ה-iPad החדש של אפל: לא בשורה גדולה לגיימרים

גלי ההתלהבות סביב המכשיר החדש של אפל, ה-iPad, שהושק אתמול אחר הצהריים, לא הדביקו, כך נראה, רבים מהגיימרים. אמנם אפל טרחה לנפנף במסך המוגדל, וברזולוציה המרשימה של המכשיר ביחס למתחרות הניידות, תוך שהיא מציינת שלצד משחקי האייפון הקיימים, ייצאו בקרוב גם גרסאות מיוחדות ומשחקים שינצלו את יכולותיו הייחודיות של ה-iPad, אלא שיכולות אלו, ספק אם מותאמות, או אף עולות בקנה אחד, עם הצרכים האמיתיים של משחקי הוידאו.

ראשית וחשוב מכל – כמו ה-iPod Touch  והאייפון, גם המכשיר החדש אינו כולל מקלדת אמיתית או כפתורי שליטה מתאימים. אמנם, בשל מימדי המסך, הגדול כמעט פי שלושה מזה של האייפון, המקלדת הוירטואלית עליו מאפשרת הקלדה נוחה, אולם אין בכך לתת מענה לבעיית השליטה ממנה סובלים רבים ממשחקי האייפון. ג'ויסטיק וירטואלי וכפתורי מסך, סובלים לא אחת מבעיות דיוק, והעדר הפידבק הפיסי לשחקן, מקשה על השליטה שמספקים עכבר או ג'ויסטיק אמיתיים.

שנית, מבחינת יכולות המעבד והגרפיקה, אין מדובר, כך נראה, במהפכה של ממש. המעבד הייעודי מספק קצב של 1GhZ בלבד (לעומת ה-833 מגה הרץ של דור האייפונים הנוכחי) – המזכיר את זה של מחשבי הנטבוק, והגרפיקה אינה מציעה, לא על המסך, ולא בחיבור לטלוויזיה, תמיכה בתקן HDMI. גם במישור התוכנה אין בשורות של ממש – המכשיר מריץ את אותה מערכת הפעלה של האייפון, ולא מציע תכונות כמו מולטי-טסקינג או תמיכה בפורמט Flash שרבים קיוו למצוא ב-iPad.

אולם מבחינתי לפחות, הגדולה שבבעיות, היא היותו של ה-iPad יצור כלאיים, הנמצא בתווך שבין מחשב נייד לבין מכשיר כף יד. מצד אחד, הוא גדול ומגושם מכדי לשאת אותו בקלות לכל מקום – וודאי שלא בכיס או בתיק נשי קטן – דבר המשפיע גם על האפשרות לשחק איתו בנוחות באותם משחקים המבוססים על שילוב של מגע והטיית המסך שהפכו ללהיט על האייפון. ומהצד שני, ה-iPad קטן וחלש מדי, מכדי להציע את אפשרויות וחויית הגיימינג של ה-PC, או של איזו מהקונסולות הביתיות.

למעשה, המכשיר החדש סובל מנחיתות, הן בהשוואה לאחיו הניידים לבית אפל, והן בהשוואה לקונסולות המשחקים הניידות של סוני ונינטנדו. להבדיל מהאייפון, אין זה מכשירים שתסתובבו איתו במילא, והחוסך לכם נשיאה של שניים או שלושה מכשירים נפרדים, שכן ה-iPad לא מיועד לשמש כטלפון, אינו כולל מצלמה מובנית, וגם לא ברור עדיין אם ישמש כתחליף אמיתי למכשיר ה-GPS. ומהצד השני, להבדיל מהנינטנדו DS ומה-PSP, אין בו כאמור, כפתורים או ג'ויסטיקים, וגם לא את רמת העמידות ונוחות הנשיאה הנדרשות מקונסולת משחקים ניידת.

אז נכון, היצע המשחקים הצפוי למכשיר החדש הוא עצום, ורבים מהם יהיו אולי מרשימים ויפים יותר מאלו שאנחנו מכירים היום על המכשירים הניידים, ואולי אף על ה-PSP. אבל הבשורה האמיתית בתחום, תגיע, כך נראה, בכל זאת מיפן, כנראה בדמות הדור הנייד הבא מבית נינטנדו.

מדריך: קניית משחקים ב-iTunes ארה"ב

מחפשים את Doom Resurrection, או רוצים לשחק את GTA: Chinatown Wars המהולל שיצא השבוע, על ה-iPhone או ה-iPod Touch שלכם?

בחנות הישראלית לא תוכלו למצוא את מבוקשכם, אבל, כפי שגם מסבירה ההודעה שתקבלו אם תלחצו על קישור ישיר מאחד האתרים לחנות iTunes, המשחקים האלו, ורבים אחרים שלא "עשו עלייה" לישראל, זמינים להורדה מהחנות האמריקאית. הבעיה היא, שלא רק שתצטרכו לפתוח חשבון iTunes חדש לשם כך (החשבון הישראלי שלכם מקושר רק לחנות הישראלית), אלא שתצטרכו לספק אמצעי תשלום שהחנות האמריקאית תסכים לקבל. ולא – כרטיסי האשראי שלכם (גם אם הם "בינלאומיים"), או חשבון ה-PayPal המקושר אליהם, לא יתקבלו בברכה.

הפתרון המעשי היחיד, הוא לרכוש ולהשתמש בכרטיסי מתנה (Gift Card), המיועדים לחנות האמריקאית. כרטיסים כאלו לא תוכלו לקנות כמובן ישירות ב-iTunes (שכן לשם כך, כאמור, תצטרכו אמצעי תשלום אמריקאי), אולם הם ניתנים לקניה ברשת בכרטיס אשראי ישראלי ו-PayPal, כשאת הקוד תקבלו תוך דקות באמצעות הדוא"ל. תמורת השירות הזה, יגבו מכם עמלה, המשתנה בין אתר לאתר, ולכן כדאי שתשוו מחירים לפני הקניה. בכל מקרה לא הייתי ממליצה על אתרים כמו זה, הגובה מעל 80% תוספת על השירות, אלא על Maximus Cards שמציע מחיר הוגן ושירות אמין (ומומלץ, אגב, גם אם אתם צריכים לקנות מנוי או נקודות לשירותי ה- Xbox Live). שם תשלמו 12.5 דולר (כ-46 ש"ח) לכרטיס בשווי של 10 דולר – כלומר 25% עמלה, ו-עמלה של 17% לכרטיס בשווי של 50 דולר (המוצע בכ-218 ש"ח). בכל מקרה, שימו לב שאתם רוכשים כרטיס המיועד לחנות האמריקאית (Apple US).

השלב הבא, הוא לעבור בתוכנת ה-iTunes לחנות האמריקאית. כנסו לעמוד ה-iTunes כרגיל מתוך התוכנה שעל המחשב שלכם, וחפשו את האייקון עם דגל ישראל המופיע בתחתית העמוד בצד ימין (ייתכן ותצטרכו לגלול לתחתית העמוד כדי לראות אותו). כשתקישו על הדגל, תקבלו עמוד עם דגלי 77 המדינות שלהן סניפים של החנות המקוונת. את הדגל האמריקאי (United States), תוכלו למצוא בתחתית העמוד, חמישי מהסוף. לחצו עליו, ותועברו לחנות הרצויה.

