Feeds:
רשומות
תגובות

בשבוע שעבר הגיע לחנות המקוונת של הנינטנדו 3ds ביפן כותר חדש של החברה בשם ״חנות הספורט של דרמשי״. מה שמעניין במיוחד באוסף המשחקונים הזה הסובבים סביב תפקידי החובט והתופס בבייסבול הוא לא רק סיפור המסגרת המוזר שלו הכולל, בין ביתר, חנות אביזרי ספורט המנוהלת על ידי כלבים דלמטיים שבעליה מחפשים אהבה וקונסולת משחק עתידנית בשם 4ds, שנועדה לפתור את מצוקת מרחבי האימון בעיר המודרנית על ידי הכנסת השחקן פיזית לתוך המשחק, וגם לא האלמנטים המיוחדים שהוא מוסיף לנוסחת הבייסבול דוגמת צלחות מעופפות אותן על החובט להביס באמצעות פגיעה בהן עם הכדור.

הייחוד של המשחק הזה הוא במודל המחיר שלו. בבסיסו המשחק מוצע להורדה חינם מה-eshop, אבל מתגלה כדמו המכיל שישה שלבים מתוך כחמישים של אחד מתוך עשרה משחקונים. כל אחד מהמשחקונים, ניתן לרכישה מתוך המשחק, במחיר בסיסי של 400 ין (כ-15 שקלים) למשחקון. אלא שכאן נכנס האלמנט המעניין והמפתיע. מסתבר שמחיריהם של המשחקונים השונים ניתן להורדה לא רק באמצעות שימוש בקופונים שווי-כסף (בסכומים שונים עד 100 ין) ובקופונים המציעים אחוזי הנחה מגוונים (עד50%) אותם מקבלים בשלבים שונים של התקדמות בכל אחד מהמשחקונים, אלא שהמחיר בחלקם נקבע באמצעות משחקון נפרד של התמקחות עם בעלי החנות.

כך, לדוגמה, במסגרת שלבי הדמו ששיחקתי, קיבלתי כפרסי הצלחה מתנות מוזרות שונות שכללו ביצים קשות, פיאה נוכרית ומספרים קטנות לקיצוץ שערות אף. כשהגעתי למוכר לברר על קניית המשחקון השלם, התברר לי שתמורת ביצה קשה הוא מוכן להוריד לי את המחיר ב-100 ין, ולספר לי על צרותיו שכללו תחושת אי נוחות באף. בהמשך השיחה הוא שמח לקבל את המספריים והציע הנחה נוספת של כ-10 ין, ואז התחלנו להתמקח כשאני לוחצת על עוד ועד הנחה. בסוף ,אחרי כמה סיבובים כושלים של מו״מ, הצלחתי להשיג הנחה כוללת של 200 ין (הנחה שקרוב משפחתו של הבעלים רמז לי שהיא הגדולה ביותר שאוכל להשיג הפעם) ולקנות את המשחקון הראשון בחצי מחיר.

מעבר לחידוש ולמוזרות שבמודל הזה הוא מעלה שאלות מעניינות של תכנון ושליטה בחוויית הקניה. בשלב זה לפחות, כשאין עדיין באינטרנט מדריכים של שחקנים שגמרו את כל המשחק, לא ברור כיצד ניתן להשיג את העסקה המשתלמת ביותר. האם בכל המשחקונים שיעורי וסוגי ההנחות זהים והקושי להשיג אותן דומה? האם אין טעם לקנות יותר מאשר כמות מסויימת של משחקונים כי את האחרים אפשר יהיה לקבל בהנחות גדולות במיוחד? וכמה בממוצע תעלה כל החבילה השלמה?

