Feeds:
רשומות
תגובות

Skylanders lost islands

20130202-190420.jpg

אני אוהבת skylanders. קניתי את המשחק המקורי ל-Xbox ול-3ds, קניתי את ה-giants ל-wii וגם ל-3ds, יש לי כעשרים דמויות ושלוש ערכות הרפתקה. ואני ממשיכה לשחק ולאסוף.

אז זה לא ממש מפתיע, שכשקניתי את האייפד מיני וראיתי ביקורות טובות למשחק החינמי skylanders lost islands, מיהרתי להתקין אותו, בתקווה לגלות עוד אפשרויות להינות מאוסף הצעצועים שלי.

והבחירה הזאת התגלתה כבאמת מצוינת.

Lost islands הוא משחק ששיך לז׳אנר ה-freemium casual של בניית ערים. משהו שמזכיר מאד בצבעוניות, בפשטות ובמכניקת המשחק את FarmVille. מתחילים משטח אדמה קטן יחסית ובלתי מעובד, שעליו שיחי פרא, סלעים ומכשולים אחרים, ולאט לאט, באמצעות השקעה של זמן והרבה לחיצות עם האצבע, וקצת תכנון, מנסים לבנות אימפריה צבעונית ומושקעת.

המשחק מבוסס על מספר משאבים עיקריים אותם יש לאסוף ולאזן כדי להתקדם. יש שיקויי אנרגיה שאוספים מגידולים ששותלים בשדות מיוחדים, ויש זהב שמשמש לקניית בתים ומבני ציבור, ולקניית שדות, גידולים וקישוטים אחרים כמו מזרקה, פסלים וצמחי נוי. את הזהב משיגים ממשימות אליהן אפשר לשלוח את ה-skylanders שלכם, שגם צוברים בדרך זאת experience points ועולים שלבים, אבל המשימות האלו דורשות אנרגיה כדי לצאת אליהן. גם לעולם עצמו יש שלבים ונקודות ניסיון, שאותן משיגים מהמשימות וממבני הציבור, ואשר פותחים בהדרגה מבחר הולך וגדל של פריטים ואפשרויות לאי שלכם. בנוסף, תצטרכו גם לאסוף תושבים שאינם skylanders ואשר מאיישים את מבני הציבור דוגמת סניף הדואר המקומי והבנק. ולכל אלו מצטרף מטבע מיוחד – אבני חן – שדרוש כדי לקנות פריטים ייחודיים, ואותו תוכלו לאסוף בכמויות קטנות מאד מההתקדמות במשחק, ובכמויות ממשיות – באמצעות רכישה בכסף אמיתי מתוך האפליקציה, כמו בכל משחקי ה- freemium האחרים.

כמו FarmVille וחבריו לז׳אנר – קצב המשחק ויכולות ההתקדמות שלכם בו, תלויים במידה הנכונות שלכם להוציא עליו כסף אמיתי. מבחינת הקצב -כמעט כל משימה ופעולה במשחק דורשים זמן להשלמתן, זמן שנע בין שניות ספורות ליממה. אם אתם לא רוצים לשחק רק דקות ספורות כל פעם לפני שאתם מוצאים את עצמכם בלי הרבה מה לעשות – תצטרכו לשלם. כמו גם אם תרצו להשיג חלק מהמבנים או הקישוטים המיוחדים, או להרחיב את העולם שלכם ולפתוח אפשרויות חדשות. היבט נוסף, יחודי למשחק הזה, הוא דמויות ה-skylanders עצמן, להן תזדקקו כדי לבצע משימות ולהשיג זהב. בתחילת המשחק תקבלו דמות אחת כזאת, ואחרות תקבלו הזמנות להגריל כשתתקדמו בשלבים. אבל כדי לנצל באופן הטוב ביותר את המשחק תדרשו להרבה דמויות – או כאלו שקניתם במציאות (ואותן תוכלו להצרף למשחק ע״י קוד האינטרנט הנלווה אליהן או באמצעות פורטל Bluetooth מיוחד שהחל משווק לאחרונה) או כאלו שתקנו בתוך המשחק ע״י שימוש באבני חן – שאותן, כאמור, אפשר להשיג בעיקר באמצעות רכישה בכסף אמיתי מתוך המשחק.

כמי שיש לה כאמור מגוון די גדול של דמויות skylanders, ודווקא נהנית מלשחק כל פעם כמה דקות ולהמתין לפעמים שעות ארוכות בין משחק למשחק – lost islands מוצא חן בעיני מאד. הוא צבעוני, הוא פשוט, והוא מתאים כהסחת דעת לא תובענית בהפסקה שבין משימות רציניות ומורכבות יותר – כמו לשחק bravely default ביפנית, כשכל cut scene דורש ממני שעות של מאמץ עם מילון וספרי דקדוק…

מודעות פרסומת

אבד חזיר

בשבוע שחלף מאז שקניתי את האייפד מיני, העסיקו אותי בעיקר שני משחקים. האחד – קופצני, עמוס גירויים ונקי מדרישות אינטלקטואליות, והאחר, עליו אספר עכשיו – ההיפך הגמור ממנו, ו״בן חורג״ בנוף המשחקים הדיגיטליים של ימינו.