בשלב הבא, עליכם להתחבר לחנות על ידי לחיצה על Sign In שבצד ימין של הסרגל השחור שבחלק העליון של המסך. שימו לב, שלא תוכלו להשתמש בשם המשתמש והסיסמה הרגילים שלכם איתם קניתם מהחנות בישראל (שכן אלה, כאמור, מקושרים לחנות הישראלית בלבד), אלא עליכם ליצור חשבון חדש על ידי לחיצה על כפתור ה-Create New Account. לחצו על Continue במסך הבא המפרסם את שירותי החנות, סמנו את המשבצת המאשרת שקראתם והסכמתכם לתקנון שבמסך שאחריו, ואחרי שתלחצו שוב על Continue, תקבלו את טופס הרישום בו תדרשו לתת כתובת דוא"ל וסיסמה. אם יש לכם כבר חשבון iTunes תצטרכו לתת כתובת אחרת מזו שהשתמשתם בה (תמיד אפשר לפתוח עוד חשבון ב-Gmail).

בעמוד הבא של טופס ההרשמה, תתבקשו להזין את אמצעי התשלום (Payment Method). הקלידו את קוד כרטיס המתנה שרכשתם, בשדה שסימנתי בתמונה באליפסה אדומה. עכשיו הזינו בחלק התחתון  של העמוד כתובת אמריקאית.

למרות שכל כתובת אמריקאית (אותה אפשר למצוא באינטרנט) תתקבל, חשוב שתמצאו כתובת הנמצאת במדינת דלאוור, שכן במדינות רבות אחרות, מוטל מס קניה שנע בד"כ בין 6% ל-8%. אמנם מדובר על סכומים נמוכים, אבל אם השתמשתם לדוגמה בכתובת מניו-ג'רסי (כמו אלו המסופקות  על ידי שירות Mustop), תגלו פתאום שאפילו שיש לכם 10 דולר בחשבון, מתקבלת הודעת שגיאה כשאתם מנסים לקנות משחק שעולה 9.99  (כמו GTA). הסיבה היא, כאמור, שלמחיר המשחק יתווסף אוטומטית מס הקניה (שהינו, בניו-ג'רסי בשיעור של 7%), ויחד המחיר יהיה גבוה מעשר הדולרים שבחשבון. כתובת במדינת דלאוור תוכלו למצוא לדוגמה על ידי בדיקת החנויות שבאתר הבא.

אחרי שסיימתם את תהליך יצירת החשבון תוכלו לקנות את המשחק המבוקש בארה"ב ולהוריד אותו למכשיר שלכם. תהנו.

בלי שום אמת בפרסום

נכון שהניסיון הקודם שלי עם בעלי החנויות בארץ לימד אותי שלא לסמוך עליהם במיוחד, ובכל זאת, הצלחתי בשבוע שעבר להיות מופתעת לרעה.

זה התחיל בהחלטה (אותה אסביר בהמשך) לקנות לכבוד יום ההולדת את הנינטנדו SP, מכשיר הדור הקודם בסדרת הניידים של הענקית היפנית. המכשיר הזה, כפי שהסתבר לי אחרי תחקיר קצר, יצא בשני דגמים – המקורי משנת 2003 המבוסס על תאורה קדמית, ודגם אמריקאי משופר מסתיו 2005, המבוסס על תאורה אחורית ואשר זכה לכינוי Brighter (בהיר יותר) בעקבות הכותרת על הקופסה – "Now with a Brighter backlit screen" (עכשיו עם מסך תאורה אחורית בהיר יותר), שהכריזה על יתרונו לעומת המודל הקודם.

אחרי הבדיקה המקובלת ב-Google ו-ZAP הסתבר שאת המכשיר הזה, על שני דגמיו (ראו בתמונה למעלה), מציעה, בין היתר, רשת גדולה שאצלה קניתי בעבר כבר מספר קונסולות. התקשרתי לחנות לוודא שדגם ה-Brighter נמצא במלאי, ולאחר מספר טלפונים הודיעו לי שבשביל התענוג אצטרך להרחיק לסניף שבהוד-השרון, שכן זה התל-אביבי מחזיק, לדברי המוכר, רק את "הדגם הסטנדרטי".

ניווט גרוע שהביא אותי לאתר בניה בצפון רעננה, ותמרוני חניה במגרש עפר צפוף ומשופע, לא קלקלו את השמחה מהמחשבה שתיכף אשים ידי על הקונסולה הניידת. מה שקרה לעומת זאת כשהגעתי לחנות – בהחלט השאיר אותי עם טעם מר.

זה התחיל בשאלה של המוכרים מדוע אני רוצה לקנות את ה-SP. "אם כבר, תקני את ה-DS" אמר אחד מהם, ובמענה לתשובתי שאני רוצה לשחק את משחקי ה-Game Boy הישנים – אלו שיצאו למכשירי המונוכרום וה-Game Boy Color, הצביע לי במבט מחנך על חריץ הכניסה התחתון של ה-DS, זה המיועד למשחקי ה-Advance. "יש לי את ה-DS", השבתי למוכר, והסברתי שהתאימות לאחור שבו, אינה כוללת את הדגמים עליהם דיברתי. מופתע, פנה המוכר להציע לי לבחור צבע מבין הדגמים של ה-SP שהוצגו בארון הזכוכית.

"אלו דגמי ה-Brighter?" שאלתי באגביות, כשאני מתלבטת בין השחור לתכלת-פנינה. המוכר הסתכל בי במבט מוזר. "אין לי מושג" הודה, והפנה אותי למוכר אחר, כנראה האחראי במקום. זה מצדו, התעקש בשלב ראשון שהדגמים המוצעים הם דגמי ה-Brighter, ורק אחרי שבדקנו את מספר המודל החרוט על המכשירים, ואת עמוד ה-Wikipedia המסביר שהדגמים החדשים נושאים את הקוד 101, בניגוד ל-001 של הישנים, החליט לשנות טקטיקה. "אין הבדל בין הדגמים האלו, וחוץ מזה, זה הדגם היחיד שיש לנו ברשת". את הטענות שלי שהאתר שלהם מפרסם אחרת, ושהגעתי לסניף אחרי שוידאתי טלפונית שאצלם אמצא את מבוקשי, פטר המוכר בהצעה ה"נדיבה", לפיה המקסימום שהוא יכול לעשות הוא להציע לי את המכשיר ב-400 ש"ח – שהוא, ניחשתם נכון, המחיר הרגיל המופיע באתר. אחרי הכל, לדבריו, "אני כמעט לא מרוויח על המכשיר הזה".

