Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘Atari’

הפוסטר המלווה את המשחק החדש Dungeon

למרות שחלפו למעלה מ-30 שנה מאז השקתה, וקרוב לשני עשורים מאז שרשמית הוציאה אותה היצרנית מהשוק, קונסולת האטארי VCS (שנודעה, לאחר מכן בשם אטארי 2600) רחוקה מאד משירת הברבור שלה. הקונסולה הותיקה, בת הדור השני של משחקי הוידאו, משכה אליה קהילת חובבים גדולה הכוללת מספר מרשים של כשרונות בתחום התכנות והעיצוב, ואלו ממשיכים בעקביות לפתח ולהפיץ משחקים חדשים בשנים האחרונות.

ביום ראשון הקרוב יצטרפו לאוסף ההולך וגדל של משחקים חדשים לאטארי, המונה כבר למעלה מ-60 כותרים, עוד שניים מבטיחים במיוחד – גרסה, ראשונה לקונוסולה, של משחק הארקייד Juno First, ומשחק הרפתקאות מקורי בשם Dungeon.

Juno First - Atari VCS

Juno First שפותח ב-1983 למכונות הארקייד ע"י Konami היפנית, הוא משחק יריות בחלל בו השחקן שולט על חללית המנסה להתקדם ליעדה, ונתקלת בגלים של חלליות אויב. גלים אלו מורכבים מסוגים שונים של חלליות, ולשחקן מוקצב זמן מוגבל (המיוצג על ידי מד הדלק של החללית) לחיסול כל אחד מהם. החללית של השחקן חופשית לנוע לא רק לצדדים אלא גם קדימה ואחורה מה שמוסיף מימד טקטי למשחק הממכר. למרות מגבלות החומרה, Chris Walton העומד מאחורי הגרסה החדשה, עשה עבודה מצוינת, כפי שאפשר להתרשם מסרטון ההדגמה.

Dungeon - Atari VCS

Dungeon הוא משחק הרפתקאות קלאסי, בו על השחקן לנווט במבוך בדרך להציל את הנסיכה, תוך שהוא מתמודד עם מפלצות שונות האורבות בדרכו. אף שהגרפיקה במשחק פשוטה למדי, ומציגה בכל פעם רק חדרון קטן ובודד על המסך, מדובר במשחק עמוק ומעניין המכיל רבים מהאלמנטים המוכרים ממשחקי ההרפתקאות ובהם יכולות קסם, אוצרות שונים, ועלייה של השחקן בשלבים תוך כדי התקדמותו. אם תוסיפו לכך את קומות המבוך המגוונות ועמוסות ההפתעות, ואת הפוסטר הדו-צדדי היפהפה הנלווה למשחק (ראו למעלה), תבינו מדוע רבים בקהילת חובבי האטארי מיהרו להזמין את הכותר החדש בהזמנה מוקדמת.

עובדה מעניינת נוספת על משחק ההרפתקאות החדש, היא שהיוצר, David Weavil, פיתח אותו באמצעות שפת תכנות ייחודית בשם Batari Basic – אף היא תוצר קהילת החובבים – שנועדה להקל על המשימה המורכבת מאד של תכנות קונסולת האטארי.

כשאר המשחקים העצמאיים (homebrew) המשווקים דרך אתר החובבים המרכזי AtariAge, גם Juno First ו- Dungeon, מגיעים מלווים בחוברת הוראות צבעונית מהודרת, ובאריזה מקצועית. את הכותרים ניתן להזמין כעת בהזמנה מוקדמת במחיר של 35 דולר (כ-130 ש"ח) כולל משלוח לישראל. מומלץ.

Read Full Post »

apple2

שתי כתבות שהתפרסמו השבוע ברשת הישראלית, מעלות מחדש את הדיון בנושא ישן ומוכר – סקס במשחקי מחשב. תחת הכותרת "משחקי המחשב מגלים את הפורנו", טען נעם רשף מ-Ynet כי קיים לאחרונה גידול בתכנים המיניים במשחקי מחשב, ולעומתו יובל בירב מ-Vgames משיב בתגובתו, כי מדובר באמירה מוגזמת, אפילו על רקע הגישה הגימיקית והצהובה של עיתונות המיינסטרים לתעשיית המשחקים, וכי "במשחקי מחשב אין סקס מפורש כמעט בכלל". שני הכתבים, אגב, מעלים את השאלה מדוע שלא לספק לבוגרים שבין השחקנים גם משחקים הכוללים סקס, בפרט על רקע שכיחותן של סצנות המין בטלויזיה ובזירות התקשורת והבידור האחרות.

