Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for the ‘נוסטלגיה’ Category

GamecubeConsole

אלא אם החזקתם בעבר את קונסולת הדור הקודם של נינטנדו, או שאתם מאלה שקוראים את האותיות הקטנות בספרי ההוראות, ייתכן מאד שלא ידעתם או הייתם ערים במיוחד לעובדה, שהנינטנדו Wii שלכם תוכננה להריץ גם את כל משחקי קונסולת ה-GameCube. אחרי הכל לא היצרנית היפנית, ולא המפיצות, טורחות להדגיש את העובדה הזאת, אולי כדי שלא להתחרות בכותרי הדור הנוכחי, שלא מעטים מביניהם – ובראשם זלדה Twilight Princess, Mario Kart ואפילו Super Smash Bros. Brawl – מבוססים בצורה משמעותית על כותרי הקונסולה הקודמת, אם לא זהים להם ממש.

כקונסולת הדור הקודם, שחסרה את יכולות זיהוי התנועה הייחודיות של ה-Wii ואת הגרפיקה המשופרת, ה-GameCube עשויה במחשבה ראשונה, שלא לעניין את מי שהתרגלו לנוחות ולחדשנות של ה-Wii. ובכל זאת, עם כ-130 משחקים שזכו לביקורות משוקללות של מעל 80, כש-26 מתוכם זכו לציונים מעולים של 90 ומעלה, בהחלט יש סיבה טובה לבדוק את ספריית העבר הזאת. ספריה שהתאימות לאחור המלאה והאמיתית של ה-Wii (בשונה, לדוגמה מה-Xbox 360 שמאפשרת לשחק רק בחלק ממשחקי הדור הקודם, ורק לאחר הורדת עדכון מיוחד) – פותחת בפני כל משתמשי הקונסולה.

המשחקים

אמנם חלק מלהיטי ה-GameCube דוגמת Metroid Prime, Pikmin ו-Resident Evil 4, וכמובן זלדה The Twilight Princess, זכו עתה לגרסאות מחודשות מטעם נינטנדו, המנצלות את בקרי התנועה היחודיים של ה-Wii – אולם את רובם המכריע אי אפשר לשחק אלא על ידי קניית המקור.

Zelda Wind Waker

בין הכותרים הבולטים של ה-GameCube שלא יצאו מחדש ל-Wii, כדאי לציין ראשית שני משחקים מצוינים בסדרת זלדה (The Wind Waker המהולל ו- Four Swords Adventures) ואת מהדורת האספנים הייחודית, הכוללת את שני הכותרים הראשונים בסדרה (שיצאו במקור לקונסולות ה-Famicom היפנית), לצד Ocarina of Time הנחשב על ידי רבים לטוב שבסדרה ו- Majora's Mask, שניהם במקור מהנינטנדו 64.

מריו, מותג העל של נינטנדו, כיכב ב-GameCube במשחק ההרפתקאות התלת-מימדי   Super Mario Sunshine, ובמשחק הבינמנימדי Paper Mario: The Thousand-Year Door (שההמשך שלו Super Paper Mario יצא ל-Wii), לצד הופעה בכותרי ספורט ואוספי משחקונים (mini games) שונים.

Eternal Darkness

ה-GameCube הצטיין גם בלא מעט משחקים בלעדיים מצוינים, שלא מסדרות הדגל של נינטנדו, דוגמת המותחן הפסיכולוגי Eternal Darkness, משחק הלוחמה האוירית  Rogue Leader המתרחש בעולם מלחמת הכוכבים, ומשחק המרוצים העתידני F-Zero GX. חובבי משחקי התפקידים לא ירצו להחמיץ את  Skies of Arcardia: Legends ואת Baten Kaitos וגם משחק התפקידים הטקטי Fire Emblem: Path of Radiance, ולחובבי סדרת Metal Gear Solid מומלץ לחפש את The Twin Snakes, הוצאה מחודשת ומשופרת, בלעדית ל-GameCube, של המשחק הראשון בסדרה שיצא במקור לקונסולת ה-PlayStation.

לצד המשחקים הבלעדיים הרבים, ל-GameCube מגוון משחקים נחשבים שיצאו גם לקונסולות אחרות מהדור הקודם, ובתוכם המשחק הראשון בסדרת ההתנגנות הטקטית Splinter Cell, משחק היריות בגוף ראשון Time Splitters 2, משחקי הלחימה Soul Calibur II ו- Viewtiful Joe, משחק הסנובורד SSX 3, ומשחק המרוצים Burnout 2. בחלקם של משחקים אלו, דוגמת Splinter Cell, גרסת ה-GameCube מציעה תוספות משחקיות ייחודיות, המבוססות על חיבור הקונסולה באמצעות כבל מיוחד ל-Game Boy Advance הניידת.