העובדה שהיינו צריכים לנסות שלושה מכשירים ומספר מטענים עד שמצאנו אחד שגם נדלק וגם נטען, או שה"אריזה המקורית" התגלתה כקופסת קרטון מעוכה עם דף הוראות בסינית בלבד, לא הוסיפה לחוויית הקניה שלי באותו ערב. ובכל זאת, קניתי לבסוף את המכשיר משיקולים של העדר אלטרנטיבה אמיתית (קונסולות אני משתדלת שלא לקנות בחו"ל או ב-ebay, כדי לא לוותר על האחריות).

רק בבית, ואחרי שעברתי שוב על אתר האינטרנט של הרשת גיליתי שהם מגדילים לעשות, ולא רק מפרסמים דגם שכנראה שאין ברשותם כבר שנים (אם בכלל), אלא שהם מתעקשים שזהו "הדגם לשנת 2009 החדיש ביותר", בעוד הדגם האחרון יצא כאמור ב-2005, ושנת הייצור של אלו שבחנות צוינה בבירור על הקופסאות כ-2008. ואם לא די בכל אלו, מוזהר ציבור הקונים באדום ובאותיות מודגשות, לרכוש רק מהחנות ולהקפיד על "הדגם הרשמי לשיטת השידור בישראל ובאירופה", להבדיל ממכשירים אחרים "בעלי שיטת שידור NTSC אשר אינה מתאימה לישראל".

למי שלא מבין כמה מטעה האמירה הזאת, אסביר בקיצור ששיטת השידור רלבנטית רק לקונסולות מבוססות טלוויזיה, ולא למכשירים ניידים כמו ה-SP המצוידים במסך משלהם (ובהתחשב בעובדה שבשנים האחרונות הטלוויזיות הנמכרות בארץ כולן כמעט מולטי-סיסטם, גם לא לקונסולות ביתיות). וחוץ מזה, דגם ה-Brighter הוא בכלל דגם אמריקאי שלא הופץ, אלא בצורה מוגבלת באירופה. וגם מסתבר שאותו "דגם רשמי" שבחנות, כפי שמבהירה הקופסה שקיבלתי וההוראות שבתוכה, הוא מסין, ולא ידוע בכלל למי הוא מיועד. חוץ מלהשיא לרשת, כנראה, את הרווח המקובל בארץ של כ-100%. מה שלדעת המוכרים, לפחות, הם כמעט מחירי הפסד.

"הרשת הגדולה והמובילה בישראל למשחקי טלוויזיה", נטען בגדול באתר. ודווקא בהיבט הזה, אני חוששת, הפרסום שלהם אולי לא רחוק מהאמת.

2009: סיכום אישי

באמת שהתכוונתי לפרסם את הטור הזה הרבה לפני שאתרים שונים סיכמו שלא-סיכמתי את 2009. אבל עבודה קשה על קטע קוד (script) חדש שלי לתוכנת RPG Maker VX עיכבה אותי. מסתבר, שלא כל כך קל לתחזק שני בלוגים, להשתתף בפיתוח שני משחקי תפקידים חדשים, ולהשקיע במקביל עשרות שעות תכנות כל שבוע, בשיפור מנוע תוכנת משחקי התפקידים ובגיור שלו לעברית. וכל אלו (חוץ מהבלוג הזה שלי), הם תחומים שלפני שנה, כשהתחילה 2009, לא העליתי על דעתי שאעסוק בהם.

בעצם, אולי הייתי צריכה לצפות את זה. אחרי הכל – החיבור שבין כתיבה, תכנות ומשחקים, ובעיקר – משחקי תפקידים, מבטא חלק גדול מהאהבות שמלוות אותי מהילדות.

בכתיבה התעסקתי עוד מימי "עלון הקיר" של בית הספר, דרך שנים לא קצרות כתחקירנית וכתבת בעיתונות המקומית, ועד להוראת כתיבה באקדמיה, ועבודה על ספר בנושא. פרסמתי כמה שירים שאחדים מהם (כפי שגילתי יום אחד בהפתעה ובשמחה) מבוצעים מדי פעם בפאבים על ידי להקת ג'אז חובבת, ולאינטרנט והכתיבה האישית בו, התוודעתי לפני הרבה יותר מעשור. וכן – גם היה לי בזמנו טור קבוע בעיתון של ביקורת משחקי וידאו, כך שמכאן ועד להפעלת שני בלוגים גוזלי זמן ואנרגיה, הקפיצה לא כל כך גדולה.

למשחקי התפקידים הגעתי, כמו רבים כל כך, דרך ה-AD&D שפרץ לארצנו בשנות ה-80. שיחקתי, הנחיתי, השתתפתי בתחרויות, בניתי עולם, ערכתי עיתון בנושא (כן, שוב כתיבה), והתמכרתי לגרסאות הממוחשבות (והנחותות בהרבה, יש להודות) שהיו אז בנמצא.

ותכנות, היא ללא ספק האהבה הגדולה שלי. זאת שפיתחתי עוד בימי מחשבי הענק עם הכרטיסים המנוקבים, ובעידן המחשבים הביתיים עם ה-1 KB זיכרון. זאת שפרנסה אותי החל מהחופש הגדול של כיתה ט' (כשמורה שלי גייס אותי וחבר ללימודים לפרויקט כתיבת לומדה בפיסיקה) ועד לפני שנים לא רבות, כשהחלטתי לפתח קריירה בתחום אחר שאני אוהבת.

לנסות לתכנת משחקי מחשב, ובעיקר משחקי תפקידים, הוא רעיון שהשתעשעתי איתו מאז כיתה ח'. בניתי מפות, תכננתי חלק מההיבטים הטכניים, אבל איכשהו לתכנות עצמו (שהיה אז בעיקר בשפת assembler  שוברת השיניים) לא הגעתי. עד 2009, או יותר נכון סוף 2009, כשגילתי את RPG Maker VX והחלטתי שהגיע הזמן.

ומה עם המשחקים?

בהחלט לא זנחתי את משחקי הוידאו השנה. אמנם היו לי, לפני שנה בדיוק, הרהורי כפירה על התנזרות ממשחקים חדשים, אבל המחשבות האלו, לא רק שלא החזיקו מעמד, אלא נראות בדיעבד מגוחכות. ספירה ראשונית מעלה, שבשנת 2009 קניתי לא פחות מ-74 משחקים חדשים, והצלחתי להגדיל את ציוד המשחקים שלי בארבע קונסולות נוספות (PlayStation 3, סגה מאסטר סיסטם, סגה מגה דרייב והסופר נינטנדו).