״אבד חזיר״ (lost pig) הוא סיפור הרפתקאות אינטרקטיבי (text adventure) מהסוג שהיה נפוץ בשנות השמונים, ושבו עולם המשחק והאינטרקציה בינו ובין השחקן מתבצעים באמצעות טקסט בלבד. כך, לדוגמה, המשחק עשוי לספר לשחקן ש״ממערב יש שדה גדול עם חומת אבנים נמוכה. החווה נמצאת מאחור בדרום״, והשחקן מצדו יכול להשתמש בפקודות כמו ״בחן את החומה״ או ״לך דרומה״ כדי לפעול בעולם הסיפורי ולקדם את המשחק.

סיפור הרקע ב״אבד חזיר״ פשוט למדי. השחקן, אורק (orc) המועסק כפועל בחווה לגידול חזירים, נאשם שאיפשר לאחד החזירים לברוח כששכח לנעול את השער. עכשיו עליו למצוא את החזיר ולהשיבו לחווה כתנאי להמשך עבודתו שם.

אלא שכצפוי, די מהר העלילה של המשחק הקומי הזה מסתבכת. החזיר מסתבר אמנם לא ממש הרחיק לכת, אבל כשהשחקן מגלה אותו הוא מוצא את עצמו לכוד במערה חשוכה ללא יציאות נראות לעין, ועם חזיר רב זריזות ותושיה שמצליח לחמוק מכל הנסיונות לתפוס אותו או אפילו להתקרב אליו.

הקסם במשחק הזה הוא לא רק בתיאורים ובמצבים הקומיים שהוא מציע ובשפע, אלא ובעיקר, באתגר המחשבתי שהוא מציב בפני השחקן. אין בו לחץ זמן, דרישה לחשיבה אסטרטגית או להתמודדות עם הכרעות ערכיות, אבל יש בו חידות מחשבה שהטרידו את מוחי גם בשעות שלא שיחקתי, והביאו אותי לזנוח למספר ימים משחקים מרתקים אחרים בהם אני מושקעת לאחרונה. למי שנתקע באמת, מציע המשחק מערכת רמזים מדורגת שנבנתה לצמצם ככל האפשר את הפגיעה בחדוות הגילוי העצמאי, אך עדיף לשמור אותה לדעתי למצבים של ייאוש קיצוני, ולהתענג מהאתגר והרעיונות היצירתיים שהוא מוליד.

״אבד חזיר״, כמו משחקים רבים אחרים בז׳אנר, מוצע חינם, וזמין לא רק לאייפד אלא גם למחשב ולמרבית הטלפונים החכמים. כל שתצטרכו הוא להתקין תוכנה שמשמשת כ"z machine interpreter", ולהוריד את קובץ המשחק מכאן. או, במקרה של האייפד, אייפון ואחיו, פשוט להתקין את frotz מחנות היישומים של אייטיונס ולבחור מתוך מגוון המשחקים שמותקנים כבר האפליקציה את ״lost pig". מקווה שתהנו.

 

יומני Animal Crossing ה-30.11.12

גשר העץ החדש ופתיתי השלג הראשונים השנה

גשר העץ החדש ופתיתי השלג הראשונים השנה

אחרי לילה סוער שבו נפתח לראשונה מועדון הריקודים שלנו – 444 עם הדיג'יי המוכשר KK שניגן עבורנו מוסיקת מטאל קצבית, הבוקר הכפר התעורר לפתיתים ראשונים של שלג. מחזה ממש יפה, למרות שחלק מהתושבים בהחלט התלוננו על הקור שהתחיל להיות מורגש. בעיקר התנין שסיפר שמכיוון שאינו עם דם חם קשה לו להתמודד עם בוקרי החורף הקרים.

חוץ מזה חנכנו היום בכפר את הגשר השלישי (והאחרון במספר – עוזרת ראש הכפר סיפרה שאם נרצה לבנות עוד גשר נצטרך להרוס את אחד הקיימים) – גשר עץ במיקום יפהפה ממש מעל המפל הגדול שבין הנחל לים. פרויקט הבינוי החדש שבחרתי הוא ספסל עץ במקום פסטורלי משקיף על עיקול הנהר ונראה שמדובר בפרויקט לא יקר שיסתיים מהר.

עוד הפתעה שקרתה הבוקר היתה שבעלה של הכבשה מחנות המיחזור התעורר סופסוף אחרי שישן מהיום שהגעתי לכפר. מסתבר שהוא מציע את כישוריו כנגר ומחדש רהיטים. עוד לא ניסתי – אבל בהחלט נשמע מעניין.

נתחיל בזה שה-iPod Touch  שלי לא פרוץ, מטעמים עקרוניים  ומעשיים – אני אוהבת לקנות את המשחקים שלי בצורה חוקית ואוהבת להתחבר בקלות לחנויות המקוונות בלי לדאוג מחסימות ובעיות. מה שאומר, מצד שני, שאני נתונה לחסדיה של היצרנית אפל, וזאת לא ידועה במיוחד כמאמינה בחסדים (להבדיל מעיצוב או כסף).

הבעיה שלי התעוררה כשגיליתי פתאום ששכחתי לגבות ולהעביר את ספריית ה-iTunes שבמחשב, לפני שאיש הסיסטם של העבודה מחק ופירמט לי אותו בעקבות וירוס עקשן שאף אחת מהתוכנות המסחריות הגדולות לא יכלה לו. אז נכון שכל השירים והמידע שהיו לי על ה-iPod Touch  נשארו שם, אבל ניסיון להתקין עדכון תוכנה או להעביר ל-Touch שיר חדש, גילה לי שאפל דורשת ממני כתנאי למחוק את כל התוכן הקיים שיש לי במכשיר. במילים אחרות – הברירה שאפל הציבה בפני היתה או להשאר עם החומר הקיים שעל המכשיר שלי, בלי יכולת לעדכן, לגבות או להוסיף לו, או לאבד את כל החומר הזה ולהתחיל מחדש.