איך משיגים את המשחקים וכמה הם עולים?

למיטב ידיעתי, בחנויות המשחקים בארץ לא ניתן להשיג היום את משחקי ה-GameCube. מסיבה זאת, כמו גם בשל כך שניתן להניח שאפילו אם תמצאו משחקים כאלו בחנות, מחירם לא ישקף את גילם – היעד העיקרי שלכם, הוא שוק המשחקים המשומשים המקוון, ובראשו eBay.

חשוב לדעת שכמו ה-Wii, גם משחקי קונסולת ה-GameCube מקודדים עם מנגנון נעילת אזורים, המונע מבעלי קונסולה אירופאית לשחק במשחקים אמריקאיים (NTSC) ומבעלי קונסולה אמריקאית לשחק במשחקים אירופאים (PAL). הדרך הקלה ביותר לוודא את סוג הקונסולה שברשותכם, הוא להסתכל על עטיפת הדיסק של ה-Wii Sports שהגיע עם הקונסולה. אם קניתם אותה בארץ, סביר להניח שבצד ימין למטה יופיע הכיתוב PAL. כעקרון ב-ebay.com מרבית המשחקים המוצעים הם אמריקאיים ומיועדים לפורמט NTSC ולכן אלא אם יש לכם קונסולה אמריקאית, מומלץ יותר לחפש בגרסה הבריטית של אתר eBay.

בכל מקרה, כשאתם פונים לחפש משחק ל-GameCube, ב-eBay או במקום אחר, חשוב כאמור שתוודאו את האזור לו מיועד המשחק. בעמודים של eBay זה מופיע לצד הכותרת Format במלבן תיאור המוצר, ובמקרה של ספק ניתן תמיד לשלוח שאלה בעניין למוכר, באמצעות לחיצה על הקישור "Ask a question" שמופיע בצד ימין למעלה, מתחת לשם המוכר ולציון שקיבל מלקוחות קודמים.

המחירים עצמם, הם כמובן תוצאה של ביקוש והיצע, ולכן גם גבוהים יותר על פי רוב באתר eBay הבריטי (המתאים כאמור לבעלי קונסולות PAL) מאשר באתר האמריקאי. דוגמאות למחירים מהימים האחרונים – Wind Waker והאוסף של זלדה וגם Mario Sunshine הוצעו ב-20 פאונד כולל משלוח לישראל (כ-125 ש"ח) בעוד משחקים לא מעטים הוצעו במחירים נמוכים יותר של כ-90 ש"ח. על כותרים נדירים או מבוקשים יותר (דוגמת Metal Gear Solid) ביקשו המוכרים מחירים גבוהים יותר שהגיעו גם ל-200 ו-300 ש"ח – עדיין עסקה מוצלחת, על פי רוב, בהשוואה למחירי משחקים חדשים בחנויות בארץ.

אז מה צריך כדי לשחק?

חוץ ממשחקים כמובן, שיש להקפיד, כאמור, שיתאימו לגרסה של הקונסולה שלכם (PAL או NTSC), דרושים עוד שני דברים כדי לשחק משחקי GameCube ב-Wii. הראשון הוא שלט ייעודי, והשני – כרטיס זכרון לשמירת מצב המשחק (game saves).

מכיוון ששלטי ה-Wii  הסטנדרטיים, ה-Remote Controller וה-Nunchuck – לא תואמים ל-GameCube, וכך גם ה-Classic Controller, אותו שלט מיוחד שתוכנן על ידי נינטנדו לשימוש במשחקי העבר המוצעים במסגרת ה-Virtual Console, תצטרכו שלט יעודי למשחקי ה-GameCube.

אפשרות אחת היא לקנות שלט מקורי (או תואם) של ה-GameCube, מחנויות יד שניה או eBay. החסרון באפשרות הזאת הוא שמדובר בשלט עם חוט, שאולי לא יתאים לסגנון המשחק האל-חוטי אליו התרגלתם ב-Wii.