לדעת Damon Brown, מחבר הספר Porn & Pong העוסק בזיקה שבין משחקי וידאו לפורנוגרפיה, החיבור בין התחומים רחוק מלהיות חדש. בראיון שנתן לאחרונה לבלוג המשחקים האוסטרלי Gamearena, טוען בראון כי מדובר בתנועת מטוטלת, וכי דווקא בראשית ימי התעשייה, ניסו משחקי הוידאו "לחקות פורנוגרפיה או דפוסים תרבותיים אחרים". ואכן הרעיון של פורנו במשחקים, לרבות תכנים מטרידים כמו אונס – רחוק מלהיות חדש. כבר ב-1982 הציעה Artworx Software משחק סטריפ-פוקר לאפל II, ובאותה שנה ממש הביא שיתוף פעולה בין חברה מהונג-קונג ליצרנית פורנו אמריקאית, ליצירת קו שלם של משחקים פורנוגרפיים לקונסולת האטארי VCS תחת המותג "Swedish Erotica".

בידוע לשמצה שבין משחקים פורנוגרפיים ראשונים אלו – Custer's Revenge, עושה השחקן את דרכו תחת מטח חיצים לנערה כהת-עור הקשורה ערומה לעמוד, במטרה לאנוס אותה. הסצנה המתוארת במשחק, כמו גם שמות הדמויות – הגנרל Custer לשחקן, ו-Revenge ("נקמה") לנערה – מציפים במכוון פרשיה מההיסטוריה הצבאית האמריקאית, בה איבד המצביע George Custer את חייו במערכה עקובה מדם נגד האינדיאנים. המוטו של המשחק "Will Custer have his sweet Revenge?" (האם Custer יזכה לנקמה המתוקה שלו), חושף אותו, אם כך, לא רק כהזמנה להשתתף באקט פורנוגרפי אלים, אלא גם כבעל אופי גזעני מובהק.

הביקורות התקיפות שנמתחו על המשחק בתקשורת ובדעת הקהל, לא הביאו להורדת Custer's Revenge מהמדפים. להיפך, אותה חברה אף הספיקה להוציא בשנת 1982 שני משחקים נוספים לשוק, אף הם בעלי אופי פורנוגרפי מובהק. כך ב-"Bachelor Party" (מסיבת רווקים) השחקן נדרש לבצע את זממו בחבורת הנשים הערומות שעל המסך, ו-"Beat 'Em & Eat 'Em" הוא גרסה כחולה ללהיט Kaboom, בה מחליפים נוזלי גוף את רימוני היד, ונשים תאוותניות – את דליי המים שנועדו לקלוט אותם. ברמת התכנים, גם אם לא ברמת הגרפיקה, המשחקים הכחולים של פעם לא היו מעודנים יותר מאלו של היום.

למעשה, בכל הנוגע לארוטיקה ועירום – תעשיית המשחקים מצנזרת היום את עצמה בצורה חריפה הרבה יותר. כל שלושת יצרניות הקונסולות – נינטנדו, מיקרוסופט וסוני – מגבילות את הרשיון שניתן למפתחי המשחקים באופן שאינו מאפשר כלל הפצת תכנים המוגדרים כמיועדים ל"מבוגרים בלבד". כך לדוגמה, אף שמיקרוסופט טוענת שהיא מאמינה "בחופש של מפתחים ומפיצים לייצר את משחקיהם במגוון תכנים רחב ובחופש של הצרכנים לבחור מה הם רוכשים", הרי שבמדריך למשפחות שהוציאה, הבהירה הענקית האמריקאית כי על הפלטפורמות שלה לא תוכלו למצוא משחקים המסווגים כ"למבוגרים בלבד" (Adults Only) כלומר כאלו "העשויים להכיל תכנים מיניים גרפיים ועירום".