העקרון הוא פשוט – אפל לא מוכנה שתעבירו מידע ממכשיר למכשיר, אלא רק מה-PC  שלכם, עם ספריית ה-iTunes   שעליו, למספר מכשירים מוגבל הקשורים לספריה הזאת. במילים אחרות – כל מכשיר יכול להיות מקושר רק למחשב אחד, או ליתר דיוק לספריה אחת. וכך, אם המכשיר שלכם לא מזהה את המחשב והספריה, לדוגמה כי מדובר על מחשב חדש או כי מחקתם ופירמטתם את המחשב בלי לעשות קודם תהליך גיבוי והעברה מסודר, אז הוא לא מוכן להסתנכרן יותר אלא אם תמחקו ותאבדו את כל מה שיש על המכשיר.

המשמעות של המדיניות הזאת עבורי – על ספריית המוסיקה של עשרות רבת של דיסקים שצברתי ואיבדתי עם השנים היתה עצובה ביותר. אלא שרגע לפני שנכנעתי לאפל והסכמתי למחוק הכל ולאבד הרבה מאד שירים ושעות עבודה, מצאתי פתרון בדמות תוכנה בשם copyTrans מבית WindSolutions.

התוכנה הזאת מגשרת בדיוק על הפער שאפל יצרה במכוון בכך שהיא מאפשרת לכם להעביר את כל החומר שצברתם על המכשיר הנייד שלכם (אייפוד, אייפד, או אייפון) בחזרה למחשב. וכשההעברה הזאת מסתיימת – ספריית ה-iTunes במחשב שלכם שוב תואמת את המכשיר ויכולה להסתנכרן איתו כרגיל. במילים אחרות – אחרי תהליך חד פעמי של דקות, או שעות (תלוי בהיקף החומרים שלכם), אתם יכולים לחזור למצב שהייתם בו לפני שהחלפתם מחשב או מחקתם מסיבה אחרת בטעות או בכוונה את ספריית ה-iTunes.

רישיון התוכנה עולה 20 דולר (אפשר להשתמש ב-paypal), ואינו מוגבל להיקף השירים, או מספר המכשירים שתוכלו להשתמש בה איתם. מה שאומר אגב שאתם יכולים להשתמש בה גם כדי להעביר לעצמכם שירים ממכשירים של אנשים אחרים, למרות שחשוב להבין שבמקרה כזה יש סיכוי טוב שאתם עוברים על החוק.

באתר מוצעת גם גרסת ניסיון חינמית שתוכיח לכם שזה עובד באמצעות העברת מספר שירים מהמכשיר שלכם חזרה למחשב. מניסיון שלי, על אלפי השירים שהיו לי, הפתרון של copyTrans בהחלט עובד, ושווה גם את 80 השקלים שהשקעתי בו. אותה חברה גם מציעה מוצרים משלימים למי שרוצה לסנכרן חזרה גם את פרטי אנשי הקשר והיומנים שלו או התמונות. דווקא עם המשחקים, אגב, לא צריכה להיות לכם בעיה, כי תמיד אתם יכולים להוריד אותם מחדש ללא תשלום דרך iTunes, בהנחה שקניתם אותם ממנה בצורה חוקית ושהמכשיר שלכם לא פרוץ.

בהצלחה.

מדריך: יבוא 3ds מיפן

יש ללא ספק משהו מפתה ביבוא הקונסולה הניידת של נינטדו – ה-3ds  – מארץ המוצא שלה יפן. ראשית הדגמים החדשים יוצאים שם לאור ראשונים, לעיתים חודשים ארוכים לפני המערב. בנוסף ניתן להשיג רק שם את מרבית המהדורות המיוחדות של הקונסולה המעוצבות בהשראת כותרים מפורסמים דוגמת dragon quest, פוקימון, monster hunter ואחרים. וחשוב מכל – בשל מנגנון נעילת האזורים, קונסולה יפנית היא הדרך היחידה לשחק משחקים מיפן, שחלקם לא זוכים לגרסאות מערביות כלל – אם משיקולים של טעם הקהל ואם בשל מגבלות משפטיות, בעוד אחרים מגיעים לאירופה וארה"ב רק שבועות, חודשים ולעיתים אף שנים, אחרי המקור.

אלא שלצד כל היתרונות האלו, צריך להביא בחשבון שההחלטה לייבא קונסולה מיפן היא לא פשוטה. לא רק בגלל העלות הגבוהה של הרכישה והמשלוח, העדר האחריות, התפריטים וחוברות ההפעלה ביפנית, והצורך להתארגן על מטען חשמלי מתאים, אלא, ובעיקר, בגלל שהמשמעות של מנגנון נעילת האזורים המשולב בנינטנדו 3ds (על כל גרסאותיו, כולל אלו מאירופה וארה"ב) היא שבקונסולה שתייבאו תוכלו לשחק רק משחקים מיפן. שזה אומר שהם יהיו יקרים הרבה יותר (בשל הבדלי יוקר המחיה) מהמקבילה המערבית, אם יש כזאת, וגם שהם יהיו רובם ככולם בשפה היפנית, ללא פס-קול או תרגום לאנגלית. אז נכון שאת הכותר החדש של פוקימון – black 2 או white 2  – שיוצא במערב בעוד כשבועיים, יכולתם לשחק כבר מאמצע הקיץ במהדורה היפנית, אבל היא היתה עולה לכם 50% יותר, ומחייבת אתכם בהבנת השפה או בוויתור על הנאה מהעלילה ובצורך להשתמש באופן צמוד במדריכים באינטרנט.

