Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘xbox’

אחת הסוגיות המרכזיות שנותרו מעורפלות בשעות שעברו מאז הכריזה מיקרוסופט על קונסולת המשחקים החדשה שלה, ה-Xbox One, היא האם וכיצד מתכוונת הענקית האמריקאית לאפשר את המשך קיומו של שוק המשחקים המשומשים.

זה התחיל מהשערות לפיהן הקונוסולה החדשה לא תאפשר הפעלת משחקים משומשים כלל – השערות שהביאו לנפילת מניות Gamestop שמעל רבע מהכנסותיה כיום מגיעות מהמסחר במשחקים כאלו – והמשיך במסרים מעורפלים יותר, ופחות, על תוכניותיה של מיקרוסופט בעניין. "ה-Xbox One  תוכננה לאפשר ללקוחותינו למכור ולהחליף משחקים ברשתות הקמעונאיות", כתב Major Nelson , מבכירי  Xbox Liveבבלוג שלו, אך הדגיש שהחברה לא אישרה עדיין מה מודל הפעולה המתוכנן לכך, ומאוחר יותר הבהיר בכיר אחר בחברה כי תהיה מערכת שתאפשר "לסחור במשחקים משומשים בחנויות". גם הוא עמד על כך כי הפרטים המלאים עדיין לא פורסמו ויוכרזו רק "בזמן המתאים".

מה שאושר בינתיים הוא שהתקנת משחק על הכונן הקשיח של הקונסולה החדשה, תחייב הפעלה אינטרנטית שלו, שתקשור אותו לחשבון המשתמש, ומאותו רגע, לא יהיה צורך יותר בדיסק כדי לשחק את המשחק. כמו ב-steam ודומיו, המשתמש הרשום יוכל להפעיל את המשחק גם מקונסולות אחרות (לדוגמה אם יתקין את דיסק המשחק אצל חברים או על קונסולה של בן משפחה) אך מכיוון שכל עותק שנרכש מקושר לחשבון יחיד, לא ניתן יהיה לשחק בו במקביל במספר קונסולות, ולכן גם אין משמעות ממשית למכירת או השאלת דיסק המשחק לאחרים – שכן אלו כאמור לא יוכלו להשתמש בו מתוך חשבונם שלהם.

אז כיצד בכל זאת ניתן יהיה למכור ולהחליף משחקים? בעניין זה, כאמור, מסרבת מיקרוסופט לספק פרטים נוספים אולם כמות סימני השאלה אינה רבה במיוחד. ראשית ברור שיידרש מנגנון שיאפשר לבטל את הקישור שבין המשתמש הרשום למשחק. מכיוון שהקישור הזה מבוצע כנראה באופן חד פעמי מול שרתי מיקרוסופט בשלב התקנת המשחק על הדיסק הקשיח, לא תדרש בהכרח מחיקה של ההתקנה עצמה, אבל כן יידרש הליך של אימות מול מיקרוסופט שימחק את הרשאות המשתמש להפעיל את המשחק, השמורות על הקונסולה, ו"ישחרר" בכך את העותק הפיסי להתקנה מחדש על קונסולה אחרת.

הבעיה היא, ששום דבר בעותק הפיסי של המשחק לא מצביע על כך שההליך הזה אכן בוצע, ולכן תידרש מערכת נוספת של אימותי משחקים, שתאפשר לבדוק האם ההרשאות על דיסק מסוים פנויות להתקנתו כמשחק חדש, עוד לפני שמנסים לעשות את ההתקנה עצמה. מערכת כזאת יכולה להיות פשוטה מאד ונגישה לכלל הלקוחות, לדוגמה על ידי אתר אינטרנט של מיקרוסופט לתוכו ניתן יהיה להזין את המספר הסידורי של הדיסק, ולקבל אישור שהדיסק אכן פנוי להתקנה ולא מקושר למשתמש רשום.

מערכת כזאת יכולה אמנם לפתור את הסכנה בביצוע עסקה פנים אל פנים – בחנות או סתם בין שני אנשים – אולם אין בה לתת מענה לעסקה מרחוק – באמצעות eBay   ודומיו, שכן גם אם המספר הסידורי של הדיסק יפורסם על ידי המוכר באופן שיאפשר לקונה לבדוק שהדיסק במצב "כמו חדש", הרי שמצבו של הדיסק יכול להשתנות בשלב כלשהו לפני שיגיע לידי הקונה, ומטעמים של סודיות ופרטיות גם יהיה קשה לקונה להוכיח במצב כזה כי לא הוא, אלא אדם אחר, הוא זה שנרשם כבעלים חדש. בנוסף, הפעלתה של מערכת כזאת תהיה כרוכה בעלויות למיקרוסופט, ולכן ספק אם תעמיד אותה כשירות חינמי לציבור.

היבט נוסף שצריך להביא בחשבון הוא שמיקרוסופט מעוניינת ללא ספק לקבל תמורה בגין כל מכירה של משחק משומש. את התמורה הזאת היא יכולה לדרוש מהמוכר, על ידי גביית תשלום בגין השירות של "שחרור" העותק הפיסי להתקנה מחודשת, או מהקונה, על ידי גביית תשלום בשלב התקנת עותק שמסומן במאגרים ככזה שהותקן והוסר, או משניהם.

כדי לפשט את הבעיה הזאת, ולפתור את הסיכון בביצוע עסקאות שאינן פנים אל פנים, נראה שמיקרוסופט מתכוונת לתעל ולמקד את שוק המשחקים המשומשים ברשתות החנויות בלבד כפי שגם נרמז בדבריהם של המנהלים שהוזכרו קודם – ושדיברו רק, ולא במקרה לדעתי, על מכירה והחלפה "בחנויות".

אז איך זה יעבוד? החנויות ייהנו מן הסתם, משירותי אימות מהירים שיוודאו שהמוכר הסיר את ההתקנה מחשבונו לפני המכירה, או אף יאפשרו הסרה מרחוק מתוך החנות בתנאי שהקונסולה מחוברת באותה עת לאינטרנט כגון על ידי הקצאת עמדה מיוחדת לקונים לתוכה יזינו את פרטי המשתמש והסיסמה שלהם ויסרקו את הברקוד של דיסק המשחק שהם מבקשים למחוק מחשבונם. הקונים מצדם, יוכלו לסמוך על המוניטין של הרשתות, ומדיניות האחריות ושירות הלקוחות שלהן, כדי להבטיח שהמשחק המשומש שהם קונים, בחנות או באמצעות האינטרנט, פנוי ובטוח להתקנה. למעשה, אף את פתיחת ההרשאה וההתקנה עצמה הם יכולים להתחיל מרחוק, מתוך החנות ובאמצעותה אינטרנט.

במודל הזה, תוכל מיקרוסופט גם לגבות תשלום מהרשתות על כל קניה, במתכונות מסחריות שונות כגון אחוז ממחיר העסקה, שמספקות מצדן גמישות שאינה מתאפשרת במודל של גביית תשלום בתעריף קבוע מהלקוחות עצמם, בין אם בשלב הקניה ובין אם בשלב המכירה. כך גם ניתן למנוע צורך בהליך של תשלום כפול – על הדיסק עצמו בחנות, ועל התקנתו כמשומש בבית. הקונה משלם פעם אחת על הדיסק המשומש – בחנות, וזאת מצדה אחראית להתחשבנות מול מיקרוסופט.

סימן השאלה היחיד שנותר אם כך, הוא האם בכוונת מיקרוסופט להסתפק במתן עדיפות לרשתות בשוק המשומשים, או להפוך אותן לשחקנים היחידים בשוק זה. את האפשרות השניה היא יכולה ליישם לדוגמה על ידי כך ששחרור נעילת משחק מחשבון תהיה פעולה שניתן יהיה לבצע רק מתוך החנויות, בחיבור מרחוק לחשבון המשתמש ולקונסולה שלו, ולא על ידי משתמשים פרטיים בבית.

לדעתי התרחיש של חסימת שוק המשחקים המשומשים הפרטי הוא פחות סביר. במקום זאת ניתן להניח שמיקרוסופט תאפשר לשני הערוצים להתקיים – ערוץ פרטי שיחייב את המוכר או הקונה, או שניהם, בתשלום אגרה על חילופי הבעלים וישאיר אותם בחוסר בטחון עד להשלמת העסקה, מה שיפגע במיוחד בעסקאות מרחוק, וערוץ מסחרי – פשוט, בטוח ונוח, שבשל מודל התמחור שלו גם יאפשר לו אולי להיות אטרקטיבי יותר במחיר מהערוץ הפרטי.