ולא מדובר רק במדיניות רשמית שאינה ממומשת. למעשה, משקיעים גופים רבים בתעשיה זמן וכסף על מנת לחסום תכנים שעשויים להחשב כפורנוגרפיים. נינטנדו לדוגמה, הכשילה לאחרונה יוזמה של קבוצת מפתחים עצמאיים בשם Team DSK לשווק משחק מנגה הכולל אלמנטים פורנוגרפיים ל-DS. לדברי Laurie Hall, מנכ"ל ארגון המאגד גורמים בתעשיית הוידאו והמשחקים באירופה, גם התעשיה וגם גופי הדרוג נוקטים גישה של חשש והתרחקות מתכנים למבוגרים. לדבריו גורמי דרוג כמו ה-PEGI האירופאי "מעדיפים שמשחקים יאסרו כליל לשיווק מאשר יסווגו כמיועדים למבוגרים בלבד". עוד מעניין לציין שכנס "סקס במשחקי וידאו" – יוזמה של התעשיה משנת 2006 להרים את ראשה בתחום, לא שרד מעבר לשנתו הראשונה. יחד עם החקיקה במדינות שונות ההולכת ומהדקת את הפיקוח על משחקי מחשב ווידאו – קשה להאמין שהשינוי שמסתמן הוא בכיוון המתירני.

אז נכון, על פלטפורמות פתוחות לגמרי כמו מחשבי ה-PC כנראה שתמיד אפשר יהיה למצוא נישה של פורנוגרפיה ומשחקים למבוגרים בלבד, אבל הניסיון של Ynet לאיים על הקהל במחשבות על "ילדיכם הרכים נתקלים, ככה פתאום, בסצינה מינית מפורשת" במשחק הוידאו שלהם, כמו גם הטענה ש"בתקופה האחרונה מתברר, שגם הסקס הרים את ראשו מבין הפוליגונים והפיקסלים" הם לא יותר מאשר סנסציה זולה, ערומה מתוכן של ממש.

Read Full Post »

robottankstar

שנת 2008 היתה ללא ספק שנתם הגדולה של ההישגים (achievements). מערכת האתגרים והציונים לשבח, שנוספה לדור משחקי הוידאו הנוכחי עם השקת ה-Xbox 360 בנובמבר 2005, אומצה בחודשים האחרונים גם על ידי ה-Playstation 3 (תחת השם Trophies) וגם על ידי משחק הרשת הנפוץ בעולם – World of Warcraft. כרגע, על אף שמועות שנפוצו בזמנו בעניין, נינטנדו נותרה היחידה שלא הצטרפה לחגיגה התחרותית.

אלא שמי שחשב ששיטת התגמול הייחודית להישגים בתוך המשחק, הינה חידוש של השנים האחרונות, או הברקה שיווקית של מיקרוסופט, טועה. למעשה שורשיו, ויישומו המקורי של הרעיון שייכים ל-Activision ולמשחקי ה-Atari VCS מראשית שנות ה-80.

Activision, שהיתה הראשונה שפיתחה משחקי וידאו לקונסולת צד שלישי, הביאה איתה חידושים טכנולוגיים ושיווקיים רבים, לשוק שנשלט באותה עת ע"י חברת אטארי. בין היתר, נזקפים לזכותה פיתוח משחק הפלטפורמה הראשון בעולם, Pitfall, וכן החידוש שבמתן הכרה רשמית ליוצרי המשחקים – במסגרת עמוד קרדיטים שנכלל בחוברות ההדרכה. בדומה, היתה Activision הראשונה לממש שיטה יחודית לתגמל שחקנים על הישגים במשחק. השחקנים נקראו לשלוח לחברה צילומים של מסך הטלויזיה המוכיחים כי עמדו בהישגים שונים – כגון מהירות הסיום או מספר הנצחונות בחלק מהמשחקים, או ניקוד מסוים באחרים – ובתמורה יכלו לקבל בדואר, ללא הגרלה, טלאי רקום לבגד (patch) מהסוג שהיה אופנתי מאד בשנות ה-80.

ברוח ההומור שאפיינה את משחקי Activision, נשאו חלק מהטלאים כיתובים מצחיקים כגון "קרן הצלת התרנגולים" (על הצלחה במשחק Freeway בו תרנגולת צריכה לחצות בשלום כביש סואן) או "מכסחי הכבישים" (למי שהצליח לשרוד חמישה ימי מרוץ, במרוץ המכוניות האתגרי – Enduro). אף שלא כל משחקי החברה מאותה תקופה הציעו את האפשרות לזכות בטלאים היחודיים, למעלה מ-30 משחקים כללו את הפרס, וחלקם כמו Decathlon ו-Robot Tank אף הציעו מספר סוגים של טלאים בהתאם לאופי ורמת-הקושי של ההישג. הטלאים מהווים היום פריט אספנים הנמכר במחירים שמגיעים לעשרות דולרים ויותר באתרים דוגמת ebay.

