יום הולדת ל-Pac Man

קצת מוקדם (המשחק יצא ביפן ב-22 במאי), החליטו במגזין "גלריה" של עיתון "הארץ", לחגוג היום יומולדת 30 ל-Pac-Man. הגיבור הצהוב, שלפי סקר של DBI מ-2008 הוא אייקון משחקי הוידאו המוכר ביותר בארה"ב, זכה לשער מרשים (ראו תמונה), ולחמישה עמודי כרומו שמכילים שלל עובדות וסיפורים על מעלליו.

בין אלו, תוכלו למצוא את פרטי הטריוויה המוכרים כגון הסיפור (המפוקפק כנראה) שהרעיון לעיצוב הגיבור, הגיע ליוצר Toru Iwatani בזמן שאכל פיצה במסעדה, או האנקדוטה שהשם המקורי Puck Man הוחלף בגרסה האמריקאית ל-Pac-Man כדי להתרחק מהאפשרות ששינוי קל של האות P ל-F על ידי מתנכלים, יפגע בקהל האמריקאי ובמותג.

לצד הטריוויה והאנקדוטות, מובאים בכתבה סיפור פריחתו של המותג בשנות ה-80, שהולידה, בין היתר תוכנית טלוויזיה, אזכורים מוסיקליים, ומרצ'נדייז ענף, וכן קטעים רבים מראיונות עם יוצר המשחק, שחלקם לפחות, מכיל סיפורים לא משכנעים במיוחד.

כזאת, לדוגמה, היא האמירה של היוצר, כאילו הרעיון המקורי היה "של יצירת משחק שיביא גם קהל נשי לאולמות הארקייד". הטענה, לא רק שאינה מתיישבת עם הבחירה להגדיר במובהק את דמות השחקן הצהובה וחסרת המאפיינים המגדריים כגבר (Man), אלא, ובעיקר, היא נשענת, כך נראה, על תפיסות סקסיסטיות מטרידות כאילו ההתאמה של המשחק לנשים היא ב"עובדה שמאד קל לתפעל אותו והפשטות שלו… זה קשור גם לרוחות הפראים ולעיצוב שלהן, הן לא משהו מפחיד". אם תוסיפו לכך את העובדה, ששנה לאחר יציאת המשחק המקורי זכה Ms. Pac-Man – ספין-אוף לא-מורשה של Midway בכיכובה של דמות נשית מובהקת – להצלחה שדחפה את יצרנית המותג לאמץ אותו לחיקה, לא ברורה כל כך הבחירה של הכתבה לחזור ולצטט את טענותיו החשודות של Iwatani.

למרות ההחלטה המבורכת של העיתון להקדיש מקום וזמן לגיבור הארקייד, סובלת גם הכתבה הזאת מהמאפיינים המוכרים של כתיבה על גיימינג בעיתונות המיינסטרים. התחקיר שטחי, הערך העיתונאי מפוקפק, והכתבה כולה נראית כלא מכוונת לקהל שיכול היה לשמוח ממנה במיוחד. במקום ראיון עם היוצר, הציטוטים הרבים של Iwatani הם מכלי שני ושלישי (קטעים מתוך האתר Pac-Man Museum, שחלקם מצוטטים ממקורות אחרים), אין בכתבה ראיונות עם מעריצים או יוצרי כותרי המשך, ועובדות לא מעטות סובלות מאי-דיוקים משמעותיים.

כך, לדוגמה, נטען בכתבה כי המשחק הוא הארקייד הרווחי ביותר בכל הזמנים, וכי שיאו המקורי של בילי מיטשל מ-1999, שהשיג "משחק מושלם" בדמות ניקוד מקסימלי בלי פגיעות, לא הושווה עד היום. מהדורת הגיימינג של ספר השיאים של גינס סותרת את שתי הטענות האלו. לפי גינס, תואר הארקייד הרווחי ביותר בכל הזמנים מגיע דווקא ל-NBA JAM, ואת שיאו המכובד של מיטשל, מה-3 ביולי 1999, לא רק שהיה מי שהשווה עוד באותו חודש, אלא שבין ארבעת השיאנים הנוספים שתועדו מאז, David Race ללא ספק ראוי לתואר "אלוף העולם" בזכות השגת התוצאה בזמן המהיר ביותר מעולם – שלוש שעות 41 דקות ו-22 שניות.

תוסיפו לאי -הדיוקים האלו, את העובדה שהכתבה מקדישה שתי פסקאות שלמות להסביר כיצד משחקים את Pac-Man, כמו גם את הויתור על הסיפורים הטובים באמת – כגון הסתבכותה הכלכלית של חברת אטארי (שזוכה בכתבה, אגב, לשם "עטרי"), והקשר בינה לקריסת שוק משחקי הוידאו בשנת 1983, ותבינו מדוע חגיגת יום ההולדת הזאת, לא שימחה אותי במיוחד.