מכל מקום, סביר להניח, שהסיבה שמיקרוסופט לא נכנסת בשלב זה לפרטים היא שטרם גיבשה את רשימת הרשתות שיפעלו בשוק המשומשים, ומודל העבודה המדויק מולן, כמו גם שטרם החליטה אם היא מתכוונת לאפשר לשוק הפרטי להתקיים, ובאיזה מידה. החלטה שכשלעצמה עשויה להיות תלויה בתוצאות המו"מ עם הרשתות השונות, המתנהל מן הסתם גם ברגעים אלו ממש.

מודעות פרסומת

Read Full Post »

תיאור הולם

שילוב נהדר של תיאור המשחק עם התנאים הכלליים של מיקרוסופט...

Read Full Post »

שבוע אחרי שמיקרוסופט השלימה מהלך של חסימת מאות אלפי בעלי קונסולות Xbox 360 פרוצות משרותי ה-Live ויישומים נוספים, השאלה המסקרנת רבים היא לא מה היו מניעיה של הענקית האמריקאית, או מה יעילותם של צעדים מסוג זה, אלא כיצד זיהתה היצרנית את אותם משתמשים סוררים. זאת, כאשר הצ'יפים השונים ופריצות התוכנה של הקונסולה, מתהדרים במפורש בהיותם בלתי ניתנים לגילוי או זיהוי.

לכאורה, חלק מהמקרים הוא ברור. כך, לדוגמה, מי ששיחק בעותק פרוץ עוד לפני מועד יציאתו של משחק לחנויות, סימן את עצמו מיידית כמטרה אפשרית למיקרוסופט. אלא שבמקרים לא מעטים האשמה היתה לא בשחקנים, שהחזיקו בידם עותק חוקי, אלא דווקא בבעלי חנויות, אשר הפרו לאחרונה, לא אחת, את מועד היציאה שאושר על ידי מיקרוסופט. במקרים כאלו, הבהיר Stephen Toulouse, האחראי על האכיפה ברשת של ה-Live, המשתמשים לא נחסמו, מה שסותר את התיאוריה שמדובר באיתור פשוט של אלו שהקדימו מדי לשחק.

האם הבעיה נעוצה, אם כן, בקובצי ההורדה של המשחקים הפרוצים שאינם נאמנים למקור וניתנים בדרך זאת לזיהוי מרחוק? ואולי אפילו מיקרוסופט בעצמה היא העומדת מאחורי הפצת עותקים כאלו כחלק מתרגיל "עוקץ" לחשיפת פיראטים? אף שלא ניתן לשלול אפשרויות כאלו, אין בהן כדי להסביר אלא חלק מסיפוריהם של משתמשים שנחסמו. כך סיפר אחד המשתמשים על קונסולה שנחסמה אף שעדיין לא שיחק עליה שום משחק פרוץ, ומרבית האחרים אישרו שהם מקפידים לבדוק באמצעות תוכנה מיוחדת (abgx) את נאמנות העותקים שבידיהם לפני שהם משחקים בהם לראשונה. המכנה המשותף היחיד, כך נראה, לכל מי שנחסם היה, שה-Xbox 360 שברשותם היה פרוץ. ובמרבית המקרים שדווחו, הפריצה הזאת התבססה על עדכון קושחה (firmware update) בשם iXtreme, המשנה את הגדרות היצרן בכונן ה-DVD של הקונסולה.

אלא שלדברי ההאקר הידוע בכינוי C4eva, ממפתחי ה-iXtreme, הפריצה שלו לא ניתנת מבחינה טכנית לגילוי על ידי מיקרוסופט, ולכן לא ייתכן שהיא זאת שהסגירה את זהותם של הפיראטים ליצרנית האמריקאית. "עדכון הקושחה עצמו אינו ניתן לזיהוי!" הוא מתעקש, ותולה את האשם בקובצי ההורדה, ובחוסר הניסיון של חלק מהמשתמשים בבדיקת ואימות משחקים פרוצים. יחד עם זאת, הוא מודה שהשיטות של מיקרוסופט לא ברורות עדיין גם לו, וכי הוא עמל בימים אלו על הוצאת גרסה חדשה של הפריצה – iXtreme Lite – אשר, לדבריו, תהיה הפעם באמת בלתי ניתנת לזיהוי. נחמה קטנה מאד, מן הסתם, לקהל העצום של משתמשים שנחסמו.

הערפל האופף את שיטותיה של מיקרוסופט איננו מקרי. לחברה אסטרטגיה ברורה במסגרתה היא לא רק נמנעת ממתן פרטים כלשהם על מספרם או מאפייניהם האחרים של המשתמשים הנחסמים, אלא גם דואגת לבצע את מהלכי החסימה בצורה מרוכזת רק אחת למספר חודשים. ריכוז, שמבטיח מצדו לא רק חשיפה תקשורתית המגבירה את האפקט המרתיע, אלא גם משאיר את הפיראטים, כפי שהוכח במקרה הנוכחי, בערפל לגבי האפקטיביות של שיטותיהם.

Read Full Post »

Compatibility

מבחינת יצרניות הקונסולות, תכונת התאימות לאחור (backwards compatibility) – או היכולת לשחק את משחקי הדור הקודם על קונסולה חדשה – היא חרב פיפיות. מצד אחד יש בה כדי להגדיל בצורה משמעותית את היצע המשחקים הזמינים לקונסולה, ולאפשר לשחקני הדור-הקודם לשמר את השקעתם, ומצד שני היא עשויה להיות כרוכה בעלויות חומרה ופיתוח, ולהפריע להתמקדות של היצרניות והשוק בדור החדש וביתרונותיו. וכן, גם אם הן לא מודות בכך, להקשות על המפתחות והיצרניות להשיג רווחים קלים מהוצאה מחודשת של כותרים ישנים.

על רקע זה, אין זה מפתיע במיוחד, שאף שתכונת התאימות לאחור שולבה כבר באמצע שנות ה-80 בקונסולות הדור השלישי דוגמת האטארי 7800, והדגם הראשון (mark III) של ה-Sega Master System, היא לא הפכה מעולם לסטנדרט בתעשייה. נינטנדו, לדוגמה, דאגה לתאימות לאחור בקונסולות הניידות שלה, אולם ויתרה עליה בכל הקונסולות הביתיות שהוציאה חוץ מה-Wii, וגם אטארי וסגה, שהיו הראשונות לאמץ את התכונה, ויתרו עליה בקונסולות המאוחרות יותר שהוציאו. סוני, שסיפקה תאימות לאחור אמיתית ב-PlayStation 2 ובדגמי ההשקה (ה-CECHB01 וה-CECHA01) של ה-PlayStation 3, עברה בשנת 2007 לתאימות חלקית בעזרת תוכנה, והחל בדגמי 2008 זנחה גם אותה, בהחלטה אסטרטגית שהיא "יכולה להרשות לעצמה לוותר עליה".

ובכל זאת, כמעט כל קונסולות הדור הנוכחי יכולות להריץ משחקים מסוימים של הדורות הקודמים, תכונה שכדאי מאד להכיר אם אתם מחפשים להעשיר את ספריית המשחקים שלכם בכותרים מצוינים, שלחלקם אין בכלל מקבילה מודרנית, או שזו מוצעת רק בגרסת הפצה דיגיטלית אותה לא תוכלו להשאיל, למכור או להעביר בעתיד.

PlayStation 3: אלא אם קניתם את הקונסולה שלכם בשנים 2006 או 2007, ככל הנראה המכשיר שלכם אינו מכיל אפשרות כלשהי להריץ את משחקי ה-PlayStation 2. כדי לוודא זאת, אתם יכולים להשוות את מספר הדגם שלכם לטבלה הרשמית שפרסמה סוני. מה שכן תוכלו לעשות בכל הדגמים, הוא לשחק במשחקי קונסולת ה-PlayStation המקורית (המכונה לעיתים גם PSX).