הדבר היחיד שנגמלתי ממנו השנה (מעבר לזמן פנוי) הוא World of Warcraft. אם בדצמבר 2008 עוד הייתי מסוחררת מהגעה לשלב 70, ובתחילת מארס, בדרך לרמה 80, ביליתי כמעט כל בוקר במשחק התפקידים הממכר בעולם, הסתיו כבר מצא אותי עם שגרת בוקר אחרת ובריאה יותר (למרות שבהחלט מעורבת בה קונסולה). אפילו את ההזמנה של Turbine לחזור לשבוע חינם למחוזות המבטיחים של המתחרה הטולקינאית, לא ניצלתי לבסוף. אז נכון שבליזארד עדיין ממלאים לי חלק לא קטן מהטורים כאן, וממשיכים ליהנות כל חודש מכרטיס האשראי שלי, אבל העובדה שהדמות שבניתי בתחילת הסתיו מגרדת בקושי את רמה 20, בהחלט מצביעה על שינוי מגמה. שינוי, שלמעט אם ההרחבה החדשה תצא השנה (שאז בטח אבלה שוב את הלילה בתור), עשוי להיות סופי.

אז מה יהיה ב-2010?

אחרי שהתבדיתי בציפיות ובתחזיות ל-2009, אני לא ממהרת להגיע למסקנות לגבי השנה החדשה. תקוות יש – להוציא לאור את החלק הראשון של המשחק שלי, להשיג עוד איזו קונסולה או שתיים, ולפתח את הבלוגים ואת הצד התכנותי. אלא שמצד שני, בעוד חודשיים ויומיים יגיע Final Fantasy XIII למדפים, ועוד לא אמרתי כלום על כל המשחקים האחרים שעוד מחכים לי על המדפים בבית ובחנויות…

שתהיה לכולנו שנה נהדרת.

לראשונה: טלאי עברית ל-RPG Maker VX

אחת הבעיות האמיתיות הניצבות בפני גיימרים ישראליים, היא מכשול השפה. בעוד שחקני יפן, ארצות הברית, קנדה, בריטניה ואירופה נהנים ממשחקים המיוצרים או מתורגמים לשפתם, בארץ, אין לנו ברירה אמיתית אלא להסתמך על ידיעת האנגלית. ואצל רבים, ודאי הצעירים שבינינו, השליטה בשפה זו רחוקה מלהספיק, בפרט כשהמדובר במשחקים הנשענים על דיאלוגים או טקסטים ארוכים כמו משחקי התפקידים (RPG) למיניהם. וכך, בעוד זעטוטי הנכר משחקים ללא קושי במשחקים כמו 2 Fable ו-Mass Effect (או  Dragon Age החדש), רבים בארץ נאלצים לוותר על דקויות העלילה (ובמקרה של    Fable – ההומור) ולהסתפק במכניקת האקשן והקרבות.

כדי להתמודד, ולו במעט, עם המכשלה הזאת, עמלתי בשבועות האחרונים על טלאי העברית לתוכנת יצירת משחקי התפקידים RPG Maker VX. התוכנה, המאפשרת גם למי שנעדר יכולות תכנות או גרפיקה ליצור משחקי תפקידים מרהיבים, מתאימה גם לשחקנים צעירים, היכולים בעזרתה להתנסות, בין היתר, בהיבטים מגוונים של יצירת משחקי מחשב (רעיון, קומפוזיציה, מימוש, כיול, בדיקות וכדומה), ולגלות את הקסם שהפיכת רעיונותיהם למשחק של ממש. משחק – שבזכות הטלאי החדש, יכול להיות כולו בעברית – להקלת והנאת הכותבים, והשחקנים הפוטנציאליים.

הטלאי מאפשר להשתמש בעברית לא רק בשיחה בין הדמויות (שתוצג מעכשיו, כצפוי, מימין לשמאל) אלא מגייר לעברית גם את כל התפריטים – החל ממסך הפתיחה, דרך התפריטים, מסכי הסטאטוס והקרבות ועד לשמות כל הנשקים, השריונות, המקצועות, החפצים והיכולות המיוחדות. אפילו מסך שינוי השם לדמויות גויר. בקיצור משחק בעברית שלא דורש מהשחקנים כל שליטה, או שימוש, באנגלית.

הוראת להורדת הטלאי והסברים על אופן ההתקנה והשימוש (לצד מדריכים לאופן השימוש בתוכנת יצירת משחקי התפקידים), תוכלו למצוא בבלוג האחר שלי. מקווה שתהנו.

סקירה: RPG Maker VX

אם אתם אוהבים משחקי תפקידים קלאסיים מסוגם של זלדה, Final Fantasy או פוקימון, בהחלט כדאי לכם לעשות הכרה עם RPG Maker VX ל-PC. חבילת התוכנה הזאת לא רק מאפשרת, בגרסתה החינמית, לשחק עשרות משחקי תפקידים מצוינים, שנוצרו על ידי קהילה רחבה של מפתחים, אלא מציעה למי שרוכש אותה, את האפשרות ליצור משחקים כאלו בעצמו, ואף להפיץ ולמכור אותם ברבים. ולא – לא מדובר כאן על "ארגז חול" (sandbox) להתנסות ראשונית ביצירת משחקים דוגמת פרויקט Kodu ל-Xbox 360, או על וריאציית משחקי-תפקידים ל-LittleBigPlanet, אלא על סביבת פיתוח מלאה, שיש מי שהשיגו בעזרתה הצלחה מסחרית, גם בלי רקע קודם בפיתוח משחקי מחשב.

RPG Maker VX, מתוצרת Enterbrain היפנית, המוציאה לאור של שבועון משחקי הוידאו Famitsu, הוא הגרסה האחרונה נכון להיום, בסדרה ארוכה של מוצרים דומים, המוצעים ביפן למגוון פלטפורמות כבר למעלה מ-20 שנה. מטרתו של הכלי, כאמור, היא לספק למי שמעוניין ליצור בעצמו משחקי תפקידים דו-ממדיים, את האמצעים לעשות זאת בקלות יחסית, ובעיקר – בלא צורך בידע בתכנות, או בהשקעת הזמן העצומה, הנדרשת לטיפול בצדדים הטכניים, וליצירת אבני הבניין הבסיסיות דוגמת הגרפיקה והסאונד. קובץ ההתקנה הרזה יחסית (פחות מ-50 מגה) של התוכנה, מכיל בתוכו עושר גדול של אלמנטים כאלו – החל בעשרות דמויות מונפשות ועשרות מנגינות רקע, דרך מעל 200 אפקטים קוליים (כטריקת דלת או תקתוק שעון), ועד כאלף אריחים (tiles) גרפיים, איתם תוכלו לעצב את כל הסביבות הדרושות למשחק שלכם – מהחדרים, החנויות, הפונדקים, העיירות והמבוכים, ועד מפות העולם. לאלו מצטרפת גם מערכת מרשימה, הניתנת לעדכון ושינוי, של דמויות שחקן מוכנות מראש, מגוון מקצועות (classes) אפשריים, עשרות כלי נשק, שריונות וחפצים שימושיים (דוגמת שיקויים, מגילות קסם וצמחי מרפא) וכמובן – גם מבחר עשיר של מפלצות להלחם איתן. ואם כל אלו לא מספיקים לכם, הרי שברשת תוכלו למצוא חינם אלמנטים רבים נוספים, וכמובן, עם קצת כישרון ומאמץ, גם תוכלו ליצור כאלו בעצמכם.