וכן, לי בהחלט יש כוונה לשים את ידי על אחד הטלאים האלו, ברגע שאגיע למספר הנקודות הדרוש במשחק המטורף והממכר Kaboom.

Read Full Post »

Kaboom

לפני 25 שנה בערך, אמא שלי קיבלה במתנה ליום ההולדת מחברה קרובה את המשחק Kaboom לאטארי. כן – לאטארי שלי, שהיה בעצמו מתנת יום הולדת שקיבלתי מההורים. בדומה למגמה שמתחילים לראות היום, בהשפעת המהפכה של ה-Wii, גם אז בשנות ה-80, הקונסולה היתה משחק לכל המשפחה ולא נחלתם הבלעדית כמעט של  בני הנוער (עם הטיה חזקה לזכרים שביניהם).

מכל מקום, זמן קצר אחרי שהמשחק נחת בביתנו היינו אמא שלי ואני מכורות לגמרי ללהיט של Activision, שנחשב עד היום על ידי מרבית המבקרים לאחד הכותרים המוצלחים ביותר ל-Atari VCS. משהו בגרפיקה הנקיה, במשחקיות הפשוטה ובקצב הגובר לשיאים מסחררים של המשחק הזה, הקשו להניח אותו מהיד ולעבור לעשות משהו אחר. עד היום אני זוכרת, איך כשעצמתי את העיניים אחרי שעה ארוכה של משחק, הרגשתי סחרחורת קלה והמשכתי לראות את התמונות שנחרטו על הרשתית. ובכל זאת איכשהו, כעבור מספר חודשים, הסכמתי להשאיל את המשחק לחברה מבית-הספר, ומאז, למרבה הצער, הוא לא חזר עוד לסלון.

עד הערב. אחרי מסע דיג של מספר שבועות ברשת האינטרנט, הצלחתי סוף סוף לרכוש לפני כשבועיים עותק של המשחק הנפלא ב-ebay, והיום הוא נחת בתיבת הדואר שלי. כמובן שבאותו רגע שמתי בצד את התוכניות האחרות שהיו לי להערב (כמו להתחיל לשחק ב-Deus Ex על ה-PC), ובמקום זה מיהרתי לחבר את האטארי לטלויזיה ולנסות את המשחק. וכן – הוא עדיין נורא כיף ונורא ממכר. הדבר היחיד שהשתנה בשנים הארוכות האלו, היא השליטה שלי במשחק שדורשת, כך נראה, עבודה רצינית.

העובדה המצערת היחידה שגיליתי היתה שהפדלים – השלטים המיוחדים של האטארי שמשמשים במשחק הזה, לא במצב טוב במיוחד, מה שפוגע ביכולת לדיוק החשובה כל כך במשחק הזה. כנראה שזאת תהיה הרכישה הבאה שלי לקונסולה הקשישה, שמחזירה לי כל כך הרבה זכרונות ושמחה בתקופה האחרונה. כך או כך – בינתיים קשה להאמין שאני אתן לאטארי או ל-Kaboom לצבור אבק על המדף…

Read Full Post »

לפני כמה שעות קיבלתי בדואר משחקים חדשים ל-Atari שלי. ולא, אני לא מתכוונת חדשים רק מבחינת הוותק בספריה האישית שלי, וגם לא להוצאות מחודשות של כותרים ישנים. אני מתכוונת משחקים חדשים – כאלו שיצאו לאור רק לפני כשנה-שנתיים, נקודה ראויה לציון בהתחשב בעובדה שהקונסולה לה הם מיועדים, חגגה לא מזמן יום הולדת 30.

מסתבר שנוסף לחובבי משחקים ישנים (כמוני) ולאספנים, ה-Atari VCS מושכת אליה קהילה גדולה וכשרונית של מפתחים ומתכנתים, שממשיכה גם בימים אלו להפיח רוח חדשה במפרשים הותיקים.

