האמת הערומה: סקס במשחקי וידאו

שתי כתבות שהתפרסמו השבוע ברשת הישראלית, מעלות מחדש את הדיון בנושא ישן ומוכר – סקס במשחקי מחשב. תחת הכותרת "משחקי המחשב מגלים את הפורנו", טען נעם רשף מ-Ynet כי קיים לאחרונה גידול בתכנים המיניים במשחקי מחשב, ולעומתו יובל בירב מ-Vgames משיב בתגובתו, כי מדובר באמירה מוגזמת, אפילו על רקע הגישה הגימיקית והצהובה של עיתונות המיינסטרים לתעשיית המשחקים, וכי "במשחקי מחשב אין סקס מפורש כמעט בכלל". שני הכתבים, אגב, מעלים את השאלה מדוע שלא לספק לבוגרים שבין השחקנים גם משחקים הכוללים סקס, בפרט על רקע שכיחותן של סצנות המין בטלויזיה ובזירות התקשורת והבידור האחרות.

לדעת Damon Brown, מחבר הספר Porn & Pong העוסק בזיקה שבין משחקי וידאו לפורנוגרפיה, החיבור בין התחומים רחוק מלהיות חדש. בראיון שנתן לאחרונה לבלוג המשחקים האוסטרלי Gamearena, טוען בראון כי מדובר בתנועת מטוטלת, וכי דווקא בראשית ימי התעשייה, ניסו משחקי הוידאו "לחקות פורנוגרפיה או דפוסים תרבותיים אחרים". ואכן הרעיון של פורנו במשחקים, לרבות תכנים מטרידים כמו אונס – רחוק מלהיות חדש. כבר ב-1982 הציעה Artworx Software משחק סטריפ-פוקר לאפל II, ובאותה שנה ממש הביא שיתוף פעולה בין חברה מהונג-קונג ליצרנית פורנו אמריקאית, ליצירת קו שלם של משחקים פורנוגרפיים לקונסולת האטארי VCS תחת המותג "Swedish Erotica".

בידוע לשמצה שבין משחקים פורנוגרפיים ראשונים אלו – Custer's Revenge, עושה השחקן את דרכו תחת מטח חיצים לנערה כהת-עור הקשורה ערומה לעמוד, במטרה לאנוס אותה. הסצנה המתוארת במשחק, כמו גם שמות הדמויות – הגנרל Custer לשחקן, ו-Revenge ("נקמה") לנערה – מציפים במכוון פרשיה מההיסטוריה הצבאית האמריקאית, בה איבד המצביע George Custer את חייו במערכה עקובה מדם נגד האינדיאנים. המוטו של המשחק "Will Custer have his sweet Revenge?" (האם Custer יזכה לנקמה המתוקה שלו), חושף אותו, אם כך, לא רק כהזמנה להשתתף באקט פורנוגרפי אלים, אלא גם כבעל אופי גזעני מובהק.

הביקורות התקיפות שנמתחו על המשחק בתקשורת ובדעת הקהל, לא הביאו להורדת Custer's Revenge מהמדפים. להיפך, אותה חברה אף הספיקה להוציא בשנת 1982 שני משחקים נוספים לשוק, אף הם בעלי אופי פורנוגרפי מובהק. כך ב-"Bachelor Party" (מסיבת רווקים) השחקן נדרש לבצע את זממו בחבורת הנשים הערומות שעל המסך, ו-"Beat 'Em & Eat 'Em" הוא גרסה כחולה ללהיט Kaboom, בה מחליפים נוזלי גוף את רימוני היד, ונשים תאוותניות – את דליי המים שנועדו לקלוט אותם. ברמת התכנים, גם אם לא ברמת הגרפיקה, המשחקים הכחולים של פעם לא היו מעודנים יותר מאלו של היום.

למעשה, בכל הנוגע לארוטיקה ועירום – תעשיית המשחקים מצנזרת היום את עצמה בצורה חריפה הרבה יותר. כל שלושת יצרניות הקונסולות – נינטנדו, מיקרוסופט וסוני – מגבילות את הרשיון שניתן למפתחי המשחקים באופן שאינו מאפשר כלל הפצת תכנים המוגדרים כמיועדים ל"מבוגרים בלבד". כך לדוגמה, אף שמיקרוסופט טוענת שהיא מאמינה "בחופש של מפתחים ומפיצים לייצר את משחקיהם במגוון תכנים רחב ובחופש של הצרכנים לבחור מה הם רוכשים", הרי שבמדריך למשפחות שהוציאה, הבהירה הענקית האמריקאית כי על הפלטפורמות שלה לא תוכלו למצוא משחקים המסווגים כ"למבוגרים בלבד" (Adults Only) כלומר כאלו "העשויים להכיל תכנים מיניים גרפיים ועירום".

ולא מדובר רק במדיניות רשמית שאינה ממומשת. למעשה, משקיעים גופים רבים בתעשיה זמן וכסף על מנת לחסום תכנים שעשויים להחשב כפורנוגרפיים. נינטנדו לדוגמה, הכשילה לאחרונה יוזמה של קבוצת מפתחים עצמאיים בשם Team DSK לשווק משחק מנגה הכולל אלמנטים פורנוגרפיים ל-DS. לדברי Laurie Hall, מנכ"ל ארגון המאגד גורמים בתעשיית הוידאו והמשחקים באירופה, גם התעשיה וגם גופי הדרוג נוקטים גישה של חשש והתרחקות מתכנים למבוגרים. לדבריו גורמי דרוג כמו ה-PEGI האירופאי "מעדיפים שמשחקים יאסרו כליל לשיווק מאשר יסווגו כמיועדים למבוגרים בלבד". עוד מעניין לציין שכנס "סקס במשחקי וידאו" – יוזמה של התעשיה משנת 2006 להרים את ראשה בתחום, לא שרד מעבר לשנתו הראשונה. יחד עם החקיקה במדינות שונות ההולכת ומהדקת את הפיקוח על משחקי מחשב ווידאו – קשה להאמין שהשינוי שמסתמן הוא בכיוון המתירני.

אז נכון, על פלטפורמות פתוחות לגמרי כמו מחשבי ה-PC כנראה שתמיד אפשר יהיה למצוא נישה של פורנוגרפיה ומשחקים למבוגרים בלבד, אבל הניסיון של Ynet לאיים על הקהל במחשבות על "ילדיכם הרכים נתקלים, ככה פתאום, בסצינה מינית מפורשת" במשחק הוידאו שלהם, כמו גם הטענה ש"בתקופה האחרונה מתברר, שגם הסקס הרים את ראשו מבין הפוליגונים והפיקסלים" הם לא יותר מאשר סנסציה זולה, ערומה מתוכן של ממש.