מעבר לכך, כמובן, נכנסים גם שיקולים של רמת המשחק ומחיר הגיוון. האם, לדוגמה, שווה לי באמת שלא לנסות משחקונים אחרים רק כי עדיין לא הצלחתי להשיג את ההנחה המקסימלית עבורם? ואולי דווקא המשחקון הבא שאשחק יהיה לי קל יותר ואם אקנה אותו עכשיו אוכל ביתר קלות להגיע להנחות במשחקונים אחרים?בסוג ובמגוון של השאלות הזה אני נתקלת פעם הראשונה, לא רק ב-3ds או אצל נינטנדו, אלא בכלל בעולם המשחקים. ומסיבות שונות – דוגמת שאלות שעשויות להעלות בקשר להגינות המודל או אלמנט המזל וההימור בו, ממש לא ברור אם מדובר בסנונית ראשונה למודלים חדשים של תמחור או בניסיון חד פעמי שאולי גם ישאר בגבולות יפן (נראה שהחוקים הצרכניים במערב חמורים יותר). כך או כך, מה שברור הוא שנינטנדו הוכיחה לנו שוב שהיא חברה שחושבת אחרת לגמרי מהמתחרים, ומנסה בקביעות, ובהצלחה ראויה לציון, להגדיר מחדש עקרונות ותפיסות בסיסיות בעולם המשחק.

מימין בובה ומשמאל? גם בובה

מימין בובה ומשמאל? גם בובה

שנים שאנשים מחפשים תרגום מתאים לעברית למושג action figures. לדעתי הגיע הזמן להתנגד למהלך ולהשתמש במונח ״בובות״ ולא בניסוחים דוגמת "דמויות משחק״, ״דמויות פעולה״, ״צעצועי דמויות״ וכהנה ביטויים. נכון שהם קולעים יותר לכוונה שעמדה מאחורי הביטוי באנגלית, אלא שאת הכוונה הזאת – להרחיק בין צעצועים של ילדות לצעצועים של בנים בלי הגבלת גיל – צריך לסכל.

הגיע הזמן, לטובת כל המגדרים, וכל הגילאים, לנכס מחדש את המילה היפה שחידש אליעזר בן יהודה (כמו גם את המקור באנגלית ששורשו, כנראה מהשם דורותי, לידיעת חובביה באשר הן-ם) ולומר בפה מלא – מבוגרים מגניבים וילדים מגניבים משחקים בבובות.

כי בובות זה כיף בין אם זאת בובת ברבי עם גוף הזוי או בובת לוחם חייזרי עם גוף הזוי לא פחות. ובובות מלוות את המין האנושי מימים קדומים כאחד הצעצועים הראשונים (ואולי הראשון). ובובות מפתחות את הדמיון, מייצגות ומאפשרות פנטזיות, ומציעות אלטרנטיבה ומראה ביקורתית לעולם שלנו, כמו גם דרך להפוך אותו למקום נחמד יותר.

(מסדרת יפה על השולחן את בובת הג׳ירפה הפרוותית של ניקי שיושבת מרחק קצר מבובת הלוחם מוורלד אוף וורקראפט).

Image

עוד פחות משבוע מגיעות לחנויות הערכות הראשונות של Disney Infinity  – הווריאציה של דיסני לרעיון שהפך את Skylanders ממותג מתדרדר לאימפריה כלכלית, והרשת כצפוי מלאה בטיזרים וידיעות על המשחק. אלא שלמרות, ואולי בגלל, חיבתי הגדולה ל-Skylanders ולתחביב איסוף הבובות הכרוך בו, נראה לי שהפעם אני אוותר על הפיתוי ואמנע מרכישת ערכת המשחק הזאת.

לא כי הבובות הנלוות אינן נאות בעיני. הדמויות לקוחות מסרטים רבים שאהבתי ממש וביניהם צעצוע של סיפור, שודדי הקאריביים ועולמן של המפלצות בע"מ. וגם לא כי משחק הווידאו שיבוסס עליהן חשוד שיהיה בינוני למדי במקרה הטוב (לסטודיו שהופקד על המשחק אין עבר מרשים במיוחד, למרות שצעצוע של סיפור 3 נחשב למשחק לא רע בסך הכל). וגם לא כי המחיר הצפוי – וודאי בישראל – צפוי להיות גבוה במיוחד (להערכתי בסביבות ה-600 ₪ לערכת הבסיס).