ולא מדובר במשימה פשוטה. המשאבים המוגבלים של הקונסולה (מעבד ה-1.19Mhz, שטח אחסון של 4K למשחקים (ROM) ו-128 ביט זכרון פנימי), ורמת התכנות הבסיסית שלה, הופכים אפילו משימות פשוטות, כמו ביצוע חישוב כלשהו או הצגת מסך במשחק – למאתגרות ביותר. אם תוסיפו לכך את המכשור והידע שנדרשים לצורך צריבת משחק על צ'יפ מתאים ושילובו בתוך קסטת הפלסטיק (ה-cartridge) המוכנסת לקונסולה, תוכלו להבין את מידת הנחישות והדבקות במטרה המאפיינות את קהילת המפתחים היחודית. קהילה שמצליחה להפיק לא אחת, משחקים העולים באיכותם על אלו שפותחו בזמנו על ידי בתי התוכנה המקצועיים.

נכון להיום מציע אתר הקהילה AtariAge, מעל 60 משחקים חדשים למכירה, לצד הוצאות ראשונות של אבי-טיפוס של משחקים, שפותחו בזמנו לקונוסולה ולא יצאו בסופו של דבר לאור. בין המפתחים הבולטים אפשר למצוא את John W. Champeau שהתפרסם בשנות ה-90 בזכות סימולציות הארקייד שכתב ל-PC, והוציא עכשיו את Lady Bug המוערך לאטארי, וכן קבוצה בשם Xype שחבריה אחראים, בין היתר, ללהיטים כמו Thurst ו-Gunfight. בנוסף מציע האתר, שהינו היחיד היום ברשת המשווק משחקים חדשים לקנוסולה, גם חדשות, מאגר מקיף מאד של מידע על כל משחקי העבר וההווה ופורומים תוססים. מרתק.

Read Full Post »

טעם של פעם

בשבוע שעבר יצא לי להראות בפעם הראשונה את קונסולת האטארי VCS שלי לקרובת משפחה בת 12. לשמחתי ולהפתעתה, הילדה, שהקונסולה הישנה ביותר שהכירה היתה ה-Playstation 1 של סוני, נהנתה מאד מהענתיקה בת ה-30. בלי יותר מדי הסברים או שאלות מצאנו את עצמנו משחקות בטורנירים מהנים של קרבות טנקים ומטוסים (Combat), אקדוחנים (Outlaw) וטניס (Tennis). את ה-Space Invaders היא זנחה אחרי שני ניסיונות קצרים, לא בגלל חוסר עניין אלא כי הוא היה קשה מדי לדעתה.

"זה שהגרפיקה והמשחקים פשוטים ולא יפים כמו בקונסולות החדשות לא הפריע לך?", שאלתי אותה אחרי שהחלטנו שמספיק להערב והגיע הזמן לעבור לעשות משהו אחר. "לא זה היה ממש כיף" היא ענתה. מה שיכול אולי להיות נקודה למחשבה לכל מפתחי המשחקים של ימינו, ששוכחים פעמים רבות מדי, שלא הליטוש והטכנולוגיה הם הדבר החשוב באמת.

הילדה ואני, אגב, קבענו להמשיך לשחק באטארי גם בפעם הבאה שנפגש.

Read Full Post »

שלושים שנה ל-Space Invaders

שלושים שנה עברו מאז שטומוהירו נישיקדו, חובב מושבע של משחק הארקייד Breakout, חשב שיהיה מעניין לאפשר לעצמים שאנחנו מנסים להרוס על המסך להשיב מלחמה – והביא לעולם את Space Invaders. משחק, שהביא איתו את מהפיכת משחקי הוידאו הביתיים, וכל מיני אנקדוטות בדרך, כמו הסיפור על כך שממשלת יפן נאלצה לייצר עוד מטבעות של 100 ין כי מכונות המשחק הוציאו רבים מהם מהמחזור. ועכשיו – לרגל חגיגות השלושים, Taito, המפיצה המקורית (והיום חברת בת של הענקית Square Enix) מציינת ומזכירה לנו את האירוע עם כותר חדש – Space Invaders Extreme, שיצא לפני כחודש ל-DS ול-PSP.