שתי נקודות נוספות שיש להביא בחשבון וקשורות לנעילת האזורים הן חנות המשחקים הוירטואלית המקוונת ה-eShop, והתקשורת האלחוטית בין מכשירים ומשחקים באמצעות תכונות ה-streetpass וה-download play. מהמכשיר היפני תוכלו לגשת רק לחנות ה-eShop היפנית (שלמרבה המזל מקבלת כרטיסי אשראי ישראליים), ועותקי המשחקים היפנים שלכם לא יתקשרו עם עותקים של אותו משחק מאזור אחר. בקיצור – טורנטירים של משחקי Mario Kart עם חברים אחרים שיושבים איתכם בחדר (להבדיל מדרך האינטרנט) תוכלו לעשות רק אם גם להם יש עותקים יפניים של המשחק (וקונסולה יפנית), וגם משחקים שמחליפים ביניהם פרטים ושלבים באמצעות streetpass לא יתקשרו, ככלל, עם עותקים שלהם שאינם מיפן.

איפה לקנות

בהנחה שאתם לא מתכננים טיול למזרח הרחוק, האפשרויות העיקריות שעומדות בפניכם הן החנויות המקוונות או eBay. בין אלו אני אישית ממליצה על play-asia – אתר מהונג-קונג עם מבחר גדול מאד של קונסולות ומשחקים מיפן, מגוון אמצעי תשלום (כולל paypal וכרטיסי אשראי ישראליים) ואפשרויות משלוח, תפריטים נוחים ואופציות שימושיות אחרות כגון הרשמה לקבלת התראות במייל על יציאה לאור של כותר מסוים, ירידת מחיר או מבצעים. מקבילה דומה היא yesasia  – גם היא מהונג-קונג, אך מהתרשמות שלי נראה שהמחירים בה גבוהים יותר גם על המוצרים וגם על המשלוח.

מבחינת מחירים – מוצרים מיפן הם כאמור יקרים מהמערב, לא אחת בעשרות אחוזים. להשוואה הדגם החדש של קונסולת ה-3ds, המכונה ביפן 3ds LL ובמערב 3ds XL, עולה בארה"ב כ-200 דולר, בהשוואה ל-300 דולר לגרסה היפנית (או 330 לעיצוב עם הגוון החדש) ול-170 פאונד (כ-275 דולר) לגרסה מאנגליה. את המחירים בארץ לא הצלחתי לברר אבל מהשוואת הדגם הקודם – ה-3ds המקורי, נראה שהמחיר של הדגם היפני – 230 דולר לא כולל משלוח ומיסים, יקר יותר מזה שמוצע בחנויות ישראליות.

משלוח ומיסים

לנושא המשלוח חשוב להקדיש מחשבה ותכנון. לא רק בגלל ההבדלים הגדולים באיכות השירות ובמחיר שיש לאופציות השונות, אלא גם מכיוון שלפי החוק הישראלי גובה ודרגות המס נקבעים לפי המחיר כולל המשלוח. במילים אחרות – לא רק שאתם משלמים מס גם על המשלוח, אלא שסוג המשלוח יכול לקבוע לכם את דרגת המס שתשלמו על המוצר עצמו.

נכון להיום הכללים לגבי המס הם כאלו – על יבוא של קונסולת משחקי וידאו תשלמו מיסים כוללים של 17% אם המחיר כולל המשלוח הוא מתחת ל-325 דולר, ומיסים בשיעור של 31%  אם המחיר הוא בין 325 דולר ל-1000 דולר. באתר רשות המסים תוכלו למצוא את הכללים ואת הנתונים המעודכנים (עברו לעמוד 3 כאן, לקראת תחתית העמוד).

כך, לדוגמה, אם תבחרו היום לייבא מיפן את קונסולת ה-3ds LL בגוון החדש ביותר שלה שזמין ביפן – ורוד בשילוב לבן – היא תעלה לכם 330 דולר לפני משלוח, כלומר אתם אוטומטית במדרגת המס של 31%. אותה קונסולה בלבן – אחד מהגוונים המקוריים שיצאו ביפן (ורק ביפן) תעלה לכם 300 דולר, אבל בגלל המשלוח – שבכל מגוון האפשרויות שמצאתי ב-play-asia וב-yes-asia עולה על -25$ אתם שוב במדרגת המס הגבוהה. מצד שני את ה-3ds המקורי תוכלו לקנות ב-230$ ואז, אם תבחרו במשלוח ב-fedex  או ב-EMS לא תגיעו למדרגת המס הגבוהה, אבל אם תעדיפו את UPS  – תשלמו כפול כמעט במיסים.

בכל מקרה שיקול המס משפיע גם על השאלה אם לצרף משחק או מוצר נוסף אחר לחבילה. אני בחרתי לעשות את זה כי לא רציתי לקבל קונסולה חדשה בלי שום משחק חדש לשחק עליה, אבל בדיעבד זאת היתה טעות. אם הייתי מזמינה את המשחק בנפרד כנראה שלא הייתי משלמת עליו מיסים בכלל, ובכל מקרה לא במדרגה הגבוהה של 31%. במילים אחרות – הוספתי כמעט שליש למחיר המשחק (כ-70 שקל במקרה שלי) בשביל התענוג של לקבל אותו יחד עם הקונסולה.

