים.

קונסולת ה-Wii, לדוגמה, מציעה תמונה בפורמט מלבני רחב (16:9) מהסוג ממנו תוכלו להנות בטלוויזיית ה-LCD והפלזמות המודרניות, אולם אינה מציעה, תמונה בהפרדה-גבוהה (HD). גם התמיכה בפורמט ה-EDTV, מעין שלב ביניים בין רזולוציה סטנדרטית לזאת הגבוהה, לא מנוצלת על ידי משחקים רבים, ולכן ייתכן שלא תרגישו בשיפור משמעותי במעבר לטלוויזיה מודרנית מישנה יותר, או בהעדפת LCD התומכת בהפרדה גבוהה (HD או HD-Ready) על פני טלוויזיות זולות שאינן כוללות תכונה זו.

מהצד השני, ה-PlayStation 3 וגם ה-Xbox 360 מציעות אמנם תמונה חדה באיכות הפרדה-גבוהה, אולם את התמונה הזאת לא תוכלו לראות בטלוויזיה אם תשתמשו בכבלים הסטנדרטיים שמגיעים בדרך כלל באריזה.

מחזיקי קונסולות העבר, צריכים לחשוב על סוגיה נוספת והיא העובדה שטלוויזיה גדולה וחדה יותר, דוגמת LCD מודרנית, עשויה להדגיש גם ככה את הפיקסלים שבתמונה המקורית, לאו דווקא לטובה, ולכן ייתכן שלא כדאי להשקיע בכבלים ייעודיים כדי לשפר את התמונה עוד. אני לדוגמה גיליתי, שאני מעדיפה לשחק במשחקי ה-PlayStation 2 שלי עם כבלי הקומפוזיט שקיבלתי עם המכשיר ולא עם כבל הקומפוננט המיוחד שקניתי. בנוסף, חשוב לדעת שמכשירי הפלזמה וה-LCD לא תומכים באקדחי-האור ובהתקנים דומים של הקונסולות הישנות, ולכן, בין היתר, לא תוכלו לשחק עליהם חלק ממשחקי היריות שאהבתם או משחקי התלת-מימד המהפכניים של ה-Sega Master System מסוגם של Missile Defense 3-D.

שיטות וסוגי חיבור

כל הקונסולות של ימינו, ולא מעט מקונסולות העבר, מציעות מספר שיטות לחבר בינן ובין הטלוויזיה. שיטות אלו נבדלות ביניהן בסוג הכבל, ועקרונית גם בסוג התוצאה, ולכן חשוב להבין את האפשרויות שלפניכם. להלן סוגי החיבורים המקובלים בסדר עולה של איכות החיבור:

קומפוזיט – החיבור הבסיסי והסטנדרטי של קונסולות הוידאו עד היום הוא חיבור אנלוגי (כלומר – לא דיגיטלי) המשלב (composes) את אותות הוידאו לכבל אחד (צהוב) ומעביר את הצליל הסטריאופוני באמצעות שני חוטים נוספים (אדום – לערוץ הצליל הימני, ולבן – לשמאלי). אף שחיבור זה היה בשימוש כבר מאמצע שנות ה-50, רק לקראת סוף שנות ה-80, עם כניסת הדור הרביעי של הקונסולות, נזנח כבל האנטנה הקלאסי לטובת חיבורים באיכות טובה יותר ובראשם הקומפוזיט.

S Video – צורת החיבור האנלוגית, המפרידה את התמונה לשני חוטים נפרדים השזורים באותו כבל, נחשבת לאיכותית יותר מחיבור הקומפוזיט. ה-S Video הוצעה כאופציה כבר במכשירי הסופר-נינטנדו של ראשית שנות ה-90. יחד עם זאת, אולי בשל העדר תמיכה בטלוויזיות ישנות רבות, ה-S-Video לא הפכה לסטנדרט אפילו בקונסולות המתקדמות יותר (כולל הנינטנדו 64 וה-GameCube), שהמשיכו להציע באריזה רק כבל קומופוזיט.