מה שמבחינתי כרגע מכריע את הכף היא בעיקר הגישה המסחרית, הפסולה לדעתי, של דיסני, שבחרה שלא להסתפק במודל של שיווק בנפרד של בובות נוספות, כזה של סקיילנדר, אלא הרחיבה אותו בשני אופנים מטרידים.

ראשית – עולמות תוכן שלמים במשחקים, וסוגי החוויות המקושרות אליהם, סגורים לחלוטין למי שלא ירכוש את ערכת הבובות המתאימה. כך, לדוגמה, בעוד העולמות של שודדי הקריביים ומשפחת סופר-על נכללים בערכת הבסיס, כדי לשחק בעולמות של המכוניות, הפרש הבודד, צעצוע של סיפור או בעולם של דיסנילנד יהיה צורך ברכישת ערכות ייחודיות. נכון שגם בסקיילנדרס נדרשה רכישה של בובות נוספות כדי לפתוח איזורים שונים במשחק, אולם אזורים אלו היו הרחבות קטנות של אזורים קיימים, ולא עולמות תוכן שלמים וחוויות ייחודיות.

שנית, וגרוע יותר מבחינתי – בנוסף לבובות, דיסני בונה על מודל של מכירת עזרים ותוספות קוסמטיות לבובות. עזרים ותוספות אלו לא רק שאין להם ייצוג משחקי ממשי בעולם ה"אמיתי", שכן הקניה לא תהיה של תלבושת מיניאטורית או מכונית צעצוע נוסח ברבי אלא של דסקית עגולה או משושה קטנה שתפתח את התוכן המתאים רק בתוך משחק הוידאו, אלא, ובעיקר, הן ימכרו במודל של "קניה עיוורת". הדיסקיות יוצאו ללקוחות בשקיות אטומות של שתיים (במחיר של 6 דולר לשקית בחו"ל, מה שאומר כנראה כחמישים ש"ח לשקית בישראל), מה שיחייב קניה של שקיות רבות כאלו כדי להשלים את הסט.

מודל כזה של "'קניה עיוורת" מוכר מאלבומי המדבקות וקלפי המשחק של ילדים ומהאוטומטים לממכר צעצועים במטבעות (כמה זה היום – חמישה שקלים או עשרה?). אלא שבניגוד אליהם, ההיצע הקטן יחסית שמתוכנן ל-Disney Infinity  – 20 דיסקיות בסך הכל בשלב הראשון, מתוכן שלוש "נדירות" לא יאפשר התפתחות אמיתית של שוק החלפות, ונראה בעיני לא יותר מאשר מהלך שמטרתו לסחוט כספים נוספים ממה שגם ככה הולך להיות עסק יקר מאד.

אז מה, לא תהיה לי בובה של קפטן ברבוסה או של רנדל בוגס? אולי לא, ואולי בסוף אני אתפתה בכל זאת לרכוש בובה אחת או שתיים או את המשחק כולו (בעיקר אם הביקורות עליו יהיו מצוינות). אבל נכון לבינתיים אני לוטשת עיניים הרבה יותר לחבילה הייחודית הזאת שמוצאת ב-Gamestop, ארה"ב, למי שיזמין אצלם מראש את הגרסה הבאה של Skylanders.

אחת הסוגיות המרכזיות שנותרו מעורפלות בשעות שעברו מאז הכריזה מיקרוסופט על קונסולת המשחקים החדשה שלה, ה-Xbox One, היא האם וכיצד מתכוונת הענקית האמריקאית לאפשר את המשך קיומו של שוק המשחקים המשומשים.

