ציוד המשחקים שלי

אטארי VCS – קונוסלת המשחק המקורית מ-1978, שהיתה גם הראשונה שבה שיחקתי כשהייתי קטנה. כלומר לא אותה אחת אלא מאותו סוג. את זאת שיש לי היום קניתי לא מזמן מצעיר ישראלי שמתמחה באיסוף ומכירת מערכות משחק ישנות. נכון שמדובר בקונסולה בת 30, אבל מאחוריה עומדת גם כיום קהילה גדולה ופעילה, שממשיכה לא רק לתמוך בקונסולה אלא אפילו להוציא לאור משחקים חדשים.

NES -את הקונסולה הביתית הראשונה של נינטנדו, מצאתי להפתעתי בדוכן קטן בתוך חנות בגדים בברמינגהם. הקונסולה, שהובילה את הדור השלישי, היתה ערש לידתן של כמה מסדרות המשחקים המצליחות ביותר בהיסטוריה, וביניהן סופר-מאריו, Metroid, זלדה, Final Fantasy, קונטרה ורבות אחרות. כגיימרית וחובבת רטרו, התוספת החדשה הזאת לאוסף שלי בהחלט מרגשת אותי, ושולחת אותי שוב ושוב ל-eBay להשלים חורים בהשכלה ובמדפים.

Sega Master System - הקונסולה הרביעית שהוציאה סגה, והנחשבת לקונסולת הדור ה-3, זכתה לתפוצה רחבה באירופה אך הפסידה בתחרות בארה"ב וביפן ל-NES של נינטנדו. עם אוסף מכובד של משחקים יפים ובלי נעילת-אזורים, הקונסולה העמידה הזאת בהחלט מתגלה לי בזמן הלא ארוך שהיא אצלי כקניה מצוינת ומשמחת מאד.

Sega Mega Drive - קונסולת הדור ה-4, והמצליחה ביותר שהוציאה סגה, ניסתה לבדל את עצמה מול המתחרות, ובראשן נינטנדו, כשובבה ופורצת דרך. בעזרת דמות דגל חדשה – Sonic – והלהיט Mortal Combat שסגה הביאה לקהל בגרסה לא מצונזרת (להבדיל מנינטנדו), הצליחה קונסולת 16 הביט של סגה למכור עשרות מליוני יחידות בעולם ולשמור על עוצמה בשוק גם בשלהי הדור ה-5 של הקונוסולות, תוך שהיא נותנת לראשונה משמעות למושג "מלחמת הקונסולות", וסיבה להקמת הגופים העוסקים בדרוג משחקים (ובראשם ה-ESRB).

SNES - את קונסולת הדור ה-4 שלה הוציאה נינטנדו שנים אחרי המתחרות (שלוש שנים אחרי TurboGrafx-16 ושנתיים אחרי המגה-דרייב של סגה), ובכל זאת הצליחה לנצח את יריבותיה ולהשיג דומיננטיות בשוק הקונסולות. עם כמה מלהיטי ה-RPG הגדולים ביותר אי-פעם, זאת ללא ספק קניית חובה (לצד ה-PS2) לכל חובבי ז'אנר משחקי התפקידים.

Nintendo 64 - נינטנדו לא קראה נכון את השוק בדור החמישי של הקונסולות. עם השקה מאוחרת ובחירה שלא לאמץ את פורמט הדיסקים של מתחרותיה, נותרה הקונסולה הזאת, שהיתה עדיפה טכנולוגית על המתחרות – מאחור. ובכל זאת למרות הדומיננטיות המוחלטת של ה-PlayStation, יצאו לקונסולה הזאת של נינטנדו כמה כותרים מעולים שנחשבים עד היום לפורצי דרך, והופכים את רכישת ה-Nintendo 64 למוצדקת בהחלט.

Playstation 2 – מכונת המשחקים העיקרית שלי עד לא מזמן וכרטיס הכניסה שלי מחדש לעולם המשחקים אותו זנחתי במשך כמעט 25 שנים. למי שמעולם לא קנה, או שויתר על תיקון לאחר שהתקלקלה, אני חושבת שיש סיבות טובות מאד, גם עכשיו, לשים יד על הקונסולה המצויינת הזאת.

