לא קל להיות גיימר בישראל. למרות הצביון הבינלאומי של התכנים והנופך הגלובלי שהאינטרנט ואפשרויות היבוא מקנים לתחביב הזה, השחקן הישראלי מוגבל, מושפל ומנוצל.
מוגבל – על ידי רשתות המשחקים המקוונות (דוגמת Xbox Live ו-PSN) שאינן מספקות תמיכה רשמית או דרך חוקית לישראלים להרשם, ואף חוסמות בפניהם תכנים רבים; על ידי חברות האינטרנט המקומיות שאינן מספקות שירות אמין המותאם לדרישות השחקנים הכבדים; על ידי רשתות הסחר הבינלאומיות ושירותי הקנייה המקוונים (כולל ענקיות כמו Amazon) שמסרבים למכור לנו משחקי וידאו וציוד נלווה; ועל ידי חוסר העניין וההשקעה של חנויות ויבואנים מקומיים, שאינם מקדישים מחשבה ותשומת לב, לא רק ליצירת או עידוד השוק, אלא אף לסיפוק הביקושים הקיימים בו.
מושפל – על ידי דעת הקהל ומעצביה, וביניהם התקשורת המקומית, המתייחסים לתעשיית הענק מגלגלת המיליארדים ולתרבות שמאחוריה, כאל שעשוע או קוריוז במקרה הטוב, וכאל חממה של אלימות ופיראטיות ו"איום על עתיד ילדינו" במקרה הרע.
ומנוצל – על ידי סוחרי ארצנו המפקיעים מחירים, מביאים (ומותירים על המדף לנצח במחיר מלא) סחורה ירודה, ומציעים, על פי רוב, שירות חובבני והתייחסות מזלזלת.
כל הדברים האלו ידועים וברורים. מה שלא ברור, לי לפחות, הוא מדוע אנחנו לא עושים כלום בעניין. ואני לא מתכוונת להשתפכויות ותלונות ברשת ובכל פורום אפשרי, מהסוג שיש לנו למכביר, אלא ליוזמות ממשיות לחולל שינוי. להתארגנות. אחרי הכל – קהילות חובבים אחרות בארץ, לא בהכרח מבוססות או מודעות יותר מאיתנו, הוכיחו שזה אפשרי. כך, לדוגמה, קהילת חובבי המדע הבדיוני והפנטסיה שלא רק מוציאה לאור פרסומים, מקיימת תחרויות נושאות פרסים ומצליחה לעודד עשייה מקומית, אלא אף מקיימת כבר תריסר שנים ברציפות ובהצלחה את "אייקון", פסטיבל שנתי רב-משתתפים ואורחים ידועים מחו"ל. וכך אף הקהילה הישראלית של שחקני משחקי התפקידים (role play) בישראל, שגם היא מאורגנת בעמותה ומקיימת חוגים וסדנאות ברחבי הארץ, מעודדת וחוברת ליוזמות לתרגום חומרים לעברית, ועורכת כנסים שנתיים רבי קהל ועניין. אלו ואחרות מוכיחות שוב את הסיסמה הידועה שלעשייה ולהתארגנות יש כוח לחולל שינוי. שינוי – מהסוג, שכאמור, נחוץ לנו הגיימרים לא פחות.
אז נכון שאני לא עד כדי כך תמימה או אופטימית להאמין שאם נתארגן נצליח להביא לצירוף ישראל ל-Xbox Live או ל-PSN. מהלך כזה, כך נראה, מחייב התייצבות של גוף מסחרי גדול ואיתן פיננסית, שיסכים לקחת על עצמו את המחויבויות הכבדות שיצרניות הענק דורשות כתנאי להבטחת רמת השירות והמוניטין להן הן חותרות. וגם את אופיים של סוחרי ארצנו אני לא משוכנעת שנוכל לשנות. אבל יש הרבה מאד דברים אחרים שכן אפשר לעשות אם נתארגן. כמו לאפשר לסוחרים ולקוחות מעוניינים לקבל מאיתנו "רשימת מומלצים" חודשית של המשחקים הטובים בשוק, משחקים שנוכל אף אנחנו לסייע בעידודם המסחרי. כמו ליצור שיתופי פעולה עם חנויות שבתמורה לפרסום וקהל יאפשרו לנו להשתמש במקום ובציוד שלהם לתחרויות, הדגמות, והדרכות (אני לדוגמה, הייתי שמחה לקבל סדנת נהיגה מתקדמת ב-GTA או לראות הדגמה של ה-Legendary level ב-Halo 3). כמו לייבא בעצמנו באופן מאורגן משחקים וציוד נלווה במחירים מעולים. כמו לארגן תחרויות-רשת, ליגה, ספריית החלפה של משחקים ומפגשי חובבים של קונסולות וז'אנרים יחודיים. כמו לפעול לשיפור דעת הקהל עלינו ועל העולם שלנו.