קומפוננט –  גם כאן מדובר בחיבור לא דיגיטלי, אולם הפרדת התמונה לשלושה רכיבים (components), הנישאים על גבי כבלים שונים (בהירות – כבל ירוק, וכבלים כחול ואדום לשני ערוצי צבע) מצמצמת את ההתנגשות ביניהם, ומאפשרת להשיג תמונה חדה יותר העדיפה על זאת המועברת בכבלי הקומפוזיט וה-S Video. כמו בחיבור הקומפוזיט, גם לקומפוננט מצורפים שני חוטים נוספים (אדום ולבן) להעברת הצליל הסטריאופוני.

SCART – חיבור הסקארט הוא מעין מחבר אוניברסאלי, המאפשר לחבר בנוחות טלויזיות התומכות בו לכל סוגי החיבורים שנזכרו קודם (קומפוזיט, S-Video וקומפוננט) באמצעות כניסה אחידה. במילים אחרות – אם יש לכם כניסת SCART בטלוויזיה, תוכלו למצוא כבל מתאים שבצידו השני יש יציאות קומפוזיט, S-Video או קומפוננט, המתאימות לקונסולה שלכם. מצד שני – אם יש לכם כניסות ייעודיות בטלוויזיה לחיבורים האלו, ה-SCART לא מוסיף לכם משהו מיוחד.

HDMI – חיבור הוידאו האיכותי ביותר היום הוא החיבור הדיגיטלי בתקן HDMI (ממשק מולטימדיה בהפרדה גבוהה). חיבור זה הוא היחיד שמאפשר את מיצוי היכולות של טלוויזיות ה-LCD המודרניות, ואת הצגתן של תמונות באיכות מקסימאלית בקונסולות ה-Playstation 3 וה-Xbox 360.

מה הכבל הטוב ביותר לקונסולה שלכם?

השאלה איזה כבל ייתן לכם את התמונה האיכותית ביותר בקונסולה, מורכבת למעשה ממספר שאלות. ראשית עליכם לדעת מהו האות האיכותי ביותר שמפיקה הקונסולה, שכן איכות התמונה שתקבלו, מוגבלת על ידי האיכות המשודרת על ידי המכשיר. מסיבה זו אין טעם או משמעות אמיתית להשגת ממיר שיאפשר לחבר יציאה נחותה לסוג כניסה מתקדם יותר.

גם ה-Xbox 360 וגם ה-Playstation 3, מותאמות מבחינת חומרה ומשחקים לשידור דיגיטלי בהפרדה גבוהה, ולכן הכבל הטוב ביותר עבורם הוא כבל ה-HDMI. יחד עם זאת, בחלק מהדגמים הראשונים של ה-Xbox 360 אין יציאת HDMI בכלל, מה שלא מאפשר לחבר אליה כבל מתאים. אם אתם לא בטוחים בקשו לראות את היציאות בחלקה האחורי של הקונסולה, וחפשו את הכיתוב החרוט HDMI שצריך להופיע בבירור ליד אחת מהן.

להבדיל ממתחרותיה, ה-Wii מוגבלת בכל מקרה לשידור אותות וידאו איכותיים פחות (EDTV), ועקרונית כבלי הקומפוננט הם הטובים ביותר עבורה. יחד עם זאת, כאמור, לא כל המשחקים ל-Wii מציעים גרפיקה המותאמת לשידור ה-EDTV, והתמונה שתקבלו בהם לא תשתפר לכן בצורה משמעותית בשימוש בכבלי הקומפוננט. אם תוסיפו לכך את העובדה שהגרפיקה ב-Wii נוטה פחות לפוטו-ריאליזם, בין היתר בשל מגבלות כוח העיבוד של הקונסולה, לא בטוח ששווה להשקיע בהחלפת הכבל שקיבלתם עם המכשיר בכבל קומפוננט יעודי.