יצירת משחק ב-RPG Maker הוא הליך פשוט ואינטואיטיבי יחסית, המבוסס על שני עקרונות – שרטוט מפות, ויצירת אירועים (events) שיתרחשו במפות אלו. כך, לדוגמה, אם תרצו ליצור כפר, ובו משוטטות מספר דמויות ממוחשבות (NPC), איתן יוכל השחקן לתקשר ולקבל מהן משימות, תשרטטו בשלב הראשון את הכפר עצמו – באמצעות האריחים הגרפיים שבתוכנה – ואחר כך תציבו כל אחת מהדמויות הממוחשבות, ותייחסו לה אירועים כגון אופן התנועה שלה על המסך (מסלול קבוע, אקראי, משתנה וכדומה), התנהגותה כשהשחקן מנסה לתקשר איתה (חלונות דיבור, אפקטים קוליים או גרפיים וכדומה), או הפעולה שתנקוט כשתתקל בחפץ כלשהו (כך, לדוגמה, יכולה דמות לפתוח בשיחה עם דמות אחרת, או להכנס לתוך מבנה שאל דלתו הגיעה). מנגנון דומה, מפעיל גם את כל האלמנטים הדינמיים האחרים שבמשחק – החל מהעשן המתמר מהארובות (אירוע של אנימציה לעשן אותו תציבו בפתח הארובה), דרך הקישור בין המפות השונות בעולם שלכם (אירוע שבו כשהשחקן מגיע למשבצת מסוימת במפה, דוגמת קצה השביל המוליך החוצה מהכפר, הוא מועבר למיקום שתקבעו במפה אחרת) ועד ניהול הליך הקניה והמכירה בחנויות, טיפול בקרבות, או בדיקת תכולתן של תיבות אוצר. את כל אלו תוכלו ליצור בקלות יחסית, ולהתאים לצרכיכם, באמצעות סדרה עשירה של תפריטים.

למרות שהתוכנה קלה יחסית לשימוש ומלווה בחלונות עזרה מפורטים, הגרסה האנגלית שברשת (בניגוד ליפנית שאינה נמכרת במערב), אינה כוללת מדריך למשתמש או tutorial שיוליך אתכם דרך השלבים השונים הדרושים ליצירת משחק. למרבה המזל, הקהילה הרחבה של המשתמשים בכלי שהתפתחה בשנים האחרונות, בהחלט ממלאת את החסר, וברשת תוכלו למצוא מדריכים רבים – כתובים ומצולמים – על ידי חיפוש אחר RPG Maker VX Tutorials, או הצטרפות לאחד מהפורומים הרבים המוקדשים לנושא. מדריך מצוין ומפורט מאד למתחילים תוכלו לקרוא (ולהוריד בגרסת PDF) מכאן.

כחובבת נלהבת של משחקי תפקידים שתמיד רצתה לבנות משחקים משלה, RPG Maker VX הפך עבורי בשבועות האחרונים לכותר המלהיב ביותר שבספריית המשחקים שלי. לא רק שאני עמלה במרץ על משחק משלי (שאני מקווה באחד הימים לפרסם כאן), אלא שמיהרתי להציג את הכלי גם לקרובת המשפחה שלי בת ה-13, ששוקדת כעת על משחק משל עצמה, ואף התחלתי ללמוד את שפת התכנות Ruby, אשר איתה ניתן לשלוט עוד יותר על כל אחד מהאלמנטים במשחק, ואף על שיטת המשחק עצמה. אלא שכאמור RPG Maker  לא מיועד רק למי שמוכן להשקיע עשרות ומאות שעות בתכנון משחקים. גם אם אתם רק רוצים לטעום מהיכולות של הכלי הנהדר הזה, או אפילו מעדיפים להשאר בתפקיד השחקן, בהחלט שווה לכם להוריד את התוכנה (אלו שרוצים רק לשחק, צריכים להתקין רק את התוכנה המכונה RPG Maker VX RTP מהקישור שלקראת תחתית העמוד הזה) ולנסות חלק מהמשחקים המצוינים, כגון אלו המומלצים על ידי האתר הזה. הרפתקה נעימה.

RPG Maker VX עומד במרכזו של בלוג חדש שלי המוקדש ליצירת משחקי תפקידים. בין היתר, תוכלו למצוא שם מדריכים לשימוש בתוכנה, וכן – טלאי חדש המאפשר לפתח משחקים בעברית.

למה אני קונה משחקים?

אחת השאלות הראשונות ששואלים אותי כשאני מספרת לאנשים על תחביב הגיימינג שלי (אחרי רגע התדהמה שאשה מיושבת, ועוד בגילי, משחקת ב"משחקי ילדים"), היא למה בעצם אני קונה משחקים. אחרי הכל, כך נראה, הפיראטיות בארץ הגיעה למימדים כאלו, שלא רק שבחנויות רבות מוכרים רק קונסולות פרוצות, וכמעט ולא מחזיקים משחקים מקוריים,  אלא שרבים כבר לא מעלים על דעתם שיש מישהו, ועוד כזה שמבין בתחום, שקונה את המשחקים שלו.

זה בטח לא נובע מבורות. אני בהחלט מכירה את אתרי ה-roms וה-sharing, את תוכנות הביט-טורנט השונות, ואת מנועי החיפוש ברשת המוקדשים לאיתור אותם קבצים, שבאמצעות צורב ותוכנה מתאימה הופכים לדיסקים ה"צרובים", המרכיבים את ספריות המשחקים של רבים כל כך. גם על סצנת ההאקרים, על השמות הגדולים שבה, דוגמת Dark Alex ו-C4eva, יצא לי לשמוע, ואני נהנית ומשתמשת בשירותיה של קהילת המפתחים העצמאית (homebrew), שיש הטוענים שרק פסע בינה ובין פיראטיות של ממש.

זה גם לא נובע מאידיאולוגיה פשטנית. אמנם אני בדעה שמרבית הטיעונים בזכות הפיראטיות הם תירוצים לא משכנעים, אולם מהצד השני, אני מודעת לשימוש הציני והמכוון שעושות היצרניות בדגל המלחמה בהפרת זכויות יוצרים, כדי להשיג מטרות פחות לגיטימיות, וביניהן חסימת מפתחים עצמאיים, צנזורה, מניעת תחרות חופשית, ומלחמת חורמה בשוק החוקי, והחשוב לכולנו, של המשחקים המשומשים.