בכל מקרה כדאי לבדוק במאגר המידע של היצרנית, ובעיקר באתר החובבים המוקדש לנושא, האם המשחק שאתם מתכננים לנסות להשיג יפעל על הקונסולה שלכם, ובאיזו איכות. אם המשחק עובד, אגב, כל שתצטרכו הוא להשיג את הדיסקים המקוריים, שכן בניגוד לקונסולות אחרות, התאימות לאחור ב-PlayStation 3, לא דורשת מכם, השחקנים להוריד טלאי-תכנה (patches), או לרכוש אביזרים נלווים. שימו לב שלמרות שמשחקי ה-PlayStation 3 הם, ככלל, ללא נעילת אזורים (כלומר ניתן לשחק על קונסולה אירופאית משחקים מארה"ב ולהיפך), הדבר אינו נכון לגבי התאימות לאחור, ולכן חשוב להקפיד שהדיסקים שאתם מנסים לשחק יהיו מאותו אזור (ארה"ב או אירופה) של הקונסולה.

ההמלצה הברורה שלי לכל מי שרוצה לשחק את משחקי ה-PlayStation 2 המצוינים, היא להשיג את הקונסולה עצמה שעדיין נמכרת, ובמחירים שפויים, גם בארץ. וחוץ מזה, יש סיכוי לא רע שתוכלו לקבל את ה-PlayStation 2 מקרובי משפחה או חברים שהפסיקו לשחק.

Xbox 360: הקונסולה מבית מיקרוסופט מציעה תאימות לחלק ממשחקי ה-Xbox המקורית. תאימות המושגת באמצעות טלאי-תוכנה (patches) שהפיצה היצרנית, ואשר יותקנו אוטומטית על הכונן הקשיח של הקונסולה שלכם, מיד כאשר תכניסו לקונסולת ה-Xbox 360 את דיסק המשחק המקורי.

מיקרוסופט, שעם השקת קונסולת הדור הנוכחי שלה הצהירה כי מטרתה היא "להביא לכך שכל משחק של ה-Xbox יעבוד על ה-Xbox 360", איבדה עניין בפרויקט הסבות התוכנה אחרי שנתיים, ובנובמבר 2007 הפסיקה לעדכן את רשימת המשחקים הנתמכים. רשימה הכוללת באופן רשמי מספר מרשים מאד של משחקים נתמכים, למעלה מחצי מכלל כותרי הקונסולה הקודמת, אולם בפועל מורכבת מהרבה מאד כותרים ירודים ממש (דוגמת משחק הפעולה Crime Life Gang Wars או כותר היריות Chicago Enforcer) וחסרה לא מעט אחרים שזכו לשבחים דוגמת סדרת Madden, או משחק היריות בגוף ראשון Chronicles of Riddick.

בנוסף, כדאי לדעת שההסבה שמציעה מיקרוסופט למשחקים רחוקה מלהבטיח חווית משחק מושלמת כמו במקור. לא מעט מהכותרים הנתמכים, ובהם כותרי הדגל של מיקרוסופט דוגמת halo 2 ו-fable, סובלים מבעיות מהירות או קצב רענון מסך (framerate) נמוך וגמגומים בסאונד ואף "קפיאה" (freeze) של המשחק המחייבים כיבוי והדלקה מחדש של הקונסולה. לרשימה המפורטת של בעיות ידועות במשחקי עבר מומלץ לפנות לערך בוויקיפדיה.

שימו לב שכמו במשחקי ה-Xbox 360 גם במשחקי ה-Xbox המקורית תצטרכו להתאים את האזור אליו מיועד המשחק לקונסולה שלכם. בשל מנגנון נעילת האזורים, אם קניתם קונסולה אירופאית לא תוכלו לשחק בה משחקים מארה"ב ולהיפך (אלא, כמובן, אם יש לכם צ'יפ).

נינטנדו Wii: הקונסולה הביתית היחידה בדור הנוכחי שמספקת תאימות אמיתית לאחור לדור הקודם היא זאת מבית נינטנדו. ה-Wii מציעה אפשרות לשחק בכל כותרי ה-Game Cube, ובעיקרון ללא בעיות מיוחדות. יחד עם זאת, כדי לשחק תצטרכו להשקיע ברכישת ג'ויסטיק וכרטיס זיכרון ייעודיים המותאמים לקונסולה הקודמת. גם ב-Wii, כמו באחיותיה לדור הקונסולות הנוכחי, קיימת נעילת אזורים המחייבת אתכם לוודא שמשחקי העבר שאתם מנסים לשחק מיועדים לאזור (ארה"ב או אירופה) אליו מותאמת הקונסולה שלכם.

מדריך מפורט כיצד (ולמה כדאי) לשחק את משחקי ה-Game Cube על ה-Wii שלכם, תוכלו למצוא כאן.

Read Full Post »

SamsungLE32A451

אם קניתם או אתם חושבים לקנות טלוויזיית LCD חדשה, ומתלבטים איזו השפעה תהיה לה על משחקי הוידאו שלכם, או שפשוט שקלתם להשקיע בכבלים איכותיים יותר מאלו שבהם אתם משתמשים היום כדי לחבר את הקונסולה למסך – המדריך שלפניכם נועד לנסות ולהאיר את הנושא, ולהציע כמה טיפים מניסיון אישי.

האם טלוויזיה טובה יותר תציע חוויית משחק טובה יותר?

למרות שלכאורה ברור שהתשובה לשאלה הזאת היא בחיוב, כדאי לתת את הדעת למספר הסתייגויות. ראשית, איכות התמונה שתקבלו תלויה לא רק ביכולות הטלוויזיה, אלא גם, ואולי בעיקר, ביכולות הקונסולה שלכם, ובסוג הכבלים בהם אתם משתמשים לחיבור בין השתיים.

קונסולת ה-Wii, לדוגמה, מציעה תמונה בפורמט מלבני רחב (16:9) מהסוג ממנו תוכלו להנות בטלוויזיית ה-LCD והפלזמות המודרניות, אולם אינה מציעה, תמונה בהפרדה-גבוהה (HD). גם התמיכה בפורמט ה-EDTV, מעין שלב ביניים בין רזולוציה סטנדרטית לזאת הגבוהה, לא מנוצלת על ידי משחקים רבים, ולכן ייתכן שלא תרגישו בשיפור משמעותי במעבר לטלוויזיה מודרנית מישנה יותר, או בהעדפת LCD התומכת בהפרדה גבוהה (HD או HD-Ready) על פני טלוויזיות זולות שאינן כוללות תכונה זו.

מהצד השני, ה-PlayStation 3 וגם ה-Xbox 360 מציעות אמנם תמונה חדה באיכות הפרדה-גבוהה, אולם את התמונה הזאת לא תוכלו לראות בטלוויזיה אם תשתמשו בכבלים הסטנדרטיים שמגיעים בדרך כלל באריזה.

מחזיקי קונסולות העבר, צריכים לחשוב על סוגיה נוספת והיא העובדה שטלוויזיה גדולה וחדה יותר, דוגמת LCD מודרנית, עשויה להדגיש גם ככה את הפיקסלים שבתמונה המקורית, לאו דווקא לטובה, ולכן ייתכן שלא כדאי להשקיע בכבלים ייעודיים כדי לשפר את התמונה עוד. אני לדוגמה גיליתי, שאני מעדיפה לשחק במשחקי ה-PlayStation 2 שלי עם כבלי הקומפוזיט שקיבלתי עם המכשיר ולא עם כבל הקומפוננט המיוחד שקניתי. בנוסף, חשוב לדעת שמכשירי הפלזמה וה-LCD לא תומכים באקדחי-האור ובהתקנים דומים של הקונסולות הישנות, ולכן, בין היתר, לא תוכלו לשחק עליהם חלק ממשחקי היריות שאהבתם או משחקי התלת-מימד המהפכניים של ה-Sega Master System מסוגם של Missile Defense 3-D.