הנקודה השניה שאתם צריכים לבדוק כשאתם בוחרים כבל לקונסולה שלכם, היא איזה כניסות יש לכם בטלוויזיה. בטלוויזיות ה-LCD של היום כניסת קומפוננט נכללת כסטנדרט, ואם הטלוויזיה תומכת בשידורים בהפרדה גבוהה (Full-HD או HD-Ready) תמצאו בה גם כניסת HDMI. טלוויזיות ישנות יותר, עם מסך לא שטוח לא יכולות להציג שידורים בהפרדה גבוהה ולכן אין בהן כניסת HDMI, וכדאי שתוודאו איזה סוג כבלים יכולים להתחבר אליהן. כאמור, אם יש לכם חיבור SCART תוכלו לחבר אליו גם כבלי קומפוננט ייחודיים או באמצעות מתאם.

נקודה נוספת היא המחיר. אמנם מחיריהם של כבלים בארץ לא גבוהים במיוחד (כ-150 ש"ח) ובחו"ל, או ב-ebay אפשר להשיג כבלים גם בעשרות שקלים בודדים (למרות שהאמינות, במיוחד בכבלים הממש זולים המגיעים מהמזרח הרחוק, מפוקפקת) אבל לא תמיד משתלם להשקיע בשדרוג אם ההבדל הוא לא משמעותי. ה-Xbox 360 שלי לדוגמה, הגיעה מהחנות עם כבל קומפוננט, ולדעתי האישית, ההבדל בתמונה בין השימוש בו לשימוש בכבל ה-HDMI האיכותי יותר שקניתי ל-PS3, לא באמת משמעותי. בדומה כאמור, לא הרגשתי בהבדל שמצדיק רכישה במעבר בין כבל הקומפוזיט לקומפוננט בנינטנדו Wii או ב-PS2. בכל מקרה, אם אתם בשלב קניית הקונסולה, ייתכן שתוכלו להשיג מהמוכר את הכבל האיכותי יותר חינם כמתנה עם הקניה.

חיבור והתקנה

אחרי, או לפעמים כפי שתראו בהמשך, דווקא לפני, שאתם מחברים את הכבל לקונסולה ולטלוויזיה אתם צריכים להתאים את ההגדרות של הקונסולה לסוג החיבור שבחרתם. כעקרון מדובר בפעולה פשוטה למדי, שתצטרכו לעשות רק פעם אחת בהנחה שאתם לא מחליפים בכל פעם את סוג החיבורים.

בנינטנדו WII, הגדרות היצרן מותאמות לטלוויזיה עם מסך לא רחב (3:4), ולתמונה המועברת באיכות רגילה באמצעות כבלי הקומפוזיט. את הגדרת רוחב המסך תוכלו לשנות על ידי לחיצה על המילה WII שמופיעה בתוך עיגול בצד השמאלי התחתון של מסך התפריט הראשי (המסך ממנו אתם מתחילים את המשחקים), ומשם בחירה באופציית ה-Wii Setting שבמלבן הימני עליו מצויר מפתח הברגים, בחירה באפשרות Screen שבמסך הבא ובאפשרות Widescreen Settings שבמסך שלאחריה. כאן תוכלו לעבור בין הצגה סטנדרטית (4:3) למסך הרחב (16:9). אשרו את הבחירה שלכם באמצעות לחיצה על כפתור ה-Confirm שבצד הימני התחתון של המסך, ולחצו על אפשרות ה-Back עד שתחזרו למסך הראשי.