Thrustmaster T-Wireless

האפשרות השניה, היא לחפש שלט אלחוטי (wireless) מתאים. אמנם יצא בזמנו דגם אלחוטי כזה ל-GameCube, שניתן להשיג היום יד-שניה, אולם ההמלצה הברורה שלי (ושל אחרים) היא לרכוש את ה -Thrustmaster T-Wireless – שלט אלחוטי מודרני ונוח מתוצרת Guillemot הצרפתית. אם אתם, או מישהו שאתם מכירים לא מבקר בלונדון או פריז, תוכלו למצוא אותו ב- eBay, או להזמין אותו ברשת מחנויות אמריקאיות דוגמת Amazon, באמצעות שירותי משלוחים מארה"ב מסוגם של מאסטופ (אמזון לא שולחת מוצרים אלקטרוניים לישראל).

את כרטיס הזכרון הייעודי תוכלו להשיג מאותם מקומות כמו השלט. ב-ebay מוצעים הרבה חיקויים, שמידת האמינות שלהם לא ברורה, לצד כרטיסי הזיכרון המקוריים (genuine או official) מתוצרת נינטנדו, אותם עדיף לקנות למרות מחירם היקר יותר, כדי שלא להסתכן באובדן נתונים ושעות המשחק היקרות שהשקעתם. כרטיסי הזיכרון הרשמיים מוצעים בשלושה נפחים – 59 בלוקים (512 k זכרון), 251 בלוקים (2 מגה) ו-1019 בלוקים (64 מגה). כעקרון הכרטיס הקטן ביותר עשוי שלא להספיק להרבה יותר משמירת משחק או שניים (ישנם משחקים שדורשים 28 בלוקים לכל הקלטה), אולם הבינוני יספיק בהחלט לרוב המשתמשים, ולא בטוח לכן שכדאי להשקיע בכרטיס הגדול יותר.

איך מחברים את הכל

דווקא בתחום החיבורים, חוברת ההפעלה של נינטנדו מספקת מספר תרשימים והוראות ברורות.

הכנסת כרטיס הזכרון

ראשית כדאי לוודא שקונסולת ה-Wii כבויה, ולהתחיל מהכנסת כרטיס הזיכרון בחריץ הייעודי, שמכוסה במכסה פלסטיק קטן ונמצא בצד שמאל של הקונסולה כשהיא במצב שכיבה. שימו לב – לא מדובר בחריץ המיועד לכרטיסי הזכרון של ה-Wii (מסוג SD או SDHC) שנמצא מתחת לפתח הכנסת הדיסקים של הקונסולה, אלא בחריץ אחר בצד הקונסולה, סמוך לחלקה האחורי (ראו תרשים).

חיבור השלט

בשלב השני נחבר את השלט. כניסת שלטי ה-GameCube נמצאת אף היא בצדה השמאלי של הקונסולה כשהיא במצב שכיבה (ראו תרשים), ומכוסה אף היא במכסה פלסטיק קטן הנפתח במשיכת חלקו העליון. שימו לב שמעל ארבעת הכניסות העגולות המתאימות לחיבורי השלטים יש חריטה של נקודות, המציינות את מספר השלט. השלט הראשון (והיחיד שתחברו אם אתם משחקים לבד), מתחבר לכניסה הימנית ביותר, שמעליה נקודה אחת. אם השלט שאתם מתכוונים להשתמש בו הוא אל-חוטי, תחברו לכניסה הזאת את התקן השידור של השלט, ותמשיכו בהתאם להוראות המצורפות אליו, לענין אופן הסינכרון שלו (בדרך כלל הסנכרון יהיה אוטומטי אבל לפעמים צריך לוודא שכפתור ה-power על השלט עצמו נמצא במצב on).

אחרי שסיימתם לחבר את כרטיס הזכרון והשלט הדליקו את ה-Wii, והכניסו את משחק ה-Gamecube שלכם באותה דרך שאתם מכניסים את הדיסקים של ה-Wii. גם ההפעלה הראשונית של המשחק נעשית באותה דרך, כלומר על ידי בחירת המשחק מהמסך הראשי, שימו לב – באמצעות שלט ה-Wii. רק אחרי שהמשחק יתחיל תוכלו להניח את שלט ה-Wii בצד ולשחק עם שלט ה-GameCube שהתקנתם. כדי לצאת מהמשחק (אחרי ששמרתם אותו) צריך פשוט לכבות את ה-Wii, שכן הקונסולה לא מזהה יותר את שלטי ה-Wii, ולכן גם לא את כפתור ה"home", המחזיר לתפריט הראשי, מרגע שמשחק ה-GameCube הופעל.

תהנו.