שיטות וסוגי חיבור

כל הקונסולות של ימינו, ולא מעט מקונסולות העבר, מציעות מספר שיטות לחבר בינן ובין הטלוויזיה. שיטות אלו נבדלות ביניהן בסוג הכבל, ועקרונית גם בסוג התוצאה, ולכן חשוב להבין את האפשרויות שלפניכם. להלן סוגי החיבורים המקובלים בסדר עולה של איכות החיבור:

composite1

קומפוזיט – החיבור הבסיסי והסטנדרטי של קונסולות הוידאו עד היום הוא חיבור אנלוגי (כלומר – לא דיגיטלי) המשלב (composes) את אותות הוידאו לכבל אחד (צהוב) ומעביר את הצליל הסטריאופוני באמצעות שני חוטים נוספים (אדום – לערוץ הצליל הימני, ולבן – לשמאלי). אף שחיבור זה היה בשימוש כבר מאמצע שנות ה-50, רק לקראת סוף שנות ה-80, עם כניסת הדור הרביעי של הקונסולות, נזנח כבל האנטנה הקלאסי לטובת חיבורים באיכות טובה יותר ובראשם הקומפוזיט.

S-Video2

S Video – צורת החיבור האנלוגית, המפרידה את התמונה לשני חוטים נפרדים השזורים באותו כבל, נחשבת לאיכותית יותר מחיבור הקומפוזיט. ה-S Video הוצעה כאופציה כבר במכשירי הסופר-נינטנדו של ראשית שנות ה-90. יחד עם זאת, אולי בשל העדר תמיכה בטלוויזיות ישנות רבות, ה-S-Video לא הפכה לסטנדרט אפילו בקונסולות המתקדמות יותר (כולל הנינטנדו 64 וה-GameCube), שהמשיכו להציע באריזה רק כבל קומופוזיט.

Component

קומפוננט –  גם כאן מדובר בחיבור לא דיגיטלי, אולם הפרדת התמונה לשלושה רכיבים (components), הנישאים על גבי כבלים שונים (בהירות – כבל ירוק, וכבלים כחול ואדום לשני ערוצי צבע) מצמצמת את ההתנגשות ביניהם, ומאפשרת להשיג תמונה חדה יותר העדיפה על זאת המועברת בכבלי הקומפוזיט וה-S Video. כמו בחיבור הקומפוזיט, גם לקומפוננט מצורפים שני חוטים נוספים (אדום ולבן) להעברת הצליל הסטריאופוני.

Scart

SCART – חיבור הסקארט הוא מעין מחבר אוניברסאלי, המאפשר לחבר בנוחות טלויזיות התומכות בו לכל סוגי החיבורים שנזכרו קודם (קומפוזיט, S-Video וקומפוננט) באמצעות כניסה אחידה. במילים אחרות – אם יש לכם כניסת SCART בטלוויזיה, תוכלו למצוא כבל מתאים שבצידו השני יש יציאות קומפוזיט, S-Video או קומפוננט, המתאימות לקונסולה שלכם. מצד שני – אם יש לכם כניסות ייעודיות בטלוויזיה לחיבורים האלו, ה-SCART לא מוסיף לכם משהו מיוחד.

HDMI

HDMI – חיבור הוידאו האיכותי ביותר היום הוא החיבור הדיגיטלי בתקן HDMI (ממשק מולטימדיה בהפרדה גבוהה). חיבור זה הוא היחיד שמאפשר את מיצוי היכולות של טלוויזיות ה-LCD המודרניות, ואת הצגתן של תמונות באיכות מקסימאלית בקונסולות ה-Playstation 3 וה-Xbox 360.

מה הכבל הטוב ביותר לקונסולה שלכם?

השאלה איזה כבל ייתן לכם את התמונה האיכותית ביותר בקונסולה, מורכבת למעשה ממספר שאלות. ראשית עליכם לדעת מהו האות האיכותי ביותר שמפיקה הקונסולה, שכן איכות התמונה שתקבלו, מוגבלת על ידי האיכות המשודרת על ידי המכשיר. מסיבה זו אין טעם או משמעות אמיתית להשגת ממיר שיאפשר לחבר יציאה נחותה לסוג כניסה מתקדם יותר.

גם ה-Xbox 360 וגם ה-Playstation 3, מותאמות מבחינת חומרה ומשחקים לשידור דיגיטלי בהפרדה גבוהה, ולכן הכבל הטוב ביותר עבורם הוא כבל ה-HDMI. יחד עם זאת, בחלק מהדגמים הראשונים של ה-Xbox 360 אין יציאת HDMI בכלל, מה שלא מאפשר לחבר אליה כבל מתאים. אם אתם לא בטוחים בקשו לראות את היציאות בחלקה האחורי של הקונסולה, וחפשו את הכיתוב החרוט HDMI שצריך להופיע בבירור ליד אחת מהן.

להבדיל ממתחרותיה, ה-Wii מוגבלת בכל מקרה לשידור אותות וידאו איכותיים פחות (EDTV), ועקרונית כבלי הקומפוננט הם הטובים ביותר עבורה. יחד עם זאת, כאמור, לא כל המשחקים ל-Wii מציעים גרפיקה המותאמת לשידור ה-EDTV, והתמונה שתקבלו בהם לא תשתפר לכן בצורה משמעותית בשימוש בכבלי הקומפוננט. אם תוסיפו לכך את העובדה שהגרפיקה ב-Wii נוטה פחות לפוטו-ריאליזם, בין היתר בשל מגבלות כוח העיבוד של הקונסולה, לא בטוח ששווה להשקיע בהחלפת הכבל שקיבלתם עם המכשיר בכבל קומפוננט יעודי.

הנקודה השניה שאתם צריכים לבדוק כשאתם בוחרים כבל לקונסולה שלכם, היא איזה כניסות יש לכם בטלוויזיה. בטלוויזיות ה-LCD של היום כניסת קומפוננט נכללת כסטנדרט, ואם הטלוויזיה תומכת בשידורים בהפרדה גבוהה (Full-HD או HD-Ready) תמצאו בה גם כניסת HDMI. טלוויזיות ישנות יותר, עם מסך לא שטוח לא יכולות להציג שידורים בהפרדה גבוהה ולכן אין בהן כניסת HDMI, וכדאי שתוודאו איזה סוג כבלים יכולים להתחבר אליהן. כאמור, אם יש לכם חיבור SCART תוכלו לחבר אליו גם כבלי קומפוננט ייחודיים או באמצעות מתאם.

נקודה נוספת היא המחיר. אמנם מחיריהם של כבלים בארץ לא גבוהים במיוחד (כ-150 ש"ח) ובחו"ל, או ב-ebay אפשר להשיג כבלים גם בעשרות שקלים בודדים (למרות שהאמינות, במיוחד בכבלים הממש זולים המגיעים מהמזרח הרחוק, מפוקפקת) אבל לא תמיד משתלם להשקיע בשדרוג אם ההבדל הוא לא משמעותי. ה-Xbox 360 שלי לדוגמה, הגיעה מהחנות עם כבל קומפוננט, ולדעתי האישית, ההבדל בתמונה בין השימוש בו לשימוש בכבל ה-HDMI האיכותי יותר שקניתי ל-PS3, לא באמת משמעותי. בדומה כאמור, לא הרגשתי בהבדל שמצדיק רכישה במעבר בין כבל הקומפוזיט לקומפוננט בנינטנדו Wii או ב-PS2. בכל מקרה, אם אתם בשלב קניית הקונסולה, ייתכן שתוכלו להשיג מהמוכר את הכבל האיכותי יותר חינם כמתנה עם הקניה.

חיבור והתקנה

אחרי, או לפעמים כפי שתראו בהמשך, דווקא לפני, שאתם מחברים את הכבל לקונסולה ולטלוויזיה אתם צריכים להתאים את ההגדרות של הקונסולה לסוג החיבור שבחרתם. כעקרון מדובר בפעולה פשוטה למדי, שתצטרכו לעשות רק פעם אחת בהנחה שאתם לא מחליפים בכל פעם את סוג החיבורים.

בנינטנדו WII, הגדרות היצרן מותאמות לטלוויזיה עם מסך לא רחב (3:4), ולתמונה המועברת באיכות רגילה באמצעות כבלי הקומפוזיט. את הגדרת רוחב המסך תוכלו לשנות על ידי לחיצה על המילה WII שמופיעה בתוך עיגול בצד השמאלי התחתון של מסך התפריט הראשי (המסך ממנו אתם מתחילים את המשחקים), ומשם בחירה באופציית ה-Wii Setting שבמלבן הימני עליו מצויר מפתח הברגים, בחירה באפשרות Screen שבמסך הבא ובאפשרות Widescreen Settings שבמסך שלאחריה. כאן תוכלו לעבור בין הצגה סטנדרטית (4:3) למסך הרחב (16:9). אשרו את הבחירה שלכם באמצעות לחיצה על כפתור ה-Confirm שבצד הימני התחתון של המסך, ולחצו על אפשרות ה-Back עד שתחזרו למסך הראשי.