לגבי המשלוח עצמו – אתר play-asia מציע למשלוח קונסולות (להבדיל ממשחקים) רק את חברות השילוח – כלומר לא תוכלו לבחור באופציה הזולה של דואר ישראל. אופציה שבכל מקרה לא הייתי ממליצה עליה מכיוון שהיא לא מבוטחת, ומנסיון רב – גם לא בטוחה. שלא לדבר על השבועות הארוכים שהייתם צריכים להמתין לחבילה.

מבין שלוש חברות השילוח המוצעות באתר – EMS, פדאקס ו-UPS, ההמלצה הברורה שלי היא FEDEX. מניסיון לא מועט השירות שלהם מהיר, אמין ונוח. עם EMS, שלעיתים זולה יותר, נכוותי לא אחת. השירות היה לא אמין (דיווחו במחשב ניסיון מסירה אפילו שלא היה כזה), חוסר הגמישות גבל בזלזול (הגיעו הביתה באמצע היום בלי לתאם וכשלא הייתי האפשרות שהוצעה לי היתה לחכות עוד שלושה ימים למשלוח הבא בשעות לא נוחות), ובסוף מצאתי את עצמי מבלה שעה במחסן החלוקה הראשי שלהם כשהם חיפשו וכמעט לא הצליחו למצוא את החבילה היקרה שלי. את UPS  לא ניסיתי, אבל במקרה הזה מדובר באופציה יקרה בהרבה, ולכן ספק אם כדאית.

אז כמה יעלה המשלוח? המחירים המצויינים באתר נעים בין 37 דולר (fedex  economy) ל-82 דולר (UPS). אלא שצריך לזכור שיש עוד חיובים שלא מצויינים וקשה להעריך בדיוק. מדובר בתוספת שחברת השילוח תחייב אותכם על תהליך השחרור של החבילה מהמכס. וגם במכס יש אגרות שלא נכללות ב-17% או ה-31% שהזכרנו קודם – אגרת מחשב ודמי אחסנה (אם החבילה נתקעת אצלם ללילה מה שבהחלט יכול לקרות). כאמור קשה לדעת בדיוק בכמה מדובר, אבל מהניסיון שלי אפשר להעריך את זה בכ-250 ₪ נוספים.

לסיכום במקרה שלי שילמתי על הקונסולה (330$), על המשלוח עצמו (47$), מיסים בשיעור של 31% (117 דולר) ועוד כ-220 ₪ על עמילות מכס אגרת מחשב ודמי אחסון, מיסים ואגרות נוספות. סך הכל כ-2,250 שקלים לפי שער הדולר באותו יום. לא כולל מטען– שנמכר בנפרד ולא מגיע בחבילה עם ה-3ds, למרות שכמובן אי אפשר להשתמש בו בלעדיו. תענוג יקר.

הצהרות ועיכובים במכס

המשלוח המהיר שלי יצא מהונג-קונג ביום חמישי בלילה והגיע לישראל ביום ראשון בבוקר. אני קיבלתי את החבילה רק יומיים לאחר מכן – מה שהכפיל כמעט את זמן המשלוח. כדי להבין את הסיבות, ולהתכונן בהתאם, יש כמה דברים שצריך להביא בחשבון. ראשית המכס עובד בקצב שלו. הם פותחים את החבילה, בודקים, מבקשים אישורים שונים נוספים (מיד נגיע לזה), ואז מתמחרים. שנית גם חברות השילוח עובדות בקצב שלהן. החבילה אולי טסה סביב לעולם (שלי עברה מהונג-קונג,דרך סין לצרפת ומשם לגרמניה לפני שהגיעה לישראל) בזריזות מפתיעה – אבל בישראל fedex  משחררת חבילות מנתב"ג רק אחת ליום בבוקר. אז גם אם המכס היה זריז (והוא לא) איבדנו עוד יום. בפועל כאמור התהליך לקח יומיים.

מסתבר שאם אתם מייבאים אלקטרוניקה לישראל היא צריכה אישור מכון התקנים הישראלי. אלא אם מדובר ביבוא למטרות אישיות בלבד (לא למסחר) או שהמוצר אינו כולל מטען חשמלי או שהוא צורך פחות מ-12 וולט. במקרה שלי – מטעמי חסכון נינטנדו החליטה לא לכלול ביפן עם הנינטנדו 3ds LL מטען חשמלי, אותו יש לקנות בנפרד, ולכן לכאורה לא היתה צריכה להיות בעיה.

אבל גובה המכס לא מבין יפנית, ולא מוכן לפתוח את החבילה ולהסתכן בכך שמתחבא שם מטען שהוא לא מזהה. אז חברת השילוח התקשרה אלי לבקש שאשלח (אפשר גם במייל או בפקס) הצהרה – מכתב לכבוד גובה המכס שמצהיר שמדובר ביבוא לשימוש אישי-פרטי.

וכאן נתקלתי בבעיה נוספת. מכיוון שבשעות הבוקר, שאלו השעות שבהן חברות השילוח מפיצות את המוצרים ללקוחות, אני לא בבית אלא בעבודה, כתובת המשלוח שציינתי היתה מקום העבודה שלי. אלא שגובה המכס לא אהב את הרעיון שאני מצהירה על יבוא לשימוש אישי פרטי בעוד שהכתובת היא של חברה בע"מ. מה שדרש ממני לדבר עם מנכ"ל החברה ("או מנהל בכיר אחר") ולקבל ממנו הצהרה ("על נייר לוגו רשמי של החברה") שהמוצר יובא על ידי באופן פרטי ולא על ידי החברה. מעבר לטרטור – ההצהרות האלו ארכו עוד זמן, ושכנעו עוד יותר את חברת השילוח שיש סיבה לחייב אותי על "דמי עמילות מכס" – חיוב שלעיתים, כך קראתי באינטרנט, הן עשויות לוותר עליו או להקטין את גובהו.