אם קניתם כבל קומפוננט מתאים, חברו אותו ראשית לקונסולה כשהיא כבויה. הכניסה נמצאת בצד האחורי השמאלי של הקונסולה סמוך לכיתוב AV Multi Out. אחרי שחיברתם את הכבל גם לטלוויזיה, הדליקו אתל הקונסולה ובמסך התפריט הראשי לחצו על המילה WII שמופיעה בעיגול בצד השמאלי התחתון, משם  בחרו באופציית ה-Wii Setting שבמלבן הימני עליו מצויר מפתח הברגים, במסך הבא בחרו באפשרות Screen, ובזה שאחריו באפשרות TV Type. במסך שתקבלו תוכלו לבחור באפשרות EDTV/HDTV, המשתמשת בחיבור הקומפוננט. שימו לב – האפשרות הנ"ל תופיע כאפורה על המסך אם כבל הקומפוננט שלכם לא מחובר או לא תקין. כשסיימתם לבחור, לחצו על האפשרות Back שוב ושוב עד שתחזרו למסך הראשי.

ב-Xbox 360 סביר שקיבלתם יחד עם הקונסולה את הכבל המשולב שמאפשר להתחבר לטלוויזיה בחיבור קומפוזיט או בחיבור קומפוננט (ראו בתמונה). כשהקונסולה כבויה, הזיזו את המתג שעל גבי הכבל למצב TV אם אתם רוצים להשתמש בחיבור הקומפוזיט (לטלוויזיה שלא תומכת בהפרדה גבוהה), ולמצב HDTV אם אתם רוצים להשתמש בחיבור הקומפוננט. שימו לב שכשאתם משתמשים בחיבור קומפוננט ישאר לכם כבל אחד מיותר – הצהוב, מכיוון שאות הוידאו מועבר לטלוויזיה במצב חיבור זה על ידי שלושה כבלים אחרים. פשוט השאירו אותו בלתי מחובר והמשיכו הלאה.

הדליקו את הקונסולה עם השלט, ולחצו לחיצה קצרה על כפתור ה-Xbox שבשלט (הכפתור המואר) כדי להגיע לתפריט המערכת. עברו באמצעות הג'ויסטיק השמאלי או כפתורי החיצים ללשונית ה-Settings (הימנית ביותר) ומשם בחרו באפשרות System Settings, ובמסך הבא באפשרות Console Settings ואחר כך באפשרות Display. האפשרות העליונה ביותר במסך הבא היא HDTV Setting. בלחיצה עליה תוכלו לבחור את הרזולוציה הרצויה, בהתאם לסוג הטלוויזיה שיש לכם. מכיוון שה-Xbox 360 מזהה אוטומטית את סוג הכבל בו נעשה שימוש, בחירת הרזולוציה היא הבחירה היחידה שתצטרכו לעשות. התהליך זהה למעבר לשימוש בכבל HDMI, רק שבמקרה זה כמובן אל תחברו לקונסולה את הכבל המשולב אלא רק את כבל ה-HDMI.

אם מסיבה כלשהי אתם רוצים לחזור ב-Xbox 360 להגדרות המסך של היצרנית (לדוגמה כי ההגדרות שבחרתם לא מציגות תמונה כלשהי על הטלוויזיה), עקבו אחרי ההוראות הבאות מאתר מיקרוסופט: ראשית כבו את הקונסולה וודאו שאין בתוכה שום דיסק או משחק. אחר כך הדליקו את הקונסולה באמצעות השלט (כלומר על ידי לחיצה על כפתור ה-Xbox המתכתי שבאמצע השלט) וחכו שהאורות על השלט יפסיקו להבהב. מיד כשההבהוב מפסיק לחצו והשאירו לחוץ את כפתור ה-Y שעל השלט ולחצו על כפתור ה-RT שבשלט. הקונסולה אמורה לחזור להגדרות היצרן ולעשות re-start (כלומר הקונסולה תכבה אוטומטית ותדלק מחדש).