אם קניתם כבל קומפוננט מתאים, חברו אותו ראשית לקונסולה כשהיא כבויה. הכניסה נמצאת בצד האחורי השמאלי של הקונסולה סמוך לכיתוב AV Multi Out. אחרי שחיברתם את הכבל גם לטלוויזיה, הדליקו אתל הקונסולה ובמסך התפריט הראשי לחצו על המילה WII שמופיעה בעיגול בצד השמאלי התחתון, משם  בחרו באופציית ה-Wii Setting שבמלבן הימני עליו מצויר מפתח הברגים, במסך הבא בחרו באפשרות Screen, ובזה שאחריו באפשרות TV Type. במסך שתקבלו תוכלו לבחור באפשרות EDTV/HDTV, המשתמשת בחיבור הקומפוננט. שימו לב – האפשרות הנ"ל תופיע כאפורה על המסך אם כבל הקומפוננט שלכם לא מחובר או לא תקין. כשסיימתם לבחור, לחצו על האפשרות Back שוב ושוב עד שתחזרו למסך הראשי.

Xbox 360 Cable

ב-Xbox 360 סביר שקיבלתם יחד עם הקונסולה את הכבל המשולב שמאפשר להתחבר לטלוויזיה בחיבור קומפוזיט או בחיבור קומפוננט (ראו בתמונה). כשהקונסולה כבויה, הזיזו את המתג שעל גבי הכבל למצב TV אם אתם רוצים להשתמש בחיבור הקומפוזיט (לטלוויזיה שלא תומכת בהפרדה גבוהה), ולמצב HDTV אם אתם רוצים להשתמש בחיבור הקומפוננט. שימו לב שכשאתם משתמשים בחיבור קומפוננט ישאר לכם כבל אחד מיותר – הצהוב, מכיוון שאות הוידאו מועבר לטלוויזיה במצב חיבור זה על ידי שלושה כבלים אחרים. פשוט השאירו אותו בלתי מחובר והמשיכו הלאה.

הדליקו את הקונסולה עם השלט, ולחצו לחיצה קצרה על כפתור ה-Xbox שבשלט (הכפתור המואר) כדי להגיע לתפריט המערכת. עברו באמצעות הג'ויסטיק השמאלי או כפתורי החיצים ללשונית ה-Settings (הימנית ביותר) ומשם בחרו באפשרות System Settings, ובמסך הבא באפשרות Console Settings ואחר כך באפשרות Display. האפשרות העליונה ביותר במסך הבא היא HDTV Setting. בלחיצה עליה תוכלו לבחור את הרזולוציה הרצויה, בהתאם לסוג הטלוויזיה שיש לכם. מכיוון שה-Xbox 360 מזהה אוטומטית את סוג הכבל בו נעשה שימוש, בחירת הרזולוציה היא הבחירה היחידה שתצטרכו לעשות. התהליך זהה למעבר לשימוש בכבל HDMI, רק שבמקרה זה כמובן אל תחברו לקונסולה את הכבל המשולב אלא רק את כבל ה-HDMI.

אם מסיבה כלשהי אתם רוצים לחזור ב-Xbox 360 להגדרות המסך של היצרנית (לדוגמה כי ההגדרות שבחרתם לא מציגות תמונה כלשהי על הטלוויזיה), עקבו אחרי ההוראות הבאות מאתר מיקרוסופט: ראשית כבו את הקונסולה וודאו שאין בתוכה שום דיסק או משחק. אחר כך הדליקו את הקונסולה באמצעות השלט (כלומר על ידי לחיצה על כפתור ה-Xbox המתכתי שבאמצע השלט) וחכו שהאורות על השלט יפסיקו להבהב. מיד כשההבהוב מפסיק לחצו והשאירו לחוץ את כפתור ה-Y שעל השלט ולחצו על כפתור ה-RT שבשלט. הקונסולה אמורה לחזור להגדרות היצרן ולעשות re-start (כלומר הקונסולה תכבה אוטומטית ותדלק מחדש).

ב-PS3 יש שתי כניסות שונות בחלק האחורי של המכשיר המיועדות לחיבור לטלוויזיה. כניסת ה-HDMI המיועדת לחיבור כבל ה-HDMI, וכניסת AV Multi Out המיועדת לכל סוגי החיבורים האחרים (דוגמת קומפוננט או קומפוזיט). חברו את הכבל בו תרצו להשתמש לקונסולה ולטלוויזיה (ודאו שלא חיברתם כבלים לשתי הכניסות) והדליקו את הקונסולה. כעקרון ה-PlayStation 3 אמורה לזהות אוטומטית שחיברתם HDMI ולשאול אתכם האם אתם רוצים להשתמש בחיבור זה. בחרו Yes ותועברו למסך בו תשאלו האם אתם רוצים שהמכשיר יזהה בעצמו את ההגדרות האופטימליות לטלוויזיה שלכם. אם תבחרו Yes תנסה הקונסולה להציג את הרזולוציה הגבוהה ביותר שהיא מזהה ולשאול אתכם אם התמונה תקינה (שאז אם תענו כן תסתיים ההתקנה) או לא שאז, כמו במקרה שתוותרו על הבחירה האופטימלית, תועברו למסך הראשי.

בתפריט הראשי (אליו יכול להיות שתגיעו רק אחרי שתעשו log on כאחד המשתמשים) בחרו את אופציית ה-Settings, ומשם את Display Settings (שימו לב – לא Video Settings). במסך הבא, בחרו את אופציית ה-Video Output Setting ושם את סוג הכבל בו השתמשתם (לדוגמה HDMI). בשלב הבא תתבקשו לבחור רזולוציה, ואחר כך תשאלו אם אתם רוצים להגדיר גם את חיבורי השמע של הקונסולה, או, כפי שנעשה כעת, לסיים (finish).

אם איבדתם את האפשרות להציג תמונה וכך גם לשנות את ההגדרות (נניח אם הקונסולה הוגדרה ל-HDMI ואז ניסיתם להתחבר לטלויזיה באמצעות חיבור קומפוזיט), כבו את הקונסולה וחזרו להגדרות היצרן, על ידי הדלקת הקונסולה בלי לעזוב את כפתור ה-Power במשך 5 שניות לפחות. עזבו את הכפתור לאחר שהקונסולה משמיעה צפצוף נוסף המסמל שהיא עברה restart. כשתופיע התמונה תוכלו לשנות את ההגדרות מתוך התפריטים כפי שהסברתי קודם.

צפייה מהנה.

Read Full Post »

consoles

טבלאות וניתוחים השוואתיים של קונסולות משחקי הוידאו העכשוויות מבחינת גודל, מאפיינים טכניים, או ביצועים גרפיים, הם תחביב ישן, ומתמשך, של כל העוסקים בתחום. ואיכשהו, למרות כל האינפורמציה הזאת, ואולי דווקא בגללה, קשה מאד למי שמבקשים לקנות את אחת הקונסולות, לבחור את האופציה המתאימה להם באמת. כמי שעברה את מסעות ההתלבטות האלו לא פעם, ומחזיקה בבית, בין היתר, את שלושת הקונסולות של הדור הנוכחי – ה-Wii, ה-Xbox 360 וה-PlayStation 3, אנסה בשורות הבאות לתת קצת עזרה מעשית למי שנמצאים כעת בשלב ההתלבטות או אפילו ממש בדרך לחנות.

האם זאת קונסולת המשחקים הראשונה שלך?

מי שלא שיחק ברצינות במשחקי וידאו, גם לא במחשב האישי, נמצא בנקודת התחלה שונה לחלוטין משחקנים ותיקים המבקשים לשדרג את הציוד שברשותם. בעיקר מכיוון שקשה לו לענות על שאלות מכוונות כמו ז'אנר המשחקים החביב עליו, או הסגנון והאופן שבו הוא מתכנן להשתמש בקונסולה.