הסיבה העיקרית שאני קונה את המשחקים שלי היא שאני אוהבת משחקים. כמו שאצל מעריץ של דיוויד בואי תמצאו על המדף את הדיסקים (ואולי גם התקליטים) של הזמר, ולא אוסף של העתקים צרובים, וכמו שחובבת אומנות לא תתלה על קירות הבית זיופים אלא יצירות אומנות מקוריות, כך גם אני רוצה את המשחקים שלי מקוריים, עם הקופסה והחוברת. וכשאני יכולה להרשות לעצמי – אני גם מוכנה לשלם מחיר נוסף, כדי להיות הבעלים של הגרסה המקורית, ולא המחודשת, או כדי להשיג את מהדורת האספנים עם התוספות המיוחדות. אז נכון, לא רק שאהבת המשחקים שלי עולה לי הרבה כסף, אלא שהבחירה שלא להוריד משחקים, בהחלט מגבילה את האוסף שלי. אבל האוסף הזה, לא רק שמשמח אותי מאד, אלא גם שווה לא מעט כסף, אם אני אחליט באחד הימים להפרד מכולו או חלקו.

סקירה: EA Sports Active ל-Wii

בששת השבועות האחרונים, היה כותר אחד שלא עזב כמעט את כונן ה-Wii שלי – EA Sports Active. ולא, אני לא מהאנשים שמכורים לפעילות גופנית, או נוהגים לשלב ספורט או ביקור בחדר, הכושר בשגרת היומיום שלהם. למעשה, שגרת הבוקר שלי הורכבה עד לאחרונה ממשימות שונות לחלוטין, וספורטיביות הרבה פחות. אלא שכותר האימון הגופני של Electronic Arts, בהחלט שינה מבחינה זו את סדר היום שלי.

בניגוד ל-Wii Sports או ל-Family Trainer, לא מדובר כאן על חבילה המציעה משחקונים ספורטיביים, או אוסף של פעילויות פנאי, המשלבות פעילות גופנית. כאן תדרשו לבצע סטים לא קצרים (כ-15 חזרות בממוצע ברמה הבסיסית), המורכבים מתרגילים דוגמת כפיפות ברכיים (squats), כריעות בפסיעה (lunges), ניתורים מכריעה (squat jump), תרגילי התנגדות עם גומיית כושר, וריצה. בין עשרות התרגילים, תוכלו אמנם למצוא גם מספר משחקונים ספורטיביים, ואף פעילות אירובית קלילה דוגמת תרגילי ריקוד, אולם ככלל ה EA Sports Active מזכיר הרבה יותר שיעור ספורט או את קלטות הוידאו לאימון גופני משנות ה-80, מאשר איזה משפע המשחקים הספורטיביים הקיימים כיום לקונסולה.

להבדיל מה-Wii Fit, שם מוצעים התרגילים ללא סדר או שיטה מארגנת, EA Sports Active מבוסס על תוכניות אימונים מובנות, הנבדלות ביניהן במיקוד, רמת קושי, ומשך הזמן הנדרש להשלמתן. בין אלו, תוכלו למצוא אימונים המתמקדים בפלג גוף עליון או תחתון, אימונים אירוביים, אימוני שרירים כוללים, ואפילו אימון בעצימות נמוכה המכוון למחלימים מפציעות. כל אחת מהתוכניות האלו, מורכבת ממגוון רחב של תרגילים, ונמשכת פרק זמן כולל של 20 עד 40 דקות. רובן גם מוצעות בשתי גרסאות – גרסה בסיסית, שהינה מאתגרת למדי לכל מי, שכמוני, אינו בכושר גופני גבוה, וגרסה קשה יותר למתקדמים. בנוסף, מציע הכותר גם תוכנית אימונים חודשית, המבוססת על סדרה מדורגת של 20 אימונים יומיים, כשביניהם משולבים מספר ימי מנוחה להתאוששות. מי שרוצה, יכול גם להרכיב תוכנית אימון אישית משלו מכלל התרגילים שמציע הכותר, ולקבל חיווי מיידי על משך האימון, רמת הקושי שלו, ומספר הקלוריות שהמתאמן צפוי לשרוף במהלכו.

התכנון המקצועי והמוקפד של EA Sports Active, שפותח בסיוע מאמנת הכושר Carmen Bott, ניכר לא רק במגוון הרחב של תרגילים ותוכניות אימון שהוא מציע. לכל אחד מהתרגילים, נלווה סרטון הדרכה מפורט, המציג בבירור את הפעילות הנדרשת, והמלווה בדגשים לביצוע נכון של התרגיל מבחינת יציבה, קצב רצוי וכדומה. סרטונים אלו מוצגים אמנם רק פעם אחת בפני המשתמשים, אולם ניתן לצפות בהם שוב בכל רגע, על ידי לחיצת כפתור. בנוסף, שקופית המבהירה את התנוחות המרכיבות את התרגיל ומציגה דגשים מרכזיים לביצוע, מוצגת בתחילת כל תרגיל ותרגיל. לפני כל אחד מהאימונים המובנים מוצגים יעדיו מבחינת אורכו ומספר הקלוריות הממוצע שאנחנו צפויים לשרוף במהלכו, וכן רשימה מפורטת של התרגילים הנכללים בו – רשימה מתוכה ניתן להסיר תרגילים, עליהם אתם מעדיפים לוותר באותה פעם.

לצד התכנון המקצועי, יתרונו העיקרי של הכותר על פני אימון אישי עצמאי, הוא בפידבק המצוין שהוא מציע למתאמנים. באמצעות שימוש מתוחכם בשלט של ה-Wii  ובנונצ'קו (המוצמד לירך ברבים מהתרגילים באמצעות רתמת סקוצ' ייעודית הנכללת בחבילת ה-EA Sports Active), מדריכת (או, לבחירתכם – מדריך) הכושר שעל המסך, מזהה ביצוע לא נכון של התרגיל או הפסקה שלו ומגיבה בהתאם. כך, לדוגמה, אם תאטו את קצב הריצה שלכם ותעברו להליכה תקבלו חיווי על המסך ועידוד להגביר את הקצב, ואם תעצרו באמצע תרגיל הכריעות, תעצור גם הדמות שעל המסך, ותמתין עד שתחדשו את התרגיל. נוסף לאלה, מופיעים בכל תרגיל על המסך חיוויים ומדדים רבים נוספים המקלים על המעקב אחר קצב התקדמות התרגיל והאימון כולו. בין אלו תוכלו לראות מד קלוריות ושעון עצר, וחיוויים דוגמת מיקומכם על המסלול בתרגילי הריצה, או עומק הכריעה שלכם בתרגילי כפיפות הברכיים. בסיום כל תרגיל ותרגיל, תקבלו גם חיווי על מספר התרגילים, והזמן הכולל שנותרו לכם עד סיום האימון. בנוסף, יומן חודשי יעקוב אחר מידת ההתמדה וההצלחה שלכם באימונים, וגביעים (trophies) יוענקו לכם על השגת אבני דרך שונות במהלך האימונים, כגון השלמת 100 כפיפות או 25 הקפות של המסלול בריצה או שריפת אלף קלוריות. כאמצעי נוסף לעידוד אורח חיים בריא, הכותר גם מציע לכם למלא סדרת שאלונים על הרגלי האכילה והפעילות הגופנית הכוללת שלכם, ומאפשר לקבוע ולעקוב אחר מטרות אישיות שתגדירו להיקף האימונים או הירידה במשקל.