ב-PS3 יש שתי כניסות שונות בחלק האחורי של המכשיר המיועדות לחיבור לטלוויזיה. כניסת ה-HDMI המיועדת לחיבור כבל ה-HDMI, וכניסת AV Multi Out המיועדת לכל סוגי החיבורים האחרים (דוגמת קומפוננט או קומפוזיט). חברו את הכבל בו תרצו להשתמש לקונסולה ולטלוויזיה (ודאו שלא חיברתם כבלים לשתי הכניסות) והדליקו את הקונסולה. כעקרון ה-PlayStation 3 אמורה לזהות אוטומטית שחיברתם HDMI ולשאול אתכם האם אתם רוצים להשתמש בחיבור זה. בחרו Yes ותועברו למסך בו תשאלו האם אתם רוצים שהמכשיר יזהה בעצמו את ההגדרות האופטימליות לטלוויזיה שלכם. אם תבחרו Yes תנסה הקונסולה להציג את הרזולוציה הגבוהה ביותר שהיא מזהה ולשאול אתכם אם התמונה תקינה (שאז אם תענו כן תסתיים ההתקנה) או לא שאז, כמו במקרה שתוותרו על הבחירה האופטימלית, תועברו למסך הראשי.

בתפריט הראשי (אליו יכול להיות שתגיעו רק אחרי שתעשו log on כאחד המשתמשים) בחרו את אופציית ה-Settings, ומשם את Display Settings (שימו לב – לא Video Settings). במסך הבא, בחרו את אופציית ה-Video Output Setting ושם את סוג הכבל בו השתמשתם (לדוגמה HDMI). בשלב הבא תתבקשו לבחור רזולוציה, ואחר כך תשאלו אם אתם רוצים להגדיר גם את חיבורי השמע של הקונסולה, או, כפי שנעשה כעת, לסיים (finish).

אם איבדתם את האפשרות להציג תמונה וכך גם לשנות את ההגדרות (נניח אם הקונסולה הוגדרה ל-HDMI ואז ניסיתם להתחבר לטלויזיה באמצעות חיבור קומפוזיט), כבו את הקונסולה וחזרו להגדרות היצרן, על ידי הדלקת הקונסולה בלי לעזוב את כפתור ה-Power במשך 5 שניות לפחות. עזבו את הכפתור לאחר שהקונסולה משמיעה צפצוף נוסף המסמל שהיא עברה restart. כשתופיע התמונה תוכלו לשנות את ההגדרות מתוך התפריטים כפי שהסברתי קודם.

צפייה מהנה.

המלצה ומדריך: משחקי GameCube על הנינטנדו Wii

אלא אם החזקתם בעבר את קונסולת הדור הקודם של נינטנדו, או שאתם מאלה שקוראים את האותיות הקטנות בספרי ההוראות, ייתכן מאד שלא ידעתם או הייתם ערים במיוחד לעובדה, שהנינטנדו Wii שלכם תוכננה להריץ גם את כל משחקי קונסולת ה-GameCube. אחרי הכל לא היצרנית היפנית, ולא המפיצות, טורחות להדגיש את העובדה הזאת, אולי כדי שלא להתחרות בכותרי הדור הנוכחי, שלא מעטים מביניהם – ובראשם זלדה Twilight Princess, Mario Kart ואפילו Super Smash Bros. Brawl – מבוססים בצורה משמעותית על כותרי הקונסולה הקודמת, אם לא זהים להם ממש.

כקונסולת הדור הקודם, שחסרה את יכולות זיהוי התנועה הייחודיות של ה-Wii ואת הגרפיקה המשופרת, ה-GameCube עשויה במחשבה ראשונה, שלא לעניין את מי שהתרגלו לנוחות ולחדשנות של ה-Wii. ובכל זאת, עם כ-130 משחקים שזכו לביקורות משוקללות של מעל 80, כש-26 מתוכם זכו לציונים מעולים של 90 ומעלה, בהחלט יש סיבה טובה לבדוק את ספריית העבר הזאת. ספריה שהתאימות לאחור המלאה והאמיתית של ה-Wii (בשונה, לדוגמה מה-Xbox 360 שמאפשרת לשחק רק בחלק ממשחקי הדור הקודם, ורק לאחר הורדת עדכון מיוחד) – פותחת בפני כל משתמשי הקונסולה.