Nintendo Wii – הפלא החדש מבית נינטנדו. קונסולה, שבאמצעות השלטים היחודיים שלה עם חיישני התנועה, ובזכות החדשנות והיצירתיות המופלאות של נינטנדו מגדירה מחדש את חויית המשחק. הדבר הראשון בבית שאני מראה לחברות, והאטרקציה המרכזית כמעט בכל ביקור של משפחה או חברים. אביזרים ותוספות – הגה (למשחק ה-Mario Kart), גיטרה (ל-Guitar Hero III), ומשטח שיווי-המשקל הייחודי ה-Balance Board (למשחקי ה-Wii Fit וה-Family Ski). מתנת יומהולדת לעצמי בינואר 2009.

Xbox 360 – מכשיר שקניתי במקור (באביב 2008) כי פשוט הייתי חייבת (ובצדק) לשחק את משחק ההרפתקאות המדהים Oblivion (שמעולם לא היה לי מחשב חזק מספיק לשחק אותו) והפך במהירות לקונסולת המשחקים העיקרית שלי עם אוסף מצויין של משחקים נהדרים.

PlayStation 3 – הרכש המאוחר יחסית, שהשלים לי את אוסף הקונסולות בדור הנוכחי, הוא באמת פלא טכנולוגי, שרק עכשיו, כשקניתי לבסוף טלויזית LCD חדשה, אני מצליחה למצות לגביו את החויה. יחד עם המשחקים המצויינים ושלל תכונות נוספות, שלא לדבר, שוב, על השלמת האוסף – קונסולת הדור השביעי הזאת הפכה למשהו שרציתי המון זמן ובסוף, לכבוד יום ההולדת, גם קניתי.

Nintendo SP – את חוויית הקניה המפוקפקת, מאד לא אהבתי, אבל את את ההזדמנות לגלות את משחקי העבר של דגמי הגיימבוי הראשונים, בשחור לבן ובצבע, בהחלט כן. מתנת יום הולדת נהדרת, שקניתי לצד שבי שמעדיף, לא אחת, את קלאסיקות הרטרו על להיטי ההווה.

Nintendo DS – קונסולת המשחקים הניידת שקניתי לא כי אני צריכה באמת הרבה ניידות (חוץ מאשר בין הסלון למיטה שם לפעמים יותר כיף לשחק בעיקר לפני השינה), אלא כי אהבתי את ה-GameBoy ואת המשחקים שלו עוד מאז ה-GBC וה-GBA (את שניהם נתתי במתנה כשקניתי לי את ה-DS). מכשיר באמת מדהים עם זיהוי כתב יד וזיהוי קול ועם כמה כותרים נהדרים שמצליחים להרחיק אותי לשעות ארוכות מהקונסולות האחרות (וגם לספק לי פתרון בתורים לרופא השיניים ולספר). אביזרים ותוספות – כרטיס CycloDS שמאפשר הרצת תוכנות פרטיות (Homebrew).

PSP – קונסולת המשחקים הניידת של סוני, היא תוספת מאוחרת יחסית לאוסף שלי, וזאת לגביה התלבטתי הכי הרבה. מה שהכריע את הכף לבסוף היה, כך נראה, משחק התפקידים Crisis Core מבית Square Enix, שכמכורה אמיתית של סדרת ה-Final Fantasy פשוט לא הייתי מוכנה לוותר עליו.

iPod Touch – שנה התלבטתי אם יש הצדקה אמיתית לקנות את הנגן היקר הזה, המתיימר גם לשמש כמכונת משחקים ניידת. בסוף, כשאח שלי עבר ל-iPhone, קניתי ממנו את ה-Touch, בתקווה לגלות עוד משחקים, ובמחירים זולים שהקונסולות הניידות האחרות לא מצליחות להציע. עד כמה ההיצע מצדיק את הרכישה הזאת, עוד נשאר לי לגלות ולדווח.

PC – אין ולא היה לי מעולם מחשב משחקים אמיתי (אולי חוץ מלתקופה קצרה לפני כעשר שנים) אבל החומרה הקיימת מאפשרת לי לשחק את World of Warcraft, ומי שמשחק את המשחק הזה יודע, שהוא במילא לא משאיר זמן (או כוח) למשחקים אחרים. אביזרים ותוספות – Reclusa – מקלדת משחק משוכללת שניתנת לתכנות ומאירה בחושך (שהאמת שלא יוצא לי להשתמש בה כי אני משחקת בעיקר על הלפטופ שלי שלא נוח לחבר לו מקלדת חיצונית), ועכבר משחקים G9 של לוג'יטק שניתן לכיוונון ולתכנות מדויק (וחסך לי הרבה תסכול ומאמץ עד היום).