זה התחיל מהשערות לפיהן הקונוסולה החדשה לא תאפשר הפעלת משחקים משומשים כלל – השערות שהביאו לנפילת מניות Gamestop שמעל רבע מהכנסותיה כיום מגיעות מהמסחר במשחקים כאלו – והמשיך במסרים מעורפלים יותר, ופחות, על תוכניותיה של מיקרוסופט בעניין. "ה-Xbox One  תוכננה לאפשר ללקוחותינו למכור ולהחליף משחקים ברשתות הקמעונאיות", כתב Major Nelson , מבכירי  Xbox Liveבבלוג שלו, אך הדגיש שהחברה לא אישרה עדיין מה מודל הפעולה המתוכנן לכך, ומאוחר יותר הבהיר בכיר אחר בחברה כי תהיה מערכת שתאפשר "לסחור במשחקים משומשים בחנויות". גם הוא עמד על כך כי הפרטים המלאים עדיין לא פורסמו ויוכרזו רק "בזמן המתאים".

מה שאושר בינתיים הוא שהתקנת משחק על הכונן הקשיח של הקונסולה החדשה, תחייב הפעלה אינטרנטית שלו, שתקשור אותו לחשבון המשתמש, ומאותו רגע, לא יהיה צורך יותר בדיסק כדי לשחק את המשחק. כמו ב-steam ודומיו, המשתמש הרשום יוכל להפעיל את המשחק גם מקונסולות אחרות (לדוגמה אם יתקין את דיסק המשחק אצל חברים או על קונסולה של בן משפחה) אך מכיוון שכל עותק שנרכש מקושר לחשבון יחיד, לא ניתן יהיה לשחק בו במקביל במספר קונסולות, ולכן גם אין משמעות ממשית למכירת או השאלת דיסק המשחק לאחרים – שכן אלו כאמור לא יוכלו להשתמש בו מתוך חשבונם שלהם.

אז כיצד בכל זאת ניתן יהיה למכור ולהחליף משחקים? בעניין זה, כאמור, מסרבת מיקרוסופט לספק פרטים נוספים אולם כמות סימני השאלה אינה רבה במיוחד. ראשית ברור שיידרש מנגנון שיאפשר לבטל את הקישור שבין המשתמש הרשום למשחק. מכיוון שהקישור הזה מבוצע כנראה באופן חד פעמי מול שרתי מיקרוסופט בשלב התקנת המשחק על הדיסק הקשיח, לא תדרש בהכרח מחיקה של ההתקנה עצמה, אבל כן יידרש הליך של אימות מול מיקרוסופט שימחק את הרשאות המשתמש להפעיל את המשחק, השמורות על הקונסולה, ו"ישחרר" בכך את העותק הפיסי להתקנה מחדש על קונסולה אחרת.

הבעיה היא, ששום דבר בעותק הפיסי של המשחק לא מצביע על כך שההליך הזה אכן בוצע, ולכן תידרש מערכת נוספת של אימותי משחקים, שתאפשר לבדוק האם ההרשאות על דיסק מסוים פנויות להתקנתו כמשחק חדש, עוד לפני שמנסים לעשות את ההתקנה עצמה. מערכת כזאת יכולה להיות פשוטה מאד ונגישה לכלל הלקוחות, לדוגמה על ידי אתר אינטרנט של מיקרוסופט לתוכו ניתן יהיה להזין את המספר הסידורי של הדיסק, ולקבל אישור שהדיסק אכן פנוי להתקנה ולא מקושר למשתמש רשום.

מערכת כזאת יכולה אמנם לפתור את הסכנה בביצוע עסקה פנים אל פנים – בחנות או סתם בין שני אנשים – אולם אין בה לתת מענה לעסקה מרחוק – באמצעות eBay   ודומיו, שכן גם אם המספר הסידורי של הדיסק יפורסם על ידי המוכר באופן שיאפשר לקונה לבדוק שהדיסק במצב "כמו חדש", הרי שמצבו של הדיסק יכול להשתנות בשלב כלשהו לפני שיגיע לידי הקונה, ומטעמים של סודיות ופרטיות גם יהיה קשה לקונה להוכיח במצב כזה כי לא הוא, אלא אדם אחר, הוא זה שנרשם כבעלים חדש. בנוסף, הפעלתה של מערכת כזאת תהיה כרוכה בעלויות למיקרוסופט, ולכן ספק אם תעמיד אותה כשירות חינמי לציבור.