Read Full Post »

apple2

שתי כתבות שהתפרסמו השבוע ברשת הישראלית, מעלות מחדש את הדיון בנושא ישן ומוכר – סקס במשחקי מחשב. תחת הכותרת "משחקי המחשב מגלים את הפורנו", טען נעם רשף מ-Ynet כי קיים לאחרונה גידול בתכנים המיניים במשחקי מחשב, ולעומתו יובל בירב מ-Vgames משיב בתגובתו, כי מדובר באמירה מוגזמת, אפילו על רקע הגישה הגימיקית והצהובה של עיתונות המיינסטרים לתעשיית המשחקים, וכי "במשחקי מחשב אין סקס מפורש כמעט בכלל". שני הכתבים, אגב, מעלים את השאלה מדוע שלא לספק לבוגרים שבין השחקנים גם משחקים הכוללים סקס, בפרט על רקע שכיחותן של סצנות המין בטלויזיה ובזירות התקשורת והבידור האחרות.

לדעת Damon Brown, מחבר הספר Porn & Pong העוסק בזיקה שבין משחקי וידאו לפורנוגרפיה, החיבור בין התחומים רחוק מלהיות חדש. בראיון שנתן לאחרונה לבלוג המשחקים האוסטרלי Gamearena, טוען בראון כי מדובר בתנועת מטוטלת, וכי דווקא בראשית ימי התעשייה, ניסו משחקי הוידאו "לחקות פורנוגרפיה או דפוסים תרבותיים אחרים". ואכן הרעיון של פורנו במשחקים, לרבות תכנים מטרידים כמו אונס – רחוק מלהיות חדש. כבר ב-1982 הציעה Artworx Software משחק סטריפ-פוקר לאפל II, ובאותה שנה ממש הביא שיתוף פעולה בין חברה מהונג-קונג ליצרנית פורנו אמריקאית, ליצירת קו שלם של משחקים פורנוגרפיים לקונסולת האטארי VCS תחת המותג "Swedish Erotica".

בידוע לשמצה שבין משחקים פורנוגרפיים ראשונים אלו – Custer's Revenge, עושה השחקן את דרכו תחת מטח חיצים לנערה כהת-עור הקשורה ערומה לעמוד, במטרה לאנוס אותה. הסצנה המתוארת במשחק, כמו גם שמות הדמויות – הגנרל Custer לשחקן, ו-Revenge ("נקמה") לנערה – מציפים במכוון פרשיה מההיסטוריה הצבאית האמריקאית, בה איבד המצביע George Custer את חייו במערכה עקובה מדם נגד האינדיאנים. המוטו של המשחק "Will Custer have his sweet Revenge?" (האם Custer יזכה לנקמה המתוקה שלו), חושף אותו, אם כך, לא רק כהזמנה להשתתף באקט פורנוגרפי אלים, אלא גם כבעל אופי גזעני מובהק.

הביקורות התקיפות שנמתחו על המשחק בתקשורת ובדעת הקהל, לא הביאו להורדת Custer's Revenge מהמדפים. להיפך, אותה חברה אף הספיקה להוציא בשנת 1982 שני משחקים נוספים לשוק, אף הם בעלי אופי פורנוגרפי מובהק. כך ב-"Bachelor Party" (מסיבת רווקים) השחקן נדרש לבצע את זממו בחבורת הנשים הערומות שעל המסך, ו-"Beat 'Em & Eat 'Em" הוא גרסה כחולה ללהיט Kaboom, בה מחליפים נוזלי גוף את רימוני היד, ונשים תאוותניות – את דליי המים שנועדו לקלוט אותם. ברמת התכנים, גם אם לא ברמת הגרפיקה, המשחקים הכחולים של פעם לא היו מעודנים יותר מאלו של היום.

למעשה, בכל הנוגע לארוטיקה ועירום – תעשיית המשחקים מצנזרת היום את עצמה בצורה חריפה הרבה יותר. כל שלושת יצרניות הקונסולות – נינטנדו, מיקרוסופט וסוני – מגבילות את הרשיון שניתן למפתחי המשחקים באופן שאינו מאפשר כלל הפצת תכנים המוגדרים כמיועדים ל"מבוגרים בלבד". כך לדוגמה, אף שמיקרוסופט טוענת שהיא מאמינה "בחופש של מפתחים ומפיצים לייצר את משחקיהם במגוון תכנים רחב ובחופש של הצרכנים לבחור מה הם רוכשים", הרי שבמדריך למשפחות שהוציאה, הבהירה הענקית האמריקאית כי על הפלטפורמות שלה לא תוכלו למצוא משחקים המסווגים כ"למבוגרים בלבד" (Adults Only) כלומר כאלו "העשויים להכיל תכנים מיניים גרפיים ועירום".