נקודת האור היחידה בכתבה, היתה הפרשנות האומנותית הייחודית שנתן רנארד גלוזמן, ראש התוכנית לעיצוב ופיתוח משחקי מחשב בבית ברל. לשיטתו ,המשחק הינו אלגוריה לקיום המודרני, במסגרתה מייצג Pac-Man את שיאה האולטימטיבי של תרבות הצריכה – חיים המונעים ותלויים בצריכה מתמדת וחסרת תכלית עצמאית. רוחות הרפאים, על פי פרשנות זאת, הם הניגוד הרדיקלי – מעין קבוצת שמאל שגרה בקומונה במרכז העיר וחווה את העולם כרשת של רחובות ושנאה גדולה לקפיטליסט הצהוב.

סיפור ההסתבכות של אטארי

אלא שדווקא על רקע הזוית הקפיטליסטית המעניינת שמציג גלוזמן, חסר בכתבה סיפורה המדהים של אטארי – מי שהיתה באותם ימים ענקית הקונסולות הביתיות. בסוף שנת 1981, שיא הצלחתו של מותג ה-Pac-Man בארה"ב, הוציאה יצרנית המשחקים אטארי גרסה של המשחק לקונוסלה הביתית הראשונה שלה – ה-Atari VCS. בטוחה בהצלחתו המיידית של המותג, ותוך שהיא נאבקת להספיק להוציא את הכותר בזמן לעונת החגים – עשתה החברה מה שיתברר בדיעבד כמספר שגיאות עסקיות כבדות. הראשונה היתה להתפשר הן על האיכות – הגרסה שפותחה בשישה שבועות בלבד וללא זכרון מורחב, נחשבת לגרועה ביותר שבגרסאות Pac-Man ולאחד המשחקים הגרועים לאטארי – והן על המחיר. Todd Frye, מתכנת המשחק, אילץ את אטארי באיומי עזיבה למתחרה Activision  לחתום איתו על הסכם תמלוגים חסר תקדים בענף, שהעניק לו עשרה סנט מכל עותק שייוצר.

השגיאה השניה, והחמורה יותר, היתה החלטתה הנמהרת של אטארי לייצר כ-12 מליון עותקים של המשחק. זאת, לא רק לפני שהצלחת המשחק הוכחה, אלא למרות הידיעה שבסיס המשתמשים הקיים עמד על כ-10 מליון בלבד. בסופו של יום נמכרו רק כ-7 מליון עותקים של המשחק, ובעוד שהתכנת הפך למליונר, נקלעה היצרנית להפסדים כבדים בשל עלויות הייצור והשיווק האדירות. הפסדים, שיחד עם אלו של כשלון ההימור הבא של אטארי – המשחק על פי סרטו המצליח של שפילברג ET – נחשבים על ידי רבים, לאחד הגורמים לקריסת שוק משחקי הוידאו בשנת 1983.

בארץ, אגב, שלא היתה אז חלק מהעולם הגלובאלי של היום, הפלופ של Pac-Man לאטארי, ספק אם התגלה. רוכב על גל יחסי הציבור האגרסיביים שקיבל גם מצד המפיצה המקומית, ארם בע"מ, היה Pac-Man אחד המשחקים הפופולאריים ביותר בקרב הילדים בבית הספר שלי. אני זוכרת היטב את מבטי ההתפעלות להם זכה חבר לכיתה שקיבל את המשחק ביחד עם הקונסולה כמתנת בר-מצווה, כמו גם את הנסיעה הארוכה באוטובוס לביתו כדי לשחק בפלא החדש. לי עצמי, מעולם לא היה עותק של המשחק, ואת התשוקה לאכול את העיגולים הקטנים ולטרוף את רוחות הרפאים המרושעות, סיפקתי בעיקר אצל אותו חבר, ובעוד הזדמנות או שתיים בחדרי המשחקים של מלונות בהם התארחתי עם המשפחה שלי בקיץ.

Pac-Man המודרני

למרות ההצלחה של המותג, Pac-Man לא הזדקן בעדנה. בניגוד ל-Space Invaders, מותג מאותם ימים שגרסת ה-extreme שלו מ-2009 זכתה לביקורות משבחות (והמחזיק, אגב, בשיא כסדרת הארקייד ששרדה זמן רב מכולן), הצצה ב-Metacritic מגלה שהגיבור הצהוב, הופיע בשנים האחרונות בהרבה מדי כותרים חלשים, שלא הועילו לאוהדים או למותג. יוצא הדופן היחיד, כך נראה, היא גרסת ה-Xbox Live מקיץ 2007. בשנה שעברה הודיעה Namco Bandai שהיא מתכוונת לחזור בכותר חדש לרגל חגיגות ה-30, אולם לדעת מעריצים, העובדה שהיוצר המקורי, שעזב את התעשייה, לא ישתתף ביצירה, מעיבה על סיכוייו של המשחק החדש.

למי שכמוני רוצה להיזכר ב-Pac Man ולא מעוניין לחכות, כדאי לנסות ולהשיג את המשחק שיצא ל-PlayStation לפני כעשור לרגל חגיגות ה-20, והמציע, לצד גרסה נאמנה של הארקייד המקורי, גם קווסט תלת-מימדי בכיכובו של הגיבור. אפשרות נוספת שזכתה להמלצת הביקורת, היא האוסף של Namco ל-Xbox 360, העמוס בגרסאות רבות למשחק, וכולל גם את גרסת ה-Live המוצלחת מ-2007. יום הולדת שמח.