היבט נוסף שצריך להביא בחשבון הוא שמיקרוסופט מעוניינת ללא ספק לקבל תמורה בגין כל מכירה של משחק משומש. את התמורה הזאת היא יכולה לדרוש מהמוכר, על ידי גביית תשלום בגין השירות של "שחרור" העותק הפיסי להתקנה מחודשת, או מהקונה, על ידי גביית תשלום בשלב התקנת עותק שמסומן במאגרים ככזה שהותקן והוסר, או משניהם.

כדי לפשט את הבעיה הזאת, ולפתור את הסיכון בביצוע עסקאות שאינן פנים אל פנים, נראה שמיקרוסופט מתכוונת לתעל ולמקד את שוק המשחקים המשומשים ברשתות החנויות בלבד כפי שגם נרמז בדבריהם של המנהלים שהוזכרו קודם – ושדיברו רק, ולא במקרה לדעתי, על מכירה והחלפה "בחנויות".

אז איך זה יעבוד? החנויות ייהנו מן הסתם, משירותי אימות מהירים שיוודאו שהמוכר הסיר את ההתקנה מחשבונו לפני המכירה, או אף יאפשרו הסרה מרחוק מתוך החנות בתנאי שהקונסולה מחוברת באותה עת לאינטרנט כגון על ידי הקצאת עמדה מיוחדת לקונים לתוכה יזינו את פרטי המשתמש והסיסמה שלהם ויסרקו את הברקוד של דיסק המשחק שהם מבקשים למחוק מחשבונם. הקונים מצדם, יוכלו לסמוך על המוניטין של הרשתות, ומדיניות האחריות ושירות הלקוחות שלהן, כדי להבטיח שהמשחק המשומש שהם קונים, בחנות או באמצעות האינטרנט, פנוי ובטוח להתקנה. למעשה, אף את פתיחת ההרשאה וההתקנה עצמה הם יכולים להתחיל מרחוק, מתוך החנות ובאמצעותה אינטרנט.

במודל הזה, תוכל מיקרוסופט גם לגבות תשלום מהרשתות על כל קניה, במתכונות מסחריות שונות כגון אחוז ממחיר העסקה, שמספקות מצדן גמישות שאינה מתאפשרת במודל של גביית תשלום בתעריף קבוע מהלקוחות עצמם, בין אם בשלב הקניה ובין אם בשלב המכירה. כך גם ניתן למנוע צורך בהליך של תשלום כפול – על הדיסק עצמו בחנות, ועל התקנתו כמשומש בבית. הקונה משלם פעם אחת על הדיסק המשומש – בחנות, וזאת מצדה אחראית להתחשבנות מול מיקרוסופט.

סימן השאלה היחיד שנותר אם כך, הוא האם בכוונת מיקרוסופט להסתפק במתן עדיפות לרשתות בשוק המשומשים, או להפוך אותן לשחקנים היחידים בשוק זה. את האפשרות השניה היא יכולה ליישם לדוגמה על ידי כך ששחרור נעילת משחק מחשבון תהיה פעולה שניתן יהיה לבצע רק מתוך החנויות, בחיבור מרחוק לחשבון המשתמש ולקונסולה שלו, ולא על ידי משתמשים פרטיים בבית.

לדעתי התרחיש של חסימת שוק המשחקים המשומשים הפרטי הוא פחות סביר. במקום זאת ניתן להניח שמיקרוסופט תאפשר לשני הערוצים להתקיים – ערוץ פרטי שיחייב את המוכר או הקונה, או שניהם, בתשלום אגרה על חילופי הבעלים וישאיר אותם בחוסר בטחון עד להשלמת העסקה, מה שיפגע במיוחד בעסקאות מרחוק, וערוץ מסחרי – פשוט, בטוח ונוח, שבשל מודל התמחור שלו גם יאפשר לו אולי להיות אטרקטיבי יותר במחיר מהערוץ הפרטי.