בכל מקרה העצה שלי היא – תכינו מראש מכתב לכבוד גובה המכס שהמוצר לשימוש פרטי אישי, שמרו על קשר טלפוני עם חברת השילוח, ואל תבחרו במקום העבודה ככתובת המשלוח. במקום זאת תציינו את כתובת הבית – וכשאתם רואים במחשב שהחבילה הגיעה לישראל ונמצאת בהליכי שחרור, תתקשרו לחברת השילוח ותתאמו איתה כתובת מסירה אחרת – שיכולה להיות המשרד שלכם בעבודה. ל-fedex  אין בעיה עם זה (ל-EMS  כן אבל כאמור אני לא ממליצה עליהם מעוד סיבות), וככה לא תסתבכו עם המכס.

לא לשכוח את המטען

מטעמי חסכון, נינטנדו החליטה שלא למכור את ה-3ds LL  ביפן יחד עם מטען חשמלי. דגמים אחרים נמכרים עם מטען, אבל בכל מקרה תצטרכו לקנות אחד בנפרד כי מתח החשמל של הרשת ביפן הוא 100 וולט – לא כמו בארה"ב (110) ולא כמו באירופה וישראל (220 וולט). בקיצור אתם צריכים מטען אירופאי, ועדיף ישראלי, כזה שיחסוך לכם את הצורך במתאם מפלסטיק לצורת השקעים בארץ.

מכיוון שהיה לי כבר מטען של 3ds בבית (מהמכשיר האנגלי שקניתי), הבעיה הזאת לפחות לא התעוררה אצלי. ממה שאני יודעת אפשר להשיג מטען כזה בחנויות המשחקים הישראליות שמוכרות 3ds. לעניין זה חשוב לדעת שכל דגמי ה-3ds וה-3ds LL, לא חשוב מאיזה אזור (ארה"ב, אירופה או יפן) צורכים את אותו מתח חשמלי (4.6 וולט)  ויש להם אותה כניסת מטען כך שאפשר, וכאמור רצוי, להשתמש במטען ישראלי גם עם המכשיר המיובא שלכם. מה שלא יעבוד לכם הם המטענים של הנינטדו ds lite, הנינטנדו dsi או הנינטנדו ds  המקורי. המתח החשמלי שהמכשירים האלו צריכים הוא אחר (5.2 וולט), וכדי למנוע טעות ותקלה נינטנדו גם דאגה שהכניסות יהיו אחרות כך שבכל מקרה לא תצליחו לחבר אותם.

תתחדשו. おめでとう

נינטנדו תעלה על הבמה המרכזית בתערוכת E3  העולמית רק מחר בערב, אבל בדברים ששידרה הלילה בפינה מוקלטת מראש בשם Nintendo Direct, אפשר למצוא מספר מסרים חדשים, המסמנים, כך נראה, את הכיוון בו מתכוונת לצעוד הענקית היפנית בשנים הקרובות. ולא, אני לא מתכוונת לסיסמאות בדבר החתירה של החברה ל"ייחודיות" (uniqueness) או הצורך להתמודד עם עם דילמת ה"בדידות המשותפת" המאפיינת לדברי נשיא נינטנדו Satoru Iwata (שציטט את ספרה של Sherry Turkle בנושא) את הדור הנוכחי.

ההצעה שלי היא להתמקד בסרטון התדמית הזה שהוצג בשידור ,ואשר לכאורה בא להדגים את "מה שאינכם מדמיינים בד"כ כאשר אתם שומעים את המונח Game Video [כך במקור]".

הסרטון שמתחיל במילים "וואוו, הו לא, זומבים, זומבים!" על רקע פרבר אמריקאי דמיוני, מראה חנון אמריקאי (עם חולצת פלנל, משקפיים, ופוסטרים של גיבורי-על על הקירות) המתמודד, בהצלחה לא גדולה, עם אחד הבוסים במשחק זומבים כלשהו על קונסולת ה-Wii U  החדשה. בחיפושיו אחר דרך להתמודד עם "הזומבי המפחיד שמנתץ דלתות", גיבור הסרטון מצ'וטט דרך הטאבלט/שלט החדש של הקונסולה (ששמו מעתה הוא Wii U Game Pad) בין היתר עם חברו המגניב (יושב בבית-קפה אופנתי בטי-שירט וז'קט מחויט עם שרוולים מקופלים) המשתתף בצ'ט דרך הסלולר, ועם קשיש נחמד איתו הוא מקיים שיחת וידאו און-ליין. בסיום הסרטון מוצג לרגע ה-Mii Verse  – גרסה משודרגת של ה-Mii Plaza שהכרנו מה-Wii והנינטנדו 3DS.

המסר הגלוי והברור של הסרטון החדש הוא הקישוריות והחיבור בין האנשים והאופן שבו הקונסולה החדשה מאפשרת להפוך את חוויית המשחק לשיתופית על פני תווכים שונים של תקשורת, לרבות בוידאו וצ'ט אינטרנטי בסגנון פייסבוק (כולל אווטרים ואייקונים בסגנון "לייק"). אלא שלצד אלו, יש לדעתי מספר מסרים גלויים לא פחות, וחשובים אולי הרבה יותר להבנת עתידה של נינטנדו.