ולא מדובר רק במדיניות רשמית שאינה ממומשת. למעשה, משקיעים גופים רבים בתעשיה זמן וכסף על מנת לחסום תכנים שעשויים להחשב כפורנוגרפיים. נינטנדו לדוגמה, הכשילה לאחרונה יוזמה של קבוצת מפתחים עצמאיים בשם Team DSK לשווק משחק מנגה הכולל אלמנטים פורנוגרפיים ל-DS. לדברי Laurie Hall, מנכ"ל ארגון המאגד גורמים בתעשיית הוידאו והמשחקים באירופה, גם התעשיה וגם גופי הדרוג נוקטים גישה של חשש והתרחקות מתכנים למבוגרים. לדבריו גורמי דרוג כמו ה-PEGI האירופאי "מעדיפים שמשחקים יאסרו כליל לשיווק מאשר יסווגו כמיועדים למבוגרים בלבד". עוד מעניין לציין שכנס "סקס במשחקי וידאו" – יוזמה של התעשיה משנת 2006 להרים את ראשה בתחום, לא שרד מעבר לשנתו הראשונה. יחד עם החקיקה במדינות שונות ההולכת ומהדקת את הפיקוח על משחקי מחשב ווידאו – קשה להאמין שהשינוי שמסתמן הוא בכיוון המתירני.

אז נכון, על פלטפורמות פתוחות לגמרי כמו מחשבי ה-PC כנראה שתמיד אפשר יהיה למצוא נישה של פורנוגרפיה ומשחקים למבוגרים בלבד, אבל הניסיון של Ynet לאיים על הקהל במחשבות על "ילדיכם הרכים נתקלים, ככה פתאום, בסצינה מינית מפורשת" במשחק הוידאו שלהם, כמו גם הטענה ש"בתקופה האחרונה מתברר, שגם הסקס הרים את ראשו מבין הפוליגונים והפיקסלים" הם לא יותר מאשר סנסציה זולה, ערומה מתוכן של ממש.

Read Full Post »

pasta_aisle

למרות שרוב המשחקים שנחרטים לי בזכרון הם משחקים ארוכים, כאלו שהשקעתי בהם ימים וחודשים, יש גם משחקים קצרים ואפילו קצרצרים, שהם מבריקים מספיק כדי להשאיר חותם של ממש, ולהכנס אצלי לרשימת הקלסיקות המומלצות. בין אלו אני יכולה לציין במיוחד את Escape – משחק פעולה וריכוז מבריק, הנמשך שניות ספורות בלבד (תלוי עד כמה אתם טובים) וזמין, למרבה הצער, רק למכשירי פאלם (או לבעלי מכשירי Pocket PC או סימביאן המשתמשים בתוכנת ההדמיה StyleTap), כמו גם את In the Pit שובר המוסכמות, שיצא ל-Xbox  לפני מספר חודשים. והיום לשמחתי, גיליתי משחק נוסף כזה, שיגזול דקות מועטות מזמנכם, אבל שווה כל שניה.

המשחק המדובר הוא Aisle ("מעבר") מאת Sam Barlow – כותר משנת 1999 שזכה במספר תחרויות, ונחשב בזמנו לפורץ דרך בתחומו. זהו משחק טקסט אינטראקטיבי ("interactive fiction") מסוגם של Adventure ו-Zork המקוריים, בהם השחקן, אשר על פי רוב חווה את ההתרחשויות בגוף ראשון, מקבל תיאור מילולי של מקום או סיטואציה, ומקדם את הדמות והעלילה באמצעות פקודות באנגלית חופשית דוגמת Examine ("בחן" או "בדוק"), Take ("קח"), Talk to ("דבר עם"), Inventory ("מצאי" – רשימת חפצים) וכדומה.