לצד ההמלצה הברורה שלי על כותר האימון הגופני הזה, יש מקום לציין לגביו שתי הערות. הראשונה נוגעת לגומיית ההתנגדות המצורפת לערכה, ואשר לדעת רבים, ואני ביניהם, הינה חלשה מכדי למלא בהצלחה את תפקידה במסגרת תרגילי השרירים השונים. במקומה, מומלץ שתקנו בעצמכם גומיית התנגדות בחנויות הכושר. גומיה מתאימה, מצאתי לדוגמה במגה ספורט במחיר של כ-50 ש"ח. ההערה השנייה נוגעת לנעליים. בשל אופי התרגילים הכוללים ריצות וקפיצות בעצימות גבוהה, אין להתאמן עם הכותר הזה בלא שאתם נועלים נעלי התעמלות מתאימות, בעדיפות על נעלי ריצה. מאותה סיבה, גם אין לדעתי משמעות אמיתית לעובדה שהכותר תומך ב-balance board של ה-Wii, שכן הוראות ההפעלה של זה, מציינות מפורשות שאין להתאמן עליו עם נעליים או גרביים. מצד שני ההפסד לא גדול כל כך, שכן שישה תרגילים בסך הכל תומכים במכשיר שיווי המשקל הייחודי, ובכולם, לדעתי, הגרסה המתוכננת לשימוש בלא ה-balance board מוצלחת באותה מידה, אם לא יותר.

לפני כשבועיים אגב, יצא לשוק כותר ההמשך של ה-EA Sports Active, המציע סטים שונים של תרגילים לצד תרגילי מתיחות והרפיה שהיו חסרים בכותר המקורי. יחד עם זאת, מאחר והכותר החדש מגיע ללא גומיית ההתנגדות, ובעיקר ללא הרתמה המיוחדת הדרושה לצורך ביצוע התרגילים, ההמלצה שלי היא לקנות את הכותר המקורי.

תעלומה: כיצד זיהתה מיקרוסופט את בעלי הקונסולות הפרוצות?

שבוע אחרי שמיקרוסופט השלימה מהלך של חסימת מאות אלפי בעלי קונסולות Xbox 360 פרוצות משרותי ה-Live ויישומים נוספים, השאלה המסקרנת רבים היא לא מה היו מניעיה של הענקית האמריקאית, או מה יעילותם של צעדים מסוג זה, אלא כיצד זיהתה היצרנית את אותם משתמשים סוררים. זאת, כאשר הצ'יפים השונים ופריצות התוכנה של הקונסולה, מתהדרים במפורש בהיותם בלתי ניתנים לגילוי או זיהוי.

לכאורה, חלק מהמקרים הוא ברור. כך, לדוגמה, מי ששיחק בעותק פרוץ עוד לפני מועד יציאתו של משחק לחנויות, סימן את עצמו מיידית כמטרה אפשרית למיקרוסופט. אלא שבמקרים לא מעטים האשמה היתה לא בשחקנים, שהחזיקו בידם עותק חוקי, אלא דווקא בבעלי חנויות, אשר הפרו לאחרונה, לא אחת, את מועד היציאה שאושר על ידי מיקרוסופט. במקרים כאלו, הבהיר Stephen Toulouse, האחראי על האכיפה ברשת של ה-Live, המשתמשים לא נחסמו, מה שסותר את התיאוריה שמדובר באיתור פשוט של אלו שהקדימו מדי לשחק.

האם הבעיה נעוצה, אם כן, בקובצי ההורדה של המשחקים הפרוצים שאינם נאמנים למקור וניתנים בדרך זאת לזיהוי מרחוק? ואולי אפילו מיקרוסופט בעצמה היא העומדת מאחורי הפצת עותקים כאלו כחלק מתרגיל "עוקץ" לחשיפת פיראטים? אף שלא ניתן לשלול אפשרויות כאלו, אין בהן כדי להסביר אלא חלק מסיפוריהם של משתמשים שנחסמו. כך סיפר אחד המשתמשים על קונסולה שנחסמה אף שעדיין לא שיחק עליה שום משחק פרוץ, ומרבית האחרים אישרו שהם מקפידים לבדוק באמצעות תוכנה מיוחדת (abgx) את נאמנות העותקים שבידיהם לפני שהם משחקים בהם לראשונה. המכנה המשותף היחיד, כך נראה, לכל מי שנחסם היה, שה-Xbox 360 שברשותם היה פרוץ. ובמרבית המקרים שדווחו, הפריצה הזאת התבססה על עדכון קושחה (firmware update) בשם iXtreme, המשנה את הגדרות היצרן בכונן ה-DVD של הקונסולה.

אלא שלדברי ההאקר הידוע בכינוי C4eva, ממפתחי ה-iXtreme, הפריצה שלו לא ניתנת מבחינה טכנית לגילוי על ידי מיקרוסופט, ולכן לא ייתכן שהיא זאת שהסגירה את זהותם של הפיראטים ליצרנית האמריקאית. "עדכון הקושחה עצמו אינו ניתן לזיהוי!" הוא מתעקש, ותולה את האשם בקובצי ההורדה, ובחוסר הניסיון של חלק מהמשתמשים בבדיקת ואימות משחקים פרוצים. יחד עם זאת, הוא מודה שהשיטות של מיקרוסופט לא ברורות עדיין גם לו, וכי הוא עמל בימים אלו על הוצאת גרסה חדשה של הפריצה – iXtreme Lite – אשר, לדבריו, תהיה הפעם באמת בלתי ניתנת לזיהוי. נחמה קטנה מאד, מן הסתם, לקהל העצום של משתמשים שנחסמו.

הערפל האופף את שיטותיה של מיקרוסופט איננו מקרי. לחברה אסטרטגיה ברורה במסגרתה היא לא רק נמנעת ממתן פרטים כלשהם על מספרם או מאפייניהם האחרים של המשתמשים הנחסמים, אלא גם דואגת לבצע את מהלכי החסימה בצורה מרוכזת רק אחת למספר חודשים. ריכוז, שמבטיח מצדו לא רק חשיפה תקשורתית המגבירה את האפקט המרתיע, אלא גם משאיר את הפיראטים, כפי שהוכח במקרה הנוכחי, בערפל לגבי האפקטיביות של שיטותיהם.

מדריך תאימות לאחור (backwards compatibility) בקונסולות

מבחינת יצרניות הקונסולות, תכונת התאימות לאחור (backwards compatibility) – או היכולת לשחק את משחקי הדור הקודם על קונסולה חדשה – היא חרב פיפיות. מצד אחד יש בה כדי להגדיל בצורה משמעותית את היצע המשחקים הזמינים לקונסולה, ולאפשר לשחקני הדור-הקודם לשמר את השקעתם, ומצד שני היא עשויה להיות כרוכה בעלויות חומרה ופיתוח, ולהפריע להתמקדות של היצרניות והשוק בדור החדש וביתרונותיו. וכן, גם אם הן לא מודות בכך, להקשות על המפתחות והיצרניות להשיג רווחים קלים מהוצאה מחודשת של כותרים ישנים.