החברים החדשים של נינטנדו

ראשית – המשחק שנבחר להציג את התכונות הייחודיות של הקונסולה החדשה הוא לא "משחק לכל המשפחה" מהסוג שמסמל עבור רבים את נינטנדו אלא משחק זומבים מפחיד. במקום דמויותיהם החביבות של כוכבי-נינטנדו מסוגם של מריו וזלדה, על המסך הופיעו דמויות מרוטשות בסגנון resident evil  ודומיהם. שנית, וכנראה לדעת יוצרי הסרטון בהתאמה, השחקנים הם כולם גברים. לא נערים או ילדים, ודאי לא נקבות. המסר ברור – מה שמוצג לנו כאן זה לא כותר ספורט, משחק ילדים או משחק מחשבה "שמתאים גם לאמא", אלא "משחק אמיתי", הארדקור, כמו אצל המתחרות – מיקרוסופט וסוני. נינטנדו החדשה מבקשת לפרוע את השטר שנתנה בתערוכת E3 בשנה שעברה ולפנות לז'אנרים ולקוחות שהיו מזוהים איתה פחות בשנים האחרונות.

נקודה מעניינת נוספת היא שהמשחק עצמו לא באמת הוצג, לא בתמונות (שהופיעו רק לפריימים בודדים שניתן לראות רק אם עוצרים את הוידאו), וודאי לא בשם. תיאורטית יכולות להיות לכך מספר סיבות, וביניהן שנינטנדו מחכה להשקה ראויה של המשחק באירוע המרכזי ב-E3, או שמדובר בכותר של בית תוכנה אחר, וככזה לא ניתן, מסיבות פרסומיות ושווקיות, לשבצו אלא במרומז בסרטון השקה של הקונסולה החדשה. לדעתי לא אלו הסיבות, ודאי לא כפשוטן. "shooter" (משחק יריות) היתה הכותרת שכונה בה המשחק בצ'ט שהוצג בוידאו, ולא במקרה. נינטנדו, כך נראה, מבקשת במכוון להתרחק ממשחק ספציפי ולהצביע במקומו על ז'אנר שלם שהיא היתה חסרה, ומבקשת לאמץ בקונסולה החדשה.

האם נינטנדו מאותתת ש- Shigeru Miyamoto עומד להכנס לזירה מול Hideo Kojima? ממש לא. "Together Wii U" ("ביחד Wii U) אומרת הסיסמה של הקונסולה החדשה, וחלק מהביחד הזה הוא לדעתי פניה ברורה לבתי התוכנה האחרים שהפעם, נינטנדו מתייחסת ברצינות לשיתוף הפעולה שהיא מבקשת להשיג איתם. לא רק ביצירת קונסולה שמספקת את הביצועים הגרפיים והטכניים הנדרשים מהדור הנוכחי של כותרי ה-AAA, אלא גם בתפיסת השיווק והמכירות שלה. מעכשיו גם הזומבים זבי-הדם של החברות האחרות מוזמנים לבית של נינטנדו ויכולים לתפוס בו מקום חשוב לא פחות, ואולי יותר, מגיבוריה הישנים והטובים (תרתי משמע) של הענקית היפנית.

צוחקים בדרך אל הבנק

זווית נוספת שהודגשה בסרטון התדמית היא בובת-דמות (action figure) של גיבור-על בלתי מזוהה (או כפי שכינה אותה גיבור הסרטון "nonspecific action figure") שניצבה על שולחן הסלון, ואשר איתה קיים השחקן דיאלוג מתמשך בקשר לתסכוליו והישגיו במשחק. לכאורה, ההתייחסויות החוזרות אליה כאל חבר ושותף לחיים, נועדו להדגיש את בדידותו של הגיבור, ובעיקר להוסיף זווית הומוריסטית לסרטון כולו. אלא שלדעתי הבדיחה הזאת מתוכננת להיות על חשבוננו – במובן הכלכלי הרציני מאד של המילה.

כדי להבין את הטענה הזאת, צריך לחזור רגע שמונה חודשים אחורה לאירוע, שלדעתי הוא לא פחות ממכונן בתעשיית משחקי הווידאו – יציאתו לאור של משחק ההרפתקאות והפעולה "Skylanders: Spyro's Avdenture" בסתיו האחרון. ההברקה בכותר הזה, שהופץ כמעט לכל קונסולות הווידאו של הדור הנוכחי כמו גם למחשב האישי, הייתה לא במשחקיות שלו כפשוטה (אף שגם זאת זכתה להערכת הביקורת), אלא בחיבור הייחודי שיצר בין משחק הווידאו לבובות דמות (action figures) פיסיות איתן הוא הוא מתקשר דו-כיוונית בטכנולוגיית NFC. הבובות לא רק הציעו מודל מפותח של צעצוע מוחשי המתקשר עם משחק הווידאו ובאמצעות "כרטיס חכם" צובר כוחות, תכונות ושלבים אותם הוא נושא עמו בין משחקים ואף בין קונסולות וכותרים שונים, אלא  תוכננו והופצו באסטרטגיה שיווקית מוקפדת ורב-שלבית המכוונת לייצר האספנות שברבים מאיתנו. לכאורה די היה בשלוש הדמויות ששווקו יחד עם הכותר עצמו כ"חבילת בסיס" כדי להשלים את המשחק, אולם בפועל תכנים רבים במשחק כמו גם חוויית המשחק במלואה נפתחו רק בפני מי שהשקיע עשרות ומאות דולרים באיתור ורכישת הדמויות השונות, ואביזריהן הנלווים. מה שנראה במבט ראשון כעוד ניסיון לאושש את דמותו החבוטה של Spyro הדרקון שהכרנו מימי ה-Playstation 1, התברר כהצלחה שיווקית מסחררת, וההשקה המוצלחת ביותר בתולדותיה של המפיצה הענקית Activision.