בתוך הז'אנר הרחב הזה, שפרח בראשית שנות ה-80 אך ממשיך להתפתח גם היום (כולל תחרויות שנתיות, אתרי אינטרנט ייעודיים וקהילה תוססת), Aisle מתייחד כאמור בהיותו משחק קצר. מאד. למעשה השחקן מקבל רק הזדמנות אחת לחשוף את העלילה ולהשפיע עליה, וזאת באמצעות מתן פקודה יחידה כלשהי שאחריה המשחק נגמר. או כדברי ההקדמה המופיעה במסך הפתיחה: "אתה עומד לקרוא סיפור. או ליתר דיוק קטע מסיפור. אתה תתבקש להגדיר את הסיפור על ידי שליטה על רגע אחד בחייו של האדם גיבור הסיפור. ההתערבות שלך תתחיל ותסיים את הסיפור. אולם ראה הוזהרת – ישנם הרבה סיפורים, ולא כולם הם על אותו אדם".

מעבר לעצם הגימיק, מדובר ביצירה ספרותית ומשחקית מעניינת, אשר מקבלת את עומקה מהאפשרויות הרבות הפתוחות בפני השחקן, שכאמור מקליד טקסט חופשי, ולפיכך לא מוגבל לקבוצה ברורה וידועה של אפשרויות, אלא צריך לנסות ולהעלות אותן ממחשבתו ודמיונו. בנוסף, מומלץ לשחק את המשחק מספר פעמים ברצף, כאשר בכל הזדמנות כזאת (האורכת, מן הסתם, שניות ספורות), ניתן לא רק לבדוק אפשרות נוספת, אלא גם לנסות ולהעזר בידע שנרכש בנסיונות הקודמים כדי לחשוף רובד נוסף או תפנית אחרת של העלילה.

על הסיפור עצמו לא ניתן לומר הרבה שכן גילויו הוא, כאמור, מטרת המשחק הקצרצר והמיוחד הזה. מה שניתן לספר הוא, שהסיטואציה בה תתבקש להתערב מתרחשת לכאורה במקום יומיומי ובלתי מעניין במיוחד – מעבר הפסטות שבסופרמרקט המקומי, אליו מגיע הגיבור במסגרת מסע קניות חפוז בסופו של יום מפרך בעבודה. אסור להחמיץ.

את המשחק ניתן להוריד חינם כקובץ zip שאותו יש לפתוח ואז להריץ באמצעות תוכנה חינמית ייעודית (הזמינה למגוון פלטפורמות), או לשחק בו ישירות על הדפדפן (מומלץ באמצעות internet explorer).

Read Full Post »

robottankstar

שנת 2008 היתה ללא ספק שנתם הגדולה של ההישגים (achievements). מערכת האתגרים והציונים לשבח, שנוספה לדור משחקי הוידאו הנוכחי עם השקת ה-Xbox 360 בנובמבר 2005, אומצה בחודשים האחרונים גם על ידי ה-Playstation 3 (תחת השם Trophies) וגם על ידי משחק הרשת הנפוץ בעולם – World of Warcraft. כרגע, על אף שמועות שנפוצו בזמנו בעניין, נינטנדו נותרה היחידה שלא הצטרפה לחגיגה התחרותית.

אלא שמי שחשב ששיטת התגמול הייחודית להישגים בתוך המשחק, הינה חידוש של השנים האחרונות, או הברקה שיווקית של מיקרוסופט, טועה. למעשה שורשיו, ויישומו המקורי של הרעיון שייכים ל-Activision ולמשחקי ה-Atari VCS מראשית שנות ה-80.

Activision, שהיתה הראשונה שפיתחה משחקי וידאו לקונסולת צד שלישי, הביאה איתה חידושים טכנולוגיים ושיווקיים רבים, לשוק שנשלט באותה עת ע"י חברת אטארי. בין היתר, נזקפים לזכותה פיתוח משחק הפלטפורמה הראשון בעולם, Pitfall, וכן החידוש שבמתן הכרה רשמית ליוצרי המשחקים – במסגרת עמוד קרדיטים שנכלל בחוברות ההדרכה. בדומה, היתה Activision הראשונה לממש שיטה יחודית לתגמל שחקנים על הישגים במשחק. השחקנים נקראו לשלוח לחברה צילומים של מסך הטלויזיה המוכיחים כי עמדו בהישגים שונים – כגון מהירות הסיום או מספר הנצחונות בחלק מהמשחקים, או ניקוד מסוים באחרים – ובתמורה יכלו לקבל בדואר, ללא הגרלה, טלאי רקום לבגד (patch) מהסוג שהיה אופנתי מאד בשנות ה-80.