מכל מקום, סביר להניח, שהסיבה שמיקרוסופט לא נכנסת בשלב זה לפרטים היא שטרם גיבשה את רשימת הרשתות שיפעלו בשוק המשומשים, ומודל העבודה המדויק מולן, כמו גם שטרם החליטה אם היא מתכוונת לאפשר לשוק הפרטי להתקיים, ובאיזה מידה. החלטה שכשלעצמה עשויה להיות תלויה בתוצאות המו"מ עם הרשתות השונות, המתנהל מן הסתם גם ברגעים אלו ממש.

יומני animal crossing

ערב עמוס. אחרי שבוע שלם שלא יצאתי מהבית, הרבה מאד מהפרחים בכפר קמלו ודרשו השקיה והאדמה התמלאה בעשבים שוטים. גם האוכלוסיה השתנתה – קומרוסו, הדב ההדוניסטי עם עמודי השיש היווני בסלון עזב, ולכפר הגיעה רייצ׳ל, דובה חמודה וחברותית שסיפרה לי על דיאטת התפוזים שהיא מנסה בימים האחרונים, והיתה אסירת תודה כשהבאתי לה תפוז טרי מאחד העצים.

אחר כך, עבדתי בפעם הראשונה בבית הקפה של הכפר, לצדו של המאסטר, שהחליט לתת לי הזדמנות לעבוד אצלו אחרי שהתיידדנו בפעמים הרבות שפקדתי את המקום. העבודה לא פשוטה — מסתבר שבריסטה טוב צריך להכיר את הלקוחות שלו, ולדעת בדיוק איך כל אחד מהם אוהב את הקפה שלו. מסוג הפולים, דרך כמות החלב, ועד כמות הסוכר. שרתתי חמישה לקוחות הערב ואצל צאחד אפילו קלעתי בדיוק לטעם שלו, למרות שאני לא זוכרת מי זה היה, אז יש סיכוי לא רע שבפעם הבאה דווקא אאכזב. אני לא חזקה במשחקי זכרון – אולי כדאי שאתחיל לרשום מי אוהב מה. בכל מקרה יצאתי עם שכר שווה ערך לאלף פעמונים כך שזה היה לא רע.

הפתעה נוספת חיכתה לי כשהגעתי הביתה, אחרי ההופעה המסורתית של שבת בערב במועדון. מסתבר ש-Totakeke (מי שחלקכם מכירים בתור קיי. קיי. סליידר) זיהה שיש לו מעריצה קבועה, והחליט לשלוח לי צילום שלו למזכרת. חבל רק שהוא לא היה חתום.

מפגשים מהסוג הנדיר

מפגש נדיר של בעלי הקונסולה הניידת של נינטנדו

לא קל להיות חובבת 3ds בישראל. נציגות או תמיכה רשמית אין, משחקים מוצעים בחנויות במחירים גבוהים ובהיצע דל, כדי להנות ממבצעים והגרלות רשמיים צריך להתחכם (עם כתובת שאולה) ולהוציא כסף (על שירותי שילוח מחו״ל), ותכנים ושירותי תוכן שונים חסומים בכלל לשימוש בטריטוריה. ואם לא די בבעיות האלו – שמוכרות גם לגיימרים ישראלים מקונסולות אחרות – מדגישה הקונסולה של נינטנדו, שתוכננה סביב עקרונות של שיתוף ומפגש חברתי ב״עולם האמיתי״, עד כמה אנחנו פה בארץ, מחזיקי ה-3ds, מעטים ורחוקים.