המשחקים

אמנם חלק מלהיטי ה-GameCube דוגמת Metroid Prime, Pikmin ו-Resident Evil 4, וכמובן זלדה The Twilight Princess, זכו עתה לגרסאות מחודשות מטעם נינטנדו, המנצלות את בקרי התנועה היחודיים של ה-Wii – אולם את רובם המכריע אי אפשר לשחק אלא על ידי קניית המקור.

בין הכותרים הבולטים של ה-GameCube שלא יצאו מחדש ל-Wii, כדאי לציין ראשית שני משחקים מצוינים בסדרת זלדה (The Wind Waker המהולל ו- Four Swords Adventures) ואת מהדורת האספנים הייחודית, הכוללת את שני הכותרים הראשונים בסדרה (שיצאו במקור לקונסולות ה-Famicom היפנית), לצד Ocarina of Time הנחשב על ידי רבים לטוב שבסדרה ו- Majora's Mask, שניהם במקור מהנינטנדו 64.

מריו, מותג העל של נינטנדו, כיכב ב-GameCube במשחק ההרפתקאות התלת-מימדי   Super Mario Sunshine, ובמשחק הבינמנימדי Paper Mario: The Thousand-Year Door (שההמשך שלו Super Paper Mario יצא ל-Wii), לצד הופעה בכותרי ספורט ואוספי משחקונים (mini games) שונים.

ה-GameCube הצטיין גם בלא מעט משחקים בלעדיים מצוינים, שלא מסדרות הדגל של נינטנדו, דוגמת המותחן הפסיכולוגי Eternal Darkness, משחק הלוחמה האוירית  Rogue Leader המתרחש בעולם מלחמת הכוכבים, ומשחק המרוצים העתידני F-Zero GX. חובבי משחקי התפקידים לא ירצו להחמיץ את  Skies of Arcardia: Legends ואת Baten Kaitos וגם משחק התפקידים הטקטי Fire Emblem: Path of Radiance, ולחובבי סדרת Metal Gear Solid מומלץ לחפש את The Twin Snakes, הוצאה מחודשת ומשופרת, בלעדית ל-GameCube, של המשחק הראשון בסדרה שיצא במקור לקונסולת ה-PlayStation.

לצד המשחקים הבלעדיים הרבים, ל-GameCube מגוון משחקים נחשבים שיצאו גם לקונסולות אחרות מהדור הקודם, ובתוכם המשחק הראשון בסדרת ההתנגנות הטקטית Splinter Cell, משחק היריות בגוף ראשון Time Splitters 2, משחקי הלחימה Soul Calibur II ו- Viewtiful Joe, משחק הסנובורד SSX 3, ומשחק המרוצים Burnout 2. בחלקם של משחקים אלו, דוגמת Splinter Cell, גרסת ה-GameCube מציעה תוספות משחקיות ייחודיות, המבוססות על חיבור הקונסולה באמצעות כבל מיוחד ל-Game Boy Advance הניידת.

איך משיגים את המשחקים וכמה הם עולים?

למיטב ידיעתי, בחנויות המשחקים בארץ לא ניתן להשיג היום את משחקי ה-GameCube. מסיבה זאת, כמו גם בשל כך שניתן להניח שאפילו אם תמצאו משחקים כאלו בחנות, מחירם לא ישקף את גילם – היעד העיקרי שלכם, הוא שוק המשחקים המשומשים המקוון, ובראשו eBay.