ברוח ההומור שאפיינה את משחקי Activision, נשאו חלק מהטלאים כיתובים מצחיקים כגון "קרן הצלת התרנגולים" (על הצלחה במשחק Freeway בו תרנגולת צריכה לחצות בשלום כביש סואן) או "מכסחי הכבישים" (למי שהצליח לשרוד חמישה ימי מרוץ, במרוץ המכוניות האתגרי – Enduro). אף שלא כל משחקי החברה מאותה תקופה הציעו את האפשרות לזכות בטלאים היחודיים, למעלה מ-30 משחקים כללו את הפרס, וחלקם כמו Decathlon ו-Robot Tank אף הציעו מספר סוגים של טלאים בהתאם לאופי ורמת-הקושי של ההישג. הטלאים מהווים היום פריט אספנים הנמכר במחירים שמגיעים לעשרות דולרים ויותר באתרים דוגמת ebay.

וכן, לי בהחלט יש כוונה לשים את ידי על אחד הטלאים האלו, ברגע שאגיע למספר הנקודות הדרוש במשחק המטורף והממכר Kaboom.

Read Full Post »

banjokazooie

במסגרת המגמה הברוכה של החייאת והבאת להיטי עבר לקונסולות החדשות, הגיע בשבוע שעבר ל-Xbox Arcade משחק הפלטפורמה המהולל Banjo-Kazooie מבית Rare. מדובר בלהיט ותיק מלפני עשור, שיצא במקור לקונסולת ה-Nintendo 64, ושבה את דעת הקהל והביקורת עם ציונים ממוצעים באזור ה-95. העיצוב הססגוני והמוקפד, האוירה ההומוריסטית והמשחקיות הכובשת, צוינו כולם לשבח במה שנחשב עד היום לאחד מטובי המשחקים של אותה תקופה.

ואכן, לא נדרשו לי דקות ארוכות של משחק בדמו, כדי להתאהב לחלוטין בכותר. סיפור הרקע הכתוב בחרוזים, צלילי הדיאלוג המוזרים (שהזכירו לי את ה"Gobliiins"), ובעיקר זוג הגיבורים – הדוב הילדותי והציפור זעופת הפנים – המככב בהרפתקה הצבעונית והחמודה כל-כך, הם משהו שקשה מאד לעמוד בפניו גם היום. אפילו העובדה שהגרפיקה של המשחק – שנחשבה בזמנו למילה האחרונה – נראית עתה מוזרה ומגושמת, גורמת ל-Banjo-Kazooie להתבלט לטובה על רקע שטף הראליזם השבלוני וחסר ההשראה של ימינו. ההחלטה לקנות את המשחק היתה, אם כן, ברורה ומהירה למדי.

ובכל זאת נותרתי עם התלבטות אחת לא פשוטה. Xbox או Nintendo 64? או במילים אחרות – האם לקנות את גרסת ה-download המחודשת ממיקרוסופט, או לנסות להשיג עותק של המקור הפיסי מ-1998? מכיוון שיש לי את שתי הקונסולות, ופערי המחיר בין האפשרויות התגלו כזניחים (1200 נקודות שהם כ-64 ש"ח לגרסת ה-Xbox בהשוואה לכ-70 ₪ לעותקים משומשים ב-ebay), נשאר לבחון את השיקולים האחרים. מצד אחד גרסת 2008 מציעה גרפיקה המותאמת למסכי HD, תיקוני באגים קלים ואת אופציות ה-Live החביבות כמו טבלאות הניקוד המקוונות (leaderboards) וה-achievements. שלא לדבר על תחושת הסיפוק המיידי מהשגת המשחק בלחיצת כפתור. ומנגד – הגרסה המקורית לא רק שבאה עם קופסה וחוברת הוראות ותחושת סיפוק של אספנים, אלא, ובעיקר, מאפשרת לשחזר את הדבר האמיתי – כולל השימוש בהתקן המפלצתי דמוי ספינת החלל שאנשי נינטנדו חשבו לג'ויסטיק. וכן – האפשרות לשמור (ואולי אף להגדיל) את ערך ההשקעה, קיימת רק בעותק הפיסי שאותו ניתן להעביר, להשאיל או למכור לאחרים, בניגוד ברור (ומכוון) לשחזור הוירטואלי. מכל הסיבות האלו (כמו גם חדוות המדף המתמלא), החלטתי בסוף להעדיף את המקור. ולקוות שסוחרי בריטניה, ושירותי הדואר המלכותיים שלה לא יכזיבו.