לקהל הזה אני מציעה לשקול בין שתי אפשרויות עיקריות. האפשרות הראשונה, והמומלצת בעיניי, היא לוותר על קונסולות הדור הנוכחי ולקנות במקומן את ה-PlayStation 2 הותיקה. אמנם מדובר על קונסולה בת תשע שנים, שלא יכולה להריץ את הכותרים החדישים ביותר בשוק, אבל במחיר של כ-600 ש"ח בארץ ו-99 דולר בחו"ל, פשוט לא תמצאו עסקה טובה יותר. עסקה במסגרתה אתם מקבלים מכונת משחקים חזקה וקלת משקל, שהגרפיקה שלה לא נופלת מזו של הנינטנדו Wii המודרנית, ושעם ספריית המשחקים העצומה שלה – המתאימה לכל הגילאים וכמעט כל סגנונות המשחק – פשוט לא ניתן להתחרות. בין המשחקים האלו אפשר למצוא לא רק קלאסיקות דוגמת GTA San Andreas, משחק הסייקט-בורד Tony Hawk’s Pro Skater 3 או Metal Gear Solid 3, אלא גם את הכותרים החדשים ביותר נכון להיום בסדרות משובחות כמו  God of War ו- Final Fantasy.

ולא צריך להסתפק רק במשחקים ישנים. ה-PlayStation 2 מתאימה גם ללהיטים עכשוויים כמו Guitar Hero, לגו אינדיאנה ג’ונס ו-Madden NFL, והיא היתה ונותרה המלכה הבלתי-מעורערת של משחקי התפקידים (RPG), ז'אנר שמעלה בינתיים יבול דל למדי (גם אם משובח), בקונסולות הדור הנוכחי. אם תוסיפו לכך את העובדה שממשיכים לצאת לה משחקים חדשים, ויש כנראה סיכוי טוב שתוכלו לקבל את הקונסולה הזאת, בהשאלה או במתנה, ממכרים או חברים, תבינו אולי למה אני ממליצה דווקא עליה כנקודת ההתחלה המועדפת לכל מי שרוצה להכיר את עולם משחקי הוידאו.

האפשרות השניה המומלצת למי שעושה את צעדיו הראשונים בתחום משחקי הוידאו, היא הנינטנדו Wii. בקרי התנועה האינטואיטיביים שלה, וחבילת משחקי הספורט המצוינת הכלולה בחבילה, הופכים את הקונסולה הזאת לאידיאלית למי שלא בטוח עד כמה, אם בכלל, הוא אוהב משחקי וידאו. אחרי הכל – כולנו יודעים לחבוט בכדור או להניף את ידינו באוויר בחיקוי של מכת אגרוף, ומהסיבה הזאת ה-Wii הופכת בקלות למוקד עניין והנאה כשמגיעים הביתה חברים או אורחים.

ולא, אל תאמינו לטענה שהקונסולה מיועדת רק או בעיקר לילדים קטנים או למי שמחפש משחקי-פנאי קלילים (casual). נכון שהאסטרטגיה העסקית-שיווקית של נינטנדו בהחלט יצרה כמות נכבדה של משחקים המיועדים לפלחי האוכלוסיה האלו – ולכן, אם אתם מחפשים מערכת שתבדר אתכם וגם את הילדים הקטנים שבבית אין טובה ממנה – אבל יש גם הרבה כותרים מצוינים לשחקנים בוגרים או מתוחכמים יותר. בין אלו תוכלו למצוא לא רק להיטים קלאסיים כמו מריו (בגרסאות שונות – החל מהגרסה התלת-מימדית המהוללת Super Mario Galaxy, דרך חידוש של החוויה הדו-מימדית המוכרת הצפוי לצאת בקרוב, ועד ההברקה הבין-מימדית Super Paper Mario) ו-Zelda, אלא משחקי קרבות משובחים, איגרוף, כותר יריות בגוף ראשון (FPS) מעולה, משחקים מוטי חידות חשיבה, משחקי סימולציה ואסטרטגיה, ומשחקי הרפתקאות. וגם את משחק הנגינה המצוין Guitar Hero.

ההיצע הרחב הזה של כותרים משובחים במגוון ז'אנרים, יחד עם המקוריות והיצירתיות הייחודיים לנינטנדו, מבליטים את הקונסולה הביתית שלה, לא רק כמכשיר היחיד שבאמת מספק בידור לכל המשפחה (בלי מרכאות כפולות), אלא גם כחבילה מאוזנת מאד ובחירה נהדרת למתחילים.

לבד או עם חברים?

Mario Kart Wii

השאלה מה צפוי או מתוכנן להיות סגנון המשחק שלך מתחלקת למעשה לשתיים. אם מספר אנשים – משפחה או חברים – מתכננים לשחק באותו בית בקונסולה, או שאתם מחפשים מערכת משחק שמתאימה למפגשים חברתיים ומסיבות, הנינטנדו Wii היא הבחירה הטובה ביותר.

ה-Wii היא לא רק המתאימה ביותר למי שלא מכירים את עולם משחקי הוידאו, אלא היא מציעה גם את המגוון הרחב ביותר של משחקים חברתיים שכיף לשחק בשניים או יותר. משחקים עם דגש חזק על קלות הבנה והפעלה, ואלמנטים תחרותיים או שיתופים חזקים. בין הדוגמאות הבולטות – Mario Kart Wii, משחק קרטינג נהדר שמאפשר, בזכות תכנון מוקפד של השלבים ושל הפריטים הייחודיים המחולקים לשחקנים באופן אקראי, גם לשחקנים מתחילים לנצח את המנוסים מהם, וחבילת הספורט החדשה Wii Sports Resort המציעה, בין היתר,  פעילויות תחרותיות כמו דו-קרב חרבות, פינג-פונג, קליעה למטרה, טיסה אתגרית ומרוצי אופניים. ב-Wii יכולים לשתף פעולה חברים (כולל זאטוטים בגיל הגן) בקונצרט מוסיקלי הנוצר על ידי חיקוי בפנטומימה של מעל 60 כלי נגינה (Wii Music), להלחם אחד נגד השני בקרבות רחוב מרתקים בתור דמויות מפורסמות ממשחקי וידאו (Super Smash Bros. Brawl), או להזמין את האורחים לנסות את המשחק הראשון בעולם שמשחקים עם התחת (Rayman Raving Rabbids TV Party).

משחקי רשת

אם, לעומת זאת, כשאתם חושבים על משחק עם או נגד חברים אתם מחפשים משחקי רשת, בהם, כיחידים או כקבוצה – כל אחד מביתו שלו – תשתתפו בקרבות ריאליסטיים של לוחמה מודרנית, בשחזור של קרבות ממלחמת העולם השנייה, או במלחמה עתידנית על פני כוכבים עוינים  – הקונסולה המומלצת לכם היא ה-Xbox 360. הקונסולה הזאת מבית מיקרוסופט מציעה, תמורת דמי מנוי חודשיים אמנם, את רשת המשחקים הנהדרת Xbox Live המהווה בסיס לכמה ממשחקי הרשת הטובים והפופולאריים ביותר של כל הזמנים. משחקים כמו Call of Duty ו-Red Faction, המשותפים גם ל-PC ול-PlayStation 3 המתחרה, ולהיטים בלעדיים ל-Xbox 360 כמו Gears of War ו-Halo.

Halo3

אז נכון שגם ה-PlayStation 3 של סוני מציעה רשת משחק, חינמית אפילו, אבל זאת של מיקרוסופט עולה עליה, כך נראה, מבחינת אמינות, קלות תפעול, נוחות איתור השחקנים והיקף המשתמשים שבה. אם תוסיפו לכך את העובדה שב- Xbox תמצאו גם כמות נכבדה של משחקי פנאי-קלילים יותר המיועדים למשחק ברשת (דוגמת Uno ו-Worms 2) ואת ההכרזות של מיקרוסופט בכנס E3 האחרון על כוונותיה להשקיע עוד בהפיכת הרשת לחברתית על ידי שיתופי הפעולה עם Twitter  ועם Facebook, תבינו מדוע לדעתי (ולדעת אחרים), ה-Xbox 360 מומלצת יותר למי שמחפש משחקי רשת.