כמי שהתמזל מזלה להחזיק בבית גם את המשחק המקורי (על האטארי VCS) וגם את המשחק החדש (על ה-Nintendo DS), חשבתי שיכול להיות מעניין לעשות השוואה קצרה בין השניים, כדוגמה די מייצגת לשינויים הטכנולוגיים ולשינויי התפיסה שעברו על העולם ועלינו (כן אני מהדור שהתמכר למשחק המקורי…).

נתחיל בקווי הדמיון – שני הכותרים הם משחקי יריות דו-מימדיים, בהם המטרה של השחקן היא לחסל את גלי החלליות שמתקרבות אליו מהשמים, כשכל אחד מהצדדים מנסה להשכים ולהרוג את הקם עליו להורגו. בשניהם המטרה היא לשרוד כמה שיותר זמן ומסכים תוך צבירת נקודות על כל חללית (והרבה נקודות על כל חללית מיוחדת) שמצליחים לחסל. וזהו בעצם – מכאן מתחילים ההבדלים התהומיים בין המשחקים. לא רק ברמה הטכנולוגית, שם אין ספק שה-DS עם המסך הכפול, שני המעבדים, 260,000 הצבעים ו-16 ערוצי הסאונד סטריאו יכול להציע חוויה אחרת למשחק המתפרש על 64Mb זכרון מאשר האטרי עם מעבד ה-1.19Mhz, מאה ומשהו צבעים, 2 ערוצי מונו ומשחקים של 4K.

התפיסה המשחקית וחויית המשחק שונות – בזכות החומרה המשוכללת העומדת היום לרשות המפתחים, וגם כתוצאה מתובנות חדשות ושינויים אופנתיים. Space Invaders Extreme החדש הוא, אם תרצו המשחק הישן עם תוספת של הבנת צרכי השחקנים של היום והרבה אקסטזי. השינויים כוללים עליה מדורגת יותר ברמת הקושי (המשחק המקורי קשה בהרבה מהחדש), גיוון וחדשנות משחקית, ועושר ויזואלי וקולי. ברוח להיטי היריות הדו-מימדיים של ימינו (דוגמת Rez HD ו-Geometry Wars המצויינים של ה-Xbox 360), מוצעת לשחקן חויה חושית ממסטלת של מראות, צלילים ואתגרים משחקיים מגוונים המתחלפים במהירות מסחררת. רגע אחד המשחק מזכיר לגמרי את מקורותיו העתיקים כשטורים מסודרים של פולשים מפוקסלים עושים את דרכם בנחישות לעבר הארץ, ורגע אחר מצייד אותי איזה PowerUp בקרן לייזר עבה איתה אני מנקה בשנייה את המסך רק כדי להתקל במשחקון מאתגר של חיסול מיני-בוס מבוצר שמזכיר את יארס היתוש הנוקם (להיט עתיק אחר מתקופת האטארי). בנוסף, במקום המסך הנקי (או הריק – תלוי איך מסתכלים על זה) של המשחק המקורי, מוצע עכשיו גיבוב גרפי מסיח-דעת מהסוג שלא ראינו אפילו על איילון בימים הרעים של שילוט הרחוב הפרוע. במקום משימה פשוטה, ברורה וממוקדת של חיסול מהיר וחסר אבחנה של כל פולש שמקרב את ראשו המכוער אל הארץ, אני יכולה לבחור שלל אתגרי משנה. אתגרים כמו חיסול כל הפולשים מאותו צבע, או התרכזות בחיסול מערך האויבים על פי טורי הופעתם – בתמורה לנקודות בונוס ו-PowerUps שונים. המשחק החדש גם מציע ריבוי שחקנים באמצעות חיבור WiFi מקומי או דרך האינטרנט.

אז מה לסיכום כיף יותר? לדעתי השאלה הזאת מכשילה ולא מדויקת. די ברור שהמשחקים של היום הם לא רק יותר מתוחכמים ונהנים מנסיון ארוך שנים של שכלול עקרונות משחקיים, אלא בעיקר מתאימים לאופנה ולרוח העכשוויות. שאלה מעניינת היא, מה הייתי עונה על השאלה הזאת אם היו נותנים לי לשחק את המשחק החדש לפני 30 שנה. כך או כך, Space Invaders המקורי הוא כאמור הסבא-הגדול של המשחקים שאנחנו מכירים היום, וככזה אני מאושרת באמת מההזדמנות לבקר אצלו מעת לעת ולהזכר בפשטות, בתמימות ובשמחה של פעם.

Read Full Post »