Read Full Post »

Kaboom

לפני 25 שנה בערך, אמא שלי קיבלה במתנה ליום ההולדת מחברה קרובה את המשחק Kaboom לאטארי. כן – לאטארי שלי, שהיה בעצמו מתנת יום הולדת שקיבלתי מההורים. בדומה למגמה שמתחילים לראות היום, בהשפעת המהפכה של ה-Wii, גם אז בשנות ה-80, הקונסולה היתה משחק לכל המשפחה ולא נחלתם הבלעדית כמעט של  בני הנוער (עם הטיה חזקה לזכרים שביניהם).

מכל מקום, זמן קצר אחרי שהמשחק נחת בביתנו היינו אמא שלי ואני מכורות לגמרי ללהיט של Activision, שנחשב עד היום על ידי מרבית המבקרים לאחד הכותרים המוצלחים ביותר ל-Atari VCS. משהו בגרפיקה הנקיה, במשחקיות הפשוטה ובקצב הגובר לשיאים מסחררים של המשחק הזה, הקשו להניח אותו מהיד ולעבור לעשות משהו אחר. עד היום אני זוכרת, איך כשעצמתי את העיניים אחרי שעה ארוכה של משחק, הרגשתי סחרחורת קלה והמשכתי לראות את התמונות שנחרטו על הרשתית. ובכל זאת איכשהו, כעבור מספר חודשים, הסכמתי להשאיל את המשחק לחברה מבית-הספר, ומאז, למרבה הצער, הוא לא חזר עוד לסלון.

עד הערב. אחרי מסע דיג של מספר שבועות ברשת האינטרנט, הצלחתי סוף סוף לרכוש לפני כשבועיים עותק של המשחק הנפלא ב-ebay, והיום הוא נחת בתיבת הדואר שלי. כמובן שבאותו רגע שמתי בצד את התוכניות האחרות שהיו לי להערב (כמו להתחיל לשחק ב-Deus Ex על ה-PC), ובמקום זה מיהרתי לחבר את האטארי לטלויזיה ולנסות את המשחק. וכן – הוא עדיין נורא כיף ונורא ממכר. הדבר היחיד שהשתנה בשנים הארוכות האלו, היא השליטה שלי במשחק שדורשת, כך נראה, עבודה רצינית.

העובדה המצערת היחידה שגיליתי היתה שהפדלים – השלטים המיוחדים של האטארי שמשמשים במשחק הזה, לא במצב טוב במיוחד, מה שפוגע ביכולת לדיוק החשובה כל כך במשחק הזה. כנראה שזאת תהיה הרכישה הבאה שלי לקונסולה הקשישה, שמחזירה לי כל כך הרבה זכרונות ושמחה בתקופה האחרונה. כך או כך – בינתיים קשה להאמין שאני אתן לאטארי או ל-Kaboom לצבור אבק על המדף…

Read Full Post »

אם אתם חובבי משחקים ישנים (כמוני), כדאי לכם לשקול להצטרף ל"מועדון המשחק הקלאסי" (The Vintage Game Club). המועדון, יוזמה חדשה של בלוג המשחקים The Brainy Gamer, מציע לחבריו לשחק יחד, כל פעם במשחק אחר, במטרה לנהל תוך כדי המשחק ואחריו דיון על התחושות, התובנות והחוויות מהמשחק. באחריות כל שחקן להשיג בעצמו עותק של המשחק – משימה פשוטה למדי שכן מדובר, כאמור, במשחקים קלאסיים שניתן להשיג באופן חוקי ובזול בחנויות או באינטרנט. הדיון עצמו מתבצע מעל דפיו של פורום המועדון, שההרשמה אליו היא ללא תשלום.

השבוע, מזמין הפורום את כל מי שמעוניין למהר ולהצטרף לשורותיו כדי לשחק יחד את Deus Ex , משחק הפעולה והתפקידים (Action RPG) עטור של Edios Interactive  משנת 2000. את המשחק עצמו אפשר לרכוש להורדה ב-10$ מאתרים שונים ביניהם Direct2Drive, והדיון צפוי להתחיל בעוד כשבוע כדי לתת למשתתפים זמן להתארגנות.

אם לשפוט לפי המשחק הקודם, והראשון, שנבחר על ידי המועדון – Grim Fandango (משחק הרפתקאות הייחודי של Lucas Arts מ-1998), והדיון המרתק לגביו שמשך 64 משתתפים למלא במאות תגובות מעניינות יותר מ-17 אלף דפים בפורום – נראה שמדובר בהצלחה אדירה וחוויה שחבל להמליץ. אני בכל מקרה, מתכננת להשתתף.

Read Full Post »

Older Posts »