קחו למשל את ה-street pass, פונקציה מובנית במכשיר שמאפשרת לו לזהות מכשירים אחרים הנמצאים בטווח של כשלושים מטר ממנו, ולקבל באמצעות מפגשים כאלו, בין היתר, בונוסים בדמות לוחמים וקוסמים שמסייעים במשחק הרפתקאות פשוט וחלקי פאזל שהופכים כשמשלימים אותם לציור תלת מימדי עם תוספות. האטרקציה היא שהפונקציה הזאת פועלת ברקע בלי צורך בהשקעה מיוחדת מעבר להסתובבות עם המכשיר במצב sleep mode, וכך בתיאוריה אפשר להנות ממפגשים אקראיים ואנונימיים עם שחקנים אחרים במהלך היומיום. וזה באמת עובד ומהנה למדי בתנאי שיש שחקנים אחרים בסביבה, מה שבישראל, כך נראה, לא ממש קורה.

שוב ושוב אני מסתובבת במרכז תל אביב ואזורים אחרים הומי ילדים ואדם בלי שהקונסולה שלי מזהה אף לא קונסולה אחת נוספת. דיזנגוף סנטר, תחנת הרכבת, קניון רמת אביב, חנויות באג או טויס אר אס. כלום. שממה אינטראקטיבית של ממש. אז נכון שיש בישראל לפחות כמה עשרות של בעלי הקונסולה, ואפילו יש קבוצה פעילה למדי בפייסבוק שמאגדת את חלקם, אבל מפה ועד מפגש אמיתי ולא מתוכנן ברחוב – הדרך כנראה ארוכה.

אז מה עושה מי שרוצה בכל זאת למלא את הרחבה המרכזית שלו, ה-Mii Plaza – בדמויות וירטואליות של שחקנים אחרים, ולא מזדמן לו לקפוץ לחו״ל? משתדל להגיע לכנסים של גיקים. כמו כנס המדע הבדיוני והפנטזיה אייקון שמתקיים בסוכות, או כנס חובבי המנגה והאנימה ״הארוקון״ שמתקיים כבר מספר שנים בפורים, ומילא אתמול את היכל התרבות של ראשון לציון. בכנס הזה אפשר היה להינות לא רק מסרטים נהדרים, הרצאות מגוונות, דוכנים והמון תחפושות קוספליי מושקעות, אלא גם מחברתם של גיימרים רבים ממש, שהביאו איתם את ה-3ds שלהם, ונראו רעבים למפגש עם שותפים לתחביב. רעבים כל כך, שעבור רבים מהם זאת היתה גולת הכותרת של הכנס, ולמרות מגוון התכנים המעניין שהוצע, העדיפו לבלות את זמנם במשחק עם אחרים, החלפת דמויות וטיפים.

לי אישית עוד לא יצא לפגוש בבת אחת כל כך הרבה מבעלי הקונסולה. בטח שלא בארץ, אבל גם לא כשהסתובבתי במרכז לונדון ובאמסטרדם. אז נכון שזה לא ממש התקרב לסיפורים מכנסים דומים בחו״ל, על מפגש בתוך שעות ספורות עם עשרות רבות ואף מאות של שחקנים אחרים, אבל בהתחשב בגודל הכנס ובעיקר בגודל קהילת החובבים המקומית, בהחלט מדובר היה בהזדמנות יוצאת דופן. הזמנות שאיפשרה לי לא רק להשלים מספר מהפאזלים שלי ולקבל חלקים נדירים באחרים, אלא, ובעיקר להנות מההרגשה שאני לא באמת לבד, אלא חלק מגרעין נחמד ומגוון של גיימרים עם אהבה דומה. עכשיו נשאר רק לחכות למפגש הבא, שאולי יתארגן אפילו לפני כנסי הגיקים של חופשת הפסח. נקווה.

 

הלילה, באחת שעון ישראל, מתכננת סוני להציג את הדור החדש של קונסולות הפלייסטיישן. ההדלפות, ההערכות והניתוחים כבר ממלאים את האינטרנט, והיצרנית היפנית מצדה עמלה כבר ימים ארוכים על האכלת ההייפ, בין היתר בפרסום סרטונים המתארים את ההיסטוריה (הלא כל כך ארוכה שלה) בתחום.