הדבר העיקרי שיכול לשנות את ההמלצה שלי הוא אם החברים שלכם, שאיתם אתם מתכוונים לשחק את משחקי הרשת, מחזיקים קונסולה אחרת. נכון להיום, גם אם לכולם יש את אותו משחק הם יכולים לשחק אותו יחד רק אם הם משתמשים באותה קונסולה, ולכן יכול להיות שתעדיפו לקנות את הקונסולה שיש לחברים שלכם. צריך לזכור רק שאולי אתם לא אוהבים את אותם משחקים, או לא באמת תהנו לשחק יחד כי אתם לא באותה רמה. כשהתחלתי לדוגמה לשחק ב-World of Warcraft שמחתי מאד ששני חברים קרובים מכורים למשחק הזה, וחשבתי שאני אוכל לשחק איתם. בפועל הסתבר שבשנה וחצי שלקח לי להגיע לשלב שלהם, הם כבר עזבו את המשחק.

היתרונות של ה-PlayStation 3

נקודות התורפה של ה-Xbox 360, מדגישים כותבים רבים הממליצים להעדיף את ה-PlayStation 3, הן שהיא מתקלקלת הרבה יותר, שאין לה כונן Blu-ray ושהיא חלשה יותר מיחשובית וגרפית. כל אלה, לדעתי, נכונים רק בצורה חלקית, ומשפיעים בסופו של דבר על חוויית המשחק, ועל המלצת הקנייה, הרבה פחות משניתן היה לחשוב.

בעיית האמינות של ה-Xbox 360, שהביאה מכשירים רבים להתחמם יתר על המידה באופן שגרם להם להיות מושבתים (מה שכונה "טבעת המוות" או באנגלית "The red ring of death"), נפתרה ברובה בדגמים החדשים יותר, שהם היחידים היום שמוצעים בחנויות בארץ. אם תוסיפו לכך את האחריות לשנה המסופקת עם המכשיר, אפשר לדעתי לקנות את הקונסולה הזאת בראש שקט.

כונן ה-Blu-ray  הוא תוספת נחמדה אבל לא שימושית עד כדי כך למי שאינו חובב סרטים נלהב, השוקד על הקמת ספריה ביתית של סרטים קנויים. אחרי הכל בספריות הוידאו (כולל ב"אוזן השלישית") המבחר של הסרטים בפורמט הזה מצומצם למדי, ומי שצורך את הסרטים שלו בפורמט דיגיטלי במילא לא באמת צריך לצרוב אותם.

ומה עם הגרפיקה?

קיימות שתי טעויות נפוצות מאד בדיון על גרפיקה במשחקי וידאו. הראשונה היא התפיסה המוטעית לפיה יש התאמה בין הרמה הגרפית של המשחק לבין איכותו או מידת ההנאה ממנו.

כמה מהמשחקים הטובים ביותר של הזמן האחרון דוגמת World of Goo (שזמין כרגע רק ל-PC ול-Wii) או Guitar Hero (שקיים בגרסאות לכל הקונסולות, כולל, כאמור ל-PS2) מבוססים על גרפיקה פשוטה למדי, וזוכים לשבחים בזכות החדשנות והמשחקיות הממכרת שלהם. הטעות השנייה בדיונים על גרפיקה, היא התפיסה המקבילה בין גרפיקה משובחת לפוטו-ריאליזם, כלומר ליכולת להציג במשחק תמונות וסרטים הנראים כמו צילומי וידאו.

קסום - Okami

בפועל, יכולת טכנית היא לא תחליף לכשרון אומנותי, וישנם היום משחקים רבים בשוק שמוכיחים, שגרפיקה מדהימה היא לא בהכרח תוצאה של רזולוציה ועוצמה מיחשובית. בין הדוגמאות הבולטות אפשר לציין את Braid, Okami ו-Madworld שבחרו כולם בכיוון שונה מזה של החיקוי הריאליסטי ומציעים סגנונות איור וציור יפהפיים.

ובכל זאת – אם מה שחשוב לכם זה שמשחק הכדורגל או הכדורסל שאתם משחקים יראו כמו שידורי הטלוויזיה מהמגרש, או שכותר היריות יתרחש בסביבה תלת-מימדית שנראית לקוחה מסרטים הוליוודיים, אז ה-Wii של נינטנדו, שנכון להיום לא יודעת להציג תמונה באיכות HD היא לא בשבילכם. ומבין שתי הקונסולות האחרות – ששתיהן מתחרות על המגרש הפוטו-ריאליסטי, הבחירה המועדפת לדעתי היא ה-Xbox 360. נכון ש"על-הנייר" כוח המיחשוב של המתחרה מבית סוני גדול יותר, אולם בפועל, השוואות רבות של משחקים הזמינים לשתי הקונסולות מוכיחות שעד היום כמעט בכולם, התמונה האיכותית והמדויקת יותר התקבלה ב-Xbox 360 דווקא.

לסיכום

לסיכום ההמלצה שלי לכל מי שמחפש קונסולה ייחודית וחדשנית, שבה יוכלו לשחק כל בני הבית וגם חברים ואורחים מזדמנים, היא לקנות את ה-Wii. מי שלהבדיל מתעקש על גרפיקה באיכות צילומית, או מתכוון לשחק בעיקר משחקי רשת (בדגש על משחקי מלחמה ויריות), יעדיף כנראה את ה-Xbox 360. למי שמחפש דרך לגלות לראשונה את משחקי הוידאו, או להשיג בזול הזדמנות לשחק את חלק מהמשחקים הטובים והמגוונים ביותר של השנים האחרונות, כדאי בהחלט לשקול לקנות את ה-Playstation 2.

אבל החברים המליצו לי על קונסולה אחרת

חשוב לזכור שמעט אנשים מכירים לעומק ומחזיקים את כל הקונסולות, והנטייה הטבעית של רבים היא להגן ולהמליץ על הקונסולה שבחרו לקנות. יחד עם זאת, אם אתם מתכננים ומאמינים שתשחקו איתם במשחקים שלהם, אז כמו שהסברתי קודם – יכול להיות ששווה לכם לשקול להצטרף.

Read Full Post »

נינטנדו מאבדת שליטה?

Nintendo1

מבין מסיבות העיתונאים הגדולות שהתקיימו בתחילת החודש בכנס המשחקים הבינלאומי E3, זאת של נינטנדו היתה, ללא ספק, המאכזבת ביותר. מעבר לטון היבש וחסר ההתלהבות של המנחים, Reggie Fils-Aime, נשיא נינטנדו אמריקה, וסמנכ"לית השיווק שלו, Cammie Dunaway, והבחירה בהצגת סרטונים על משחקים במקום הדגמות חיות על הבמה, היו שם הכי פחות הפתעות. בניגוד למתחרותיה, לא הציגה הענקית היפנית שום שירותי תוכן או שיתופי פעולה חדשים, כמות הכותרים המסקרנים שהוצגו לראשונה היתה מועטה, ופרט למד-החיוניות המוזר, המבוסס, כנראה, על פיתוח ישן לנינטנדו 64, גם לא הוכרזה חומרה חדשה.

אלא שמעבר לציפיות הרבות שלא התממשו, האיום הגדול ביותר שהוצב בפני הענקית היפנית בכנס, היתה ההכרזה מצד שתי המתחרות – סוני ומיקרוסופט –  על תוכניותיהן להכנס לתחום זיהוי התנועה, שייחד עד כה את נינטנדו. במסיבת העיתונאים של סוני, הוצג אב טיפוס של שלטים מוארים המצוידים בחיישני תנועה, אשר בשילוב עם מצלמת ה-EyeToy המוכרת של ה- PlayStation 2, מציעים רמה גבוהה מאד של דיוק בזיהוי תנועות, לצד אפשרויות משחקיות ייחודיות. בין היישומים שהוצגו, היו השימוש בשלטים כבמעין עט אלקטרוני, המאפשר כתיבה חופשית ומדויקת באוויר כאילו היה שם דף נייר, ומשחק סיוף שבו הוצגה דמותו המצולמת של השחקן על המסך, כשאת השלטים המתנופפים שבידיה מחליפים בזמן אמת חרב ומגן. בהשוואה לחוסר הדיוק המובנה של שלטי ה-Wii, בייחוד בהכוונת הסמן על המסך, הפתרון של סוני נראה מבטיח מאד.