על רקע זה, אין זה מפתיע במיוחד, שאף שתכונת התאימות לאחור שולבה כבר באמצע שנות ה-80 בקונסולות הדור השלישי דוגמת האטארי 7800, והדגם הראשון (mark III) של ה-Sega Master System, היא לא הפכה מעולם לסטנדרט בתעשייה. נינטנדו, לדוגמה, דאגה לתאימות לאחור בקונסולות הניידות שלה, אולם ויתרה עליה בכל הקונסולות הביתיות שהוציאה חוץ מה-Wii, וגם אטארי וסגה, שהיו הראשונות לאמץ את התכונה, ויתרו עליה בקונסולות המאוחרות יותר שהוציאו. סוני, שסיפקה תאימות לאחור אמיתית ב-PlayStation 2 ובדגמי ההשקה (ה-CECHB01 וה-CECHA01) של ה-PlayStation 3, עברה בשנת 2007 לתאימות חלקית בעזרת תוכנה, והחל בדגמי 2008 זנחה גם אותה, בהחלטה אסטרטגית שהיא "יכולה להרשות לעצמה לוותר עליה".

ובכל זאת, כמעט כל קונסולות הדור הנוכחי יכולות להריץ משחקים מסוימים של הדורות הקודמים, תכונה שכדאי מאד להכיר אם אתם מחפשים להעשיר את ספריית המשחקים שלכם בכותרים מצוינים, שלחלקם אין בכלל מקבילה מודרנית, או שזו מוצעת רק בגרסת הפצה דיגיטלית אותה לא תוכלו להשאיל, למכור או להעביר בעתיד.

PlayStation 3: אלא אם קניתם את הקונסולה שלכם בשנים 2006 או 2007, ככל הנראה המכשיר שלכם אינו מכיל אפשרות כלשהי להריץ את משחקי ה-PlayStation 2. כדי לוודא זאת, אתם יכולים להשוות את מספר הדגם שלכם לטבלה הרשמית שפרסמה סוני. מה שכן תוכלו לעשות בכל הדגמים, הוא לשחק במשחקי קונסולת ה-PlayStation המקורית (המכונה לעיתים גם PSX).

בכל מקרה כדאי לבדוק במאגר המידע של היצרנית, ובעיקר באתר החובבים המוקדש לנושא, האם המשחק שאתם מתכננים לנסות להשיג יפעל על הקונסולה שלכם, ובאיזו איכות. אם המשחק עובד, אגב, כל שתצטרכו הוא להשיג את הדיסקים המקוריים, שכן בניגוד לקונסולות אחרות, התאימות לאחור ב-PlayStation 3, לא דורשת מכם, השחקנים להוריד טלאי-תכנה (patches), או לרכוש אביזרים נלווים. שימו לב שלמרות שמשחקי ה-PlayStation 3 הם, ככלל, ללא נעילת אזורים (כלומר ניתן לשחק על קונסולה אירופאית משחקים מארה"ב ולהיפך), הדבר אינו נכון לגבי התאימות לאחור, ולכן חשוב להקפיד שהדיסקים שאתם מנסים לשחק יהיו מאותו אזור (ארה"ב או אירופה) של הקונסולה.

ההמלצה הברורה שלי לכל מי שרוצה לשחק את משחקי ה-PlayStation 2 המצוינים, היא להשיג את הקונסולה עצמה שעדיין נמכרת, ובמחירים שפויים, גם בארץ. וחוץ מזה, יש סיכוי לא רע שתוכלו לקבל את ה-PlayStation 2 מקרובי משפחה או חברים שהפסיקו לשחק.

Xbox 360: הקונסולה מבית מיקרוסופט מציעה תאימות לחלק ממשחקי ה-Xbox המקורית. תאימות המושגת באמצעות טלאי-תוכנה (patches) שהפיצה היצרנית, ואשר יותקנו אוטומטית על הכונן הקשיח של הקונסולה שלכם, מיד כאשר תכניסו לקונסולת ה-Xbox 360 את דיסק המשחק המקורי.

מיקרוסופט, שעם השקת קונסולת הדור הנוכחי שלה הצהירה כי מטרתה היא "להביא לכך שכל משחק של ה-Xbox יעבוד על ה-Xbox 360", איבדה עניין בפרויקט הסבות התוכנה אחרי שנתיים, ובנובמבר 2007 הפסיקה לעדכן את רשימת המשחקים הנתמכים. רשימה הכוללת באופן רשמי מספר מרשים מאד של משחקים נתמכים, למעלה מחצי מכלל כותרי הקונסולה הקודמת, אולם בפועל מורכבת מהרבה מאד כותרים ירודים ממש (דוגמת משחק הפעולה Crime Life Gang Wars או כותר היריות Chicago Enforcer) וחסרה לא מעט אחרים שזכו לשבחים דוגמת סדרת Madden, או משחק היריות בגוף ראשון Chronicles of Riddick.

בנוסף, כדאי לדעת שההסבה שמציעה מיקרוסופט למשחקים רחוקה מלהבטיח חווית משחק מושלמת כמו במקור. לא מעט מהכותרים הנתמכים, ובהם כותרי הדגל של מיקרוסופט דוגמת halo 2 ו-fable, סובלים מבעיות מהירות או קצב רענון מסך (framerate) נמוך וגמגומים בסאונד ואף "קפיאה" (freeze) של המשחק המחייבים כיבוי והדלקה מחדש של הקונסולה. לרשימה המפורטת של בעיות ידועות במשחקי עבר מומלץ לפנות לערך בוויקיפדיה.

שימו לב שכמו במשחקי ה-Xbox 360 גם במשחקי ה-Xbox המקורית תצטרכו להתאים את האזור אליו מיועד המשחק לקונסולה שלכם. בשל מנגנון נעילת האזורים, אם קניתם קונסולה אירופאית לא תוכלו לשחק בה משחקים מארה"ב ולהיפך (אלא, כמובן, אם יש לכם צ'יפ).

נינטנדו Wii: הקונסולה הביתית היחידה בדור הנוכחי שמספקת תאימות אמיתית לאחור לדור הקודם היא זאת מבית נינטנדו. ה-Wii מציעה אפשרות לשחק בכל כותרי ה-Game Cube, ובעיקרון ללא בעיות מיוחדות. יחד עם זאת, כדי לשחק תצטרכו להשקיע ברכישת ג'ויסטיק וכרטיס זיכרון ייעודיים המותאמים לקונסולה הקודמת. גם ב-Wii, כמו באחיותיה לדור הקונסולות הנוכחי, קיימת נעילת אזורים המחייבת אתכם לוודא שמשחקי העבר שאתם מנסים לשחק מיועדים לאזור (ארה"ב או אירופה) אליו מותאמת הקונסולה שלכם.

מדריך מפורט כיצד (ולמה כדאי) לשחק את משחקי ה-Game Cube על ה-Wii שלכם, תוכלו למצוא כאן.