אז מה צפוי לנו הלילה? לא הרבה. לא רק כי לפחות לפי ההערכות סוני לא מתכוונת להציג חידושים מהפכניים במיוחד אלא לדבוק במקום זאת בנוסחה שלה של ״יותר פונקציות, יותר כוח מחשוב, ויותר כוח גרפי״ (נוסחה שבינתיים ממש לא הוכיחה את עצמה ב- playstation vita, ואפשר לטעון שגם לא ב-playstation 3), אלא ובעיקר כי כלום מעניין באמת לא יקרה בשנה הקרובה ואולי גם לא בעוד שנה וחצי.

ראשית, לפי כל ההערכות ההפצה של הקונסולה החדשה תתחיל לקראת כריסטמס 2013, עשרה חודשים מהיום. שנית, אם נבחן את ההיסטוריה של השקות הדור הקודם – הן של סוני והן של המתחרה הישירה מיקרוסופט – נוכל לראות שהכותרים הבלעדיים הטובים באמת, התחילו לצאת רק בשלהי השנה השניה והשלישית לחיי הקונסולות, אחרי שנצברו ניסיון וידע מספיקים אצל המפתחים, ופרויקטי הפיתוח ארוכי השנים של כותרי העילית הבשילו למוצר מוגמר. כך היה עם Infamous, Gods of War III ו- Uncharted 2, וכך היה אצל המתחרה עם כותרים דוגמת Halo 3 ו-Motor Forza.

ניתן להניח שסוני תדאג לוודא שהקונסוליה החדשה שלה תגיע לשוק לפחות עם כותר או שניים חזקים שימשכו לקוחות פוטנציאליים, אבל ספק אם איזה מהם יצדיק כשלעצמו השקעה בקונסולה שעתידה באותו שלב – בפרט מול התחרות – יהיה עדיין רחוק מלהיות ברור. נכון שעד אז צפויה מיקרוסופט לגלות לנו גם את תוכניותיה לדור הבא, אבל תוכניות לחוד וביצועים בשטח לחוד. כך לדוגמה בדור הנוכחי היתה ה-Playstation 3 על הנייר חזקה יותר מה-Xbox 360, אבל בפועל רוב המשחקים שיצאו לשתיהן הוכיחו שלפתחים קל יותר להגיע לתוצאה גרפית מרשימה יותר דווקא ב-Xbox. במילים אחרות – מי שרוצה לעשות בחירה שקולה בין השתיים, והעדפתו לא נקבעת מראש בשל סדרת כותרים כזו או אחרת – יצטרך לחכות מספר חודשים ואולי אף שנה ויותר עד שהתמונה תתחיל להתבהר. רק אז יתבררו באמת גם נתונים על הפופולריות של הקונסולה, נתונים שמצידם משליכים על נכונותם של בתי תוכנה להשקיע בפיתוח כותרים עבורה.

תוסיפו לזה את חבלי הלידה הטכניים הראשונים שיש לכל חומרה חדשה ואת המחיר הראשוני הגבוה שמניסיון עבר יורד בדרך כלל כעבור כשנה וחצי עם תחילת ההכרזות או אף ההפצה ממש של דגמים משופרים, ותבינו מדוע מקומו של הדיון וההתלהבות האמיתית מה-Playstation החדשה, ככל שתהיינה סיבות להתלהב, הוא לא הלילה או בשבועות הקרובים, אלא בעוד שנה ואולי אף שנתיים.

אני בכל מקרה לא מתכוונת לרכוש את הקונסולה כשתצא. אין לי לא זמן ולא כסף (והאמת שגם לא ממש מקום פיזי) להכניס הביתה עוד קונסולה בשנה הקרובה, ובכל מקרה עבורי ה- Wii U, שעד אז צפויה להתבגר קצת ולהבשיל, קודמת בתור. ובקשר לשידור הלילה – אני מניחה שהייתי צופה בו בזמן אמת בנסיבות אחרות, אבל השעה מאוחרת מדי, וכאמור גם מוקדמת מדי לשמחה הזאת.