התפתחות דרמטית אף יותר הציעה מיקרוסופט, שהציגה את החזון שלה לשליטה בקונסולה ובמשחקים בתנועות הגוף בלבד, ללא כל צורך בשלט. זאת, באמצעות מערכת המשלבת משדר ומצלמת אינפרה-אדום, המאפשרים לנתח את מיקום חלקי הגוף השונים במרחב החדר, בהתאם למידת החום שהם פולטים. בשילוב עם מצלמה צבעונית רגילה, מיקרופון ויחידת עיבוד מרכזית, הפתרון של מיקרוסופט מאפשר לזהות פנים וקול, לסרוק תמונות, ולעקוב בדיוק ובמהירות מרשימים אחר תנועת עשרות נקודת על פני הגוף בעת ובעונה אחת. בין היישומים שהוצגו במסיבת העיתונאים המרתקת, היו ציור על לוח באמצעות פקודות קוליות ופנטומימה, משחק בעיטות בכדור, וחוויה משותפת של שחקנית עם ילד וירטואלי שכללה שיחה ביניהם, בה זיהה והתייחס הילד לציור שהשחקנית ציירה. בנוסף גם הוזמנה השחקנית לחוות "כניסה אל תוך המסך" שבו הוצגו מימי אגם, לתוכם יכלה להכניס את פניה וידיה ולגעת בדגים וחלוקי האבן. את מהפכניות הרעיון שלה הדגישה מיקרוסופט הן בשם שנתנה לפרויקט – Natal (מאנגלית – שם תואר המתייחס ללידה), כמו גם בבחירה להציג אותו באמצעות סטיבן שפילברג ו-Peter Molyneux (יוצר סדרת משחקי התפקידים Fable), המזוהים בדעת הקהל עם חדשנות טכנולוגית ומעוף יצירתי. לאחרונה אף נפוצו שמועות שהפרויקט ישולב כחלק מגרסה חדשה של קונסולת ה-Xbox הצפויה לצאת בשנה הבאה.

מול שתי ההכרזות המרשימות האלו, הייחודיות והחדשנות שמציעה קונסולת ה-Wii, שמאז השקתה בנובמבר 2006 עיצבה מחדש את גבולות הגדרתם ואופיים של משחקי הוידאו, מועמדת בסימן שאלה. סימן שאלה משמעותי מאד, בהתחשב בעובדה שמדובר ביתרון הבולט והיחיד כמעט של נינטנדו, שויתרה במודע, לפחות בשלב זה, על מרוץ החימוש של מתחרותיה בתחומי הגרפיקה, יכולות העיבוד והתמיכה במדיה מתקדמת (או אפילו בסתם כונן קשיח).

אלא שאתה הקרב הזה, ספק אם נינטנדו עומדת להפסיד. ראשית מבחינת תזמון, גם סוני וגם מיקרוסופט רחוקות כשנה לפחות מהוצאת הטכנולוגיות שלהן לשוק. שנה, שבה גם אם תאבד נינטנדו את תנופת המכירות שלה בשוק הקונסולות (אפשרות שאין לה בינתיים אחיזה בנתוני המכירות), עדיין יקשה מאד למתחרותיה להדביק את הפער העצום של עשרות מיליוני היחידות, שנוצר בינן ובין הענקית היפנית.

WiiMotionPlus1

בנוסף, השבוע השיקה נינטנדו ברחבי העולם את ה-Wii MotionPlus, תוספת לשלט הסטנדרטי, שצפויה לשפר בהרבה את טווח הזיהוי ורמת הדיוק של השלטים. בעוד השלט המקורי של ה-Wii  צויד במד-תאוצה (accelerometer), המוגבל לזיהוי תנועה בקווים ישרים בלבד (כבתמונה השמאלית), התוספת החדשה תכיל גם גירוסקופ מתוצרת InvenSense, המאפשר לקונסולה לזהות בדיוק רב פיתולים וסיבובים של השלט (כבתמונה הימנית). בזכות ה-MotionPlus יתווספו בשבועות הקרובים למאגר משחקי הספורט הזמינים ל-Wii, גם ענפים כגון טניס שולחן והטלת פריסבי, בהם יש חשיבות מיוחדת לזיהוי סיבובים וזויות תנועה, וענפים קיימים, כמו טניס וגולף, יוכלו להציע מידה רבה יותר של דיוק וריאליזם.

בנוסף לפרק הזמן שיחלוף עד שסוני ומיקרוסופט יוכלו להציע את פתרונות זיהוי התנועה שלהם למשתמשי הקצה, עומדת בפניהם גם משוכת המחיר. מחירו של ה-EyeToy לבדו, יקר היום בכ-65% יותר מאשר ה-Wii MotionPlus, ואם נצרף לכך את הצורך בחומרה נוספת בדמות שלטים חדשים, שלא ברור אם יוכלו להחליף את ה-DualShock, מדובר בהוצאה משמעותית. ודאי שכך לגבי הפתרון שמציעה מיקרוסופט, שלא ניתן בשלב זה להעריך את מחירו, אולם היקף ומורכבות הרכיבים הנכללים בו, יחייבו כנראה את היצרנית האמריקאית לגבות בעבורו סכומים משמעותיים. אם נוסיף לכך את העובדה, שנכון להיום מחירה של ה-PS3 יקר בצורה משמעותית בהשוואה ל-Wii, וכי הפער הקיים היום בין ה-Wii לבין ה-Xbox 360 עשוי אולי להצטמצם בחודשים הקרובים, נראה שלמתחרותיה של נינטדו צפוי קרב לא פשוט על כיסו ולבו של הצרכן.

כך או כך, נראה שמיקרוסופט וסוני חוזרות שוב על הטעות שעשו בשלב הקודם של המאבק על הבכורה בשוק הקונסולות. כמו בתקופת ההשקה, גם הפעם נראה שמה שהן מתכוונות להציע, מבוסס בעיקרו על קפיצות דרך טכנולוגיות מרשימות, ולא על חשיבה קונספטואלית חדשה, מהסוג שאפשר לנינטנדו לכבוש קהלים חדשים, ולמשוך אליה גם את מי שלא ראו את עצמם עד אז משחקים במשחקי וידאו. וכך, בעוד מתחרותיה נשבות שוב בקסמי הטכנולוגיה, נינטנדו, ובייחוד הממציא המחונן שלה Shigeru Miyamoto, שוקדים על פיתוח גישות מהפכניות שמכוונות להפוך משחקים לנגישים ומזמינים אף יותר לקהל הרחב.

אחת הדוגמאות המרתקות לכיוונים אחריהם מגששת נינטנדו, היא פטנט בשם "kind code" שנרשם על ידי Miyamoto בקיץ שעבר ושכעת נודע כי ישולב כבר במשחק המריו החדש המתוכנן לצאת ל-Wii בחודשים הקרובים. המדובר במעין walkthrough אינטראקטיבי, שיאפשר לשחקנים שאינו מצליחים או יודעים כיצד לעבור קטע כלשהו במשחק, להעביר את השליטה למשחק עצמו, ולראות את הקטע האמור משוחק בפניהם כאילו היה סרט וידאו, כאשר ניתנת להם האפשרות לחזור ולהשתלב במשחק בכל נקודה שיבחרו.

אף שהדעות בין מפתחי משחקים לגבי היתרונות והמשמעויות של הרעיון החדש חלוקות, קשה להתווכח עם הטענה שמדובר בשינוי תפיסה המאפשר לטשטש את הגבולות שבין משחק מחשב לסרט וידאו, ולהציע דרך למצות יותר מכל משחק ולהגדיל את נגישותו לקהל הרחב.

לדברי Todd Howard, שהיה אחראי ב- Bethesda בין היתר ללהיטים Fallout 3 ו-Oblivion, מדובר בפתרון אפשרי לאחת מבעיות הליבה של משחקי הוידיאו. "רוב האנשים מפסיקים לשחק במשחק מסוים כי נוצר בהם בלבול או תסכול ממה שהמשחק דורש מהם לעשות. זה הופך למטלה ותסכול במקום ל'זמן משחק'. הרעיון הזה מנסה בבירור להקל את זה. זה דומה מאד להעברת השלט למישהו שמכיר את המשחק היטב, כך שתוכל להתקדם בו או פשוט להנות מהסיפור".

המצאה זו, ואחרות, מוכיחות כי נינטנדו מודעת לצורך בחדשנות ויצירתיות מתמדת כדי להשאר בראש התחרות. תחרות, שככל שהיא הולכת ומתמקדת בקהל הרחב שלא השתכנע עד היום מפלאי הטכנולוגיה – קשה להאמין שתוכרע ברמת התחכום והדיוק של בקרי התנועה.

Read Full Post »

Older Posts »