חשוב לדעת שכמו ה-Wii, גם משחקי קונסולת ה-GameCube מקודדים עם מנגנון נעילת אזורים, המונע מבעלי קונסולה אירופאית לשחק במשחקים אמריקאיים (NTSC) ומבעלי קונסולה אמריקאית לשחק במשחקים אירופאים (PAL). הדרך הקלה ביותר לוודא את סוג הקונסולה שברשותכם, הוא להסתכל על עטיפת הדיסק של ה-Wii Sports שהגיע עם הקונסולה. אם קניתם אותה בארץ, סביר להניח שבצד ימין למטה יופיע הכיתוב PAL. כעקרון ב-ebay.com מרבית המשחקים המוצעים הם אמריקאיים ומיועדים לפורמט NTSC ולכן אלא אם יש לכם קונסולה אמריקאית, מומלץ יותר לחפש בגרסה הבריטית של אתר eBay.

בכל מקרה, כשאתם פונים לחפש משחק ל-GameCube, ב-eBay או במקום אחר, חשוב כאמור שתוודאו את האזור לו מיועד המשחק. בעמודים של eBay זה מופיע לצד הכותרת Format במלבן תיאור המוצר, ובמקרה של ספק ניתן תמיד לשלוח שאלה בעניין למוכר, באמצעות לחיצה על הקישור "Ask a question" שמופיע בצד ימין למעלה, מתחת לשם המוכר ולציון שקיבל מלקוחות קודמים.

המחירים עצמם, הם כמובן תוצאה של ביקוש והיצע, ולכן גם גבוהים יותר על פי רוב באתר eBay הבריטי (המתאים כאמור לבעלי קונסולות PAL) מאשר באתר האמריקאי. דוגמאות למחירים מהימים האחרונים – Wind Waker והאוסף של זלדה וגם Mario Sunshine הוצעו ב-20 פאונד כולל משלוח לישראל (כ-125 ש"ח) בעוד משחקים לא מעטים הוצעו במחירים נמוכים יותר של כ-90 ש"ח. על כותרים נדירים או מבוקשים יותר (דוגמת Metal Gear Solid) ביקשו המוכרים מחירים גבוהים יותר שהגיעו גם ל-200 ו-300 ש"ח – עדיין עסקה מוצלחת, על פי רוב, בהשוואה למחירי משחקים חדשים בחנויות בארץ.

אז מה צריך כדי לשחק?

חוץ ממשחקים כמובן, שיש להקפיד, כאמור, שיתאימו לגרסה של הקונסולה שלכם (PAL או NTSC), דרושים עוד שני דברים כדי לשחק משחקי GameCube ב-Wii. הראשון הוא שלט ייעודי, והשני – כרטיס זכרון לשמירת מצב המשחק (game saves).

מכיוון ששלטי ה-Wii  הסטנדרטיים, ה-Remote Controller וה-Nunchuck – לא תואמים ל-GameCube, וכך גם ה-Classic Controller, אותו שלט מיוחד שתוכנן על ידי נינטנדו לשימוש במשחקי העבר המוצעים במסגרת ה-Virtual Console, תצטרכו שלט יעודי למשחקי ה-GameCube.

אפשרות אחת היא לקנות שלט מקורי (או תואם) של ה-GameCube, מחנויות יד שניה או eBay. החסרון באפשרות הזאת הוא שמדובר בשלט עם חוט, שאולי לא יתאים לסגנון המשחק האל-חוטי אליו התרגלתם ב-Wii.

האפשרות השניה, היא לחפש שלט אלחוטי (wireless) מתאים. אמנם יצא בזמנו דגם אלחוטי כזה ל-GameCube, שניתן להשיג היום יד-שניה, אולם ההמלצה הברורה שלי (ושל אחרים) היא לרכוש את ה -Thrustmaster T-Wireless – שלט אלחוטי מודרני ונוח מתוצרת Guillemot הצרפתית. אם אתם, או מישהו שאתם מכירים לא מבקר בלונדון או פריז, תוכלו למצוא אותו ב- eBay, או להזמין אותו ברשת מחנויות אמריקאיות דוגמת Amazon, באמצעות שירותי משלוחים מארה"ב מסוגם של מאסטופ (אמזון לא שולחת מוצרים אלקטרוניים לישראל).