ועל הרעיון השיווקי הנהדר הזה, אחד הגדולים מאז המצאת פוקימון, נראה שנינטנדו מבקשת עכשיו להזמין את שותפיה לרכב, ובגדול. כפי שהדגיש Iwata בתחילת דבריו הלילה, הקונסולה החדשה של הענקית היפנית כוללת קישוריות NFC מובנית כחלק מהשלט, מה שמייתר את הצורך באביזרי תקשורת חיצוניים מסוגו של ה-Magic Portal המגושם של Skylanders, ומאפשר להציע את משחקיות משולבת-צעצועים דוגמת זאת של Skylanders באופן פשוט וטבעי בהרבה. משחקיות שלפי הסרטון הבא ייתכן ותזכה ליישום ראשון על הקונסולה החדשה מיד עם השקתה, בזכות הכותר החדש בסדרת Rayman שעל פי השמועות מתוכנן לצאת לאור באותו מועד.

"Together Wii U" היתה הסיסמה שחתמה את סרטון ההדגמה, וזאת על רקע הגדלה של בובת הדמות. ולדעתי, ייתכן מאד שהיה פה הרבה יותר מרמז (לנו, אך בעיקר למשווקים) שאת משחקי העתיד שלנו על הקונסולה החדשה אנחנו עומדים לשחק ביחד לא רק עם חברים בשר-ודם אלא גם עם אלו מהפלסטיק. הכינו את הארנקים.

הגיע הזמן ללמוד יפנית

בשבועות האחרונים התחלתי ללמוד יפנית. הסיבה שאני מספרת את זה כאן (ולא רק בבלוג החדש שפתחתי בנושא), היא שההחלטה ללמוד את השפה הלא פשוטה הזאת, נובעת מהתשוקה שלי למשחקי וידאו. תשוקה, שבשל מחסום השפה אני נאלצת לכבוש לא אחת, תלויה בחסדיהן של היצרניות והמפיצות, על השקפותיהן לגבי הפוטנציאל המסחרי של תרגום כותר כזה או אחר לאנגלית. ועבורי, כחובבת ז'אנרים שמקורם בארץ השמש העולה, כמשחקי-תפקידים יפניים (JRPG) או משחקים המתמקדים בדמויות חמודות (Kawaii), התלות הזאת משמעותה אכזבה מתמדת מהצורך לוותר על משחקים מסקרנים רבים, שלא מגיעים למערב כלל, או במקרה הטוב, מתעכבים תקופה ארוכה לפני שהם מתפרסמים באנגלית.

דוגמאות לא חסר, וביניהן כותרים הנחשבים למופתיים. משחקי ההרפתקאות Mother 3 ו-428 כמו גם Monster Hunter Portable 3rd יצאו רק ביפן. Ni no Kuni, משחק ההרפתקאות ל-DS  מבית היוצר של סטודיו ג'יבלי, שיצא לאור ביפן לפני כשנתיים לא הגיע עדיין, וספק אם יגיע בכלל למערב (אף שגרסת ה-PS3 המכילה עלילה שונה וטכניקת קרבות אחרת צפויה להתפרסם בארה"ב ב-2012). החלק הרביעי בסדר האימה המוערכת Fatal Frame, שהתחילה את דרכה ב-PlayStation 2, יצא ב-2008 ל-Wii אבל רק ביפנית. כותרי spin-off בסדרות כמו Monster-Hunter ו-Dragon Quest  הגיעו למערב רק באופן חלקי, ושנתיים יחלפו בין יציאתו לאור ביפן של הכותר הרביעי (והלא חדש ביותר) בסדרת "פרופסור לייטון" ועד שיגיע בחודש הבא לארה"ב. אפילו לכותרים האחרונים בסדרת פוקימון הסופר-פופולרית לקח חצי שנה להגיע למערב, וז'אנרים מסוימים כמו סימולציות-דייטינג כמעט ולא מיוצגים בספריות המשחקים דוברי-האנגלית.

אבל מה שהיה מבחינתי הקלף המכריע הוא משחק הספין-אוף Monster Hunter Diary המשלב בין סימולציית חיים-שלוים-של-חיות-חמודות מסוגה של Animal Crossing, אלמנטים של משחק-תפקידים וקרבות, ואזכורים של Hello Kitty. קוקטייל המתיקות הבלתי-אפשרי הזה, שהוציאה Capcom ל-PSP ב-2010, ושיצא בחודש שעבר במהדורה חדשה ומורחבת, היה פשוט משהו שאני חייבת לעצמי להשיג ולשחק. אלא שבשביל זה אני צריכה לדעת יפנית.

אז נכון שהיו כמה שפות שלמדתי בעבר ברצינות ובצורה מסודרת (ערבית וגרמנית) והיום אני יכולה לבטא בהן בקושי משפט או שניים, אבל הפעם אני חייבת ומתכוונת להצליח. ואת החלקים מהמסע הזה שיעברו במשחקי וידאו – אני מתכוונת להביא לפניכם כאן.