ואנחנו לא מגזר חלש. נכון שבין שורותינו יש הרבה ילדים ובני נוער, אבל יש גם מבוגרים ובעלי יכולת כלכלית, ויש גם גיימרים מושבעים בעמדות שיכולות לסייע להתארגנות כזו – כמו יבואנים קטנים, בעלי חנויות ועיתונאים.
התמריצים קיימים. היכולות קיימות. הגיע הזמן שנעשה מעשה.
בתור שחקן תפקידים, אני יכול להגיד שאת צודקת, לקהילה הממש קטנה של המ"ת בארץ יש כנסים וארגונים חזקים יחסית לכמות השחקים בארץ (כוכבי הכסף, העמותה, הפונדק ועוד כמה שכבר נסגרו) כל מה שקהילת הגיימרים צריך כדי לתחזק זה למצוא מכנה משותף שהוא חזק יותר מ"אנחנו משחקים במחשב", לדוגמה "לנו" (שחקני המ"ת) יש תחום ממוקד יחסית שיוצר קהילה שמצליחה להחזיק מים, גם לנו יש מספר פלגים (מ"ת, מת"ח ונובים שמשחקים DND) אבל בסופו של דבר מתרגמים ספרים מוכרים אותם בארץ ולכולם כיף ושמח (לא לכולם, אבל מספיק טוב) לכם, קהילת המשחקי המחשב יש יותר אנשים מה שידרוש עבודה מעט יותר קשה בעבודה על כנסים, אבל לפחות היה לכם אנשים שיגיעו.
האמת היא שאני קורא את זה ואין לי תשובה לשאלות האלו.
אבל מאיפה את חושבת שדבר כזה צריך להתרומם? מסתם אנשים עם דרייב, או בסיוע של ארגון כלשהו שיכול לעזור לקדם דבר כזה?
בארץ גם אין שום רשת משחקים רצינית. כשמוכר בחנות באג אומר לך שדיאבלו 3 יוצא מחר או מחרתיים, אתה מבין גם למה! (בא לי לבכות). השאלה אם בכלל אפשר לשמור על רמה כשהופכים לרשת. פריק היא כרגע בין החנויות היותר מקצועיות, אבל יש לה רק סניף אחד. (הסניף בהרצליה מאוד שונה מהתל אביבי).
היו גם לא מעט חברות הפצה קטנות שרצו להביא שינוי (א.מ.ג מולטימדיה) ופשוט נפלו עוד לפני שהספיקו לעשות משהוא. במקרה הזה הפיראטיות היא בהחלט במקום של הביצה, ולא התרנגולת..
החנויות בארץ חסרות כל תקווה .
אין ייבוא סדיר ולא נראה כאילו למישהו אי שם מעבר למזרח התיכון אכפת מהמדינה הקטנה הזאת , ישראל .
עדיין , זה לא אומר שאין לנו פה קהילה .
אבל אני מאשים את כל זה בפיראטיות , בארץ ישראל הכל כך נגיש ומפתה , כל מקום אחד יציע לך פריצה או צ'יפ .
זה מכיוון שאין חוק שאוסר על פריצות בארץ אם אני לא טועה .
כשחושבים על זה לעומק , איזה חברת משחקים שפויה תרצה לעשות ייבוא סדיר למדינה שיש בה בין אחוזי הפיראטיות הגבוההים בעולם ?