את כרטיס הזכרון הייעודי תוכלו להשיג מאותם מקומות כמו השלט. ב-ebay מוצעים הרבה חיקויים, שמידת האמינות שלהם לא ברורה, לצד כרטיסי הזיכרון המקוריים (genuine או official) מתוצרת נינטנדו, אותם עדיף לקנות למרות מחירם היקר יותר, כדי שלא להסתכן באובדן נתונים ושעות המשחק היקרות שהשקעתם. כרטיסי הזיכרון הרשמיים מוצעים בשלושה נפחים – 59 בלוקים (512 k זכרון), 251 בלוקים (2 מגה) ו-1019 בלוקים (64 מגה). כעקרון הכרטיס הקטן ביותר עשוי שלא להספיק להרבה יותר משמירת משחק או שניים (ישנם משחקים שדורשים 28 בלוקים לכל הקלטה), אולם הבינוני יספיק בהחלט לרוב המשתמשים, ולא בטוח לכן שכדאי להשקיע בכרטיס הגדול יותר.

איך מחברים את הכל

דווקא בתחום החיבורים, חוברת ההפעלה של נינטנדו מספקת מספר תרשימים והוראות ברורות.

ראשית כדאי לוודא שקונסולת ה-Wii כבויה, ולהתחיל מהכנסת כרטיס הזיכרון בחריץ הייעודי, שמכוסה במכסה פלסטיק קטן ונמצא בצד שמאל של הקונסולה כשהיא במצב שכיבה. שימו לב – לא מדובר בחריץ המיועד לכרטיסי הזכרון של ה-Wii (מסוג SD או SDHC) שנמצא מתחת לפתח הכנסת הדיסקים של הקונסולה, אלא בחריץ אחר בצד הקונסולה, סמוך לחלקה האחורי (ראו תרשים).

בשלב השני נחבר את השלט. כניסת שלטי ה-GameCube נמצאת אף היא בצדה השמאלי של הקונסולה כשהיא במצב שכיבה (ראו תרשים), ומכוסה אף היא במכסה פלסטיק קטן הנפתח במשיכת חלקו העליון. שימו לב שמעל ארבעת הכניסות העגולות המתאימות לחיבורי השלטים יש חריטה של נקודות, המציינות את מספר השלט. השלט הראשון (והיחיד שתחברו אם אתם משחקים לבד), מתחבר לכניסה הימנית ביותר, שמעליה נקודה אחת. אם השלט שאתם מתכוונים להשתמש בו הוא אל-חוטי, תחברו לכניסה הזאת את התקן השידור של השלט, ותמשיכו בהתאם להוראות המצורפות אליו, לענין אופן הסינכרון שלו (בדרך כלל הסנכרון יהיה אוטומטי אבל לפעמים צריך לוודא שכפתור ה-power על השלט עצמו נמצא במצב on).

אחרי שסיימתם לחבר את כרטיס הזכרון והשלט הדליקו את ה-Wii, והכניסו את משחק ה-Gamecube שלכם באותה דרך שאתם מכניסים את הדיסקים של ה-Wii. גם ההפעלה הראשונית של המשחק נעשית באותה דרך, כלומר על ידי בחירת המשחק מהמסך הראשי, שימו לב – באמצעות שלט ה-Wii. רק אחרי שהמשחק יתחיל תוכלו להניח את שלט ה-Wii בצד ולשחק עם שלט ה-GameCube שהתקנתם. כדי לצאת מהמשחק (אחרי ששמרתם אותו) צריך פשוט לכבות את ה-Wii, שכן הקונסולה לא מזהה יותר את שלטי ה-Wii, ולכן גם לא את כפתור ה"home", המחזיר לתפריט הראשי, מרגע שמשחק ה-GameCube הופעל.

תהנו.