Feeds:
פוסטים
תגובות

כעבור ארבע שנים…

אני לא יודעת יפנית.

זה לא שאני לא לומדת – למעשה אני מתמידה ב"שיטת סיינפלד" (שעיקרה – מחוייבות ללא פשרות בלא "שבירת הרצף"), לומדת כל יום, כל יום. כבר ארבע שנים. גם אם אני חולה, בחו"ל, עסוקה נורא או שזה יום ההולדת שלי. עד היום, נראה שצברתי כבר כמה אלפי שעות לימוד ותרגול.

.אבל, בכנות, אני לא יכולה לומר שאני יודעת את השפה. לא לדבר, לא לשמוע, לא ממש לכתוב. וגם קריאה של "טקסטים אמיתיים" כמו כותרות של עיתון, היא עדיין קשה מאד עד בלתי אפשרית.

כמובן שאני רואה התקדמות. הסטים שלים ב-Anki מסמנים לי שיש כבר אלפי מילים שאני יודעת, שצלחתי מזמן את רף ה-2,136 קנג'י שתלמיד תיכון ביפן צריך להכיר (למעשה כבר עברתי את ה-2,500 בעזרת הספרים של הייסינג). ואני מתקדמת גם בדקדוק. אפילו התחלתי לשנן וללמוד קצת רקע כללי יותר על יפן ועל הגיאוגרפיה שלה.

אז מה השתבש? כנראה שכלום. הכשרון שלי לשפות כבר הוכיח את עצמו כעלוב במהלך החיים (לימודי הערבית בתיכון, והגרמנית באוניברסיטה הותירו אותי בלי משפט אחד או צרור מילים לרפואה…), ולזה מצטרפת בעיית זכרון ואולי תורם גם קצת הגיל.

אבל בנוסף, ובעיקר, נראה שהאלמנט העיקרי שחסר לי הוא לחיות את השפה ולהיות שקועה בה. נראה שתרגול ולימוד עצמי, אפילו יסודי, אינטנסיבי וארוך, לא משתווה לתקופה של חיים בתוך סביבה דוברת יפנית.

אז הפרויקט נכשל? ממש לא. את המטרה שלי – מה שדחף אותי לתחביב המוזר הזה כך פתאום באמצע החיים – לשחק משחקי וידאו ביפנית, השגתי. אמנם אני עדיין צמודה למילון (בעיקר כי אני מתמקדת במשחקים מרובי-טקסט ורוצה להמשיך וללמוד ולהעשיר את אוצר המילים), ומשחקים מסויימים שבהם דקויות של טקסט הן מרכזיות נשארים בינתיים מחוץ לתחום, אבל הנינטנדו 3ds היפני שלי מסב לי הנאה עצומה, וגם עם הבחירה ששפת המשתמש של הטלפון שלי תהיה יפנית אני מסתדרת לא רע.

אבל עוד ארוכה הדרך קדימה, ויכול להיות שאם אני באמת רוצה כמטרה ללמוד יפנית, ולא רק להצליח לשחק ביפנית, אצטרך להוסיף לתפריט שלי מנות שנמנעתי מהן עד עכשיו כמו שיעורים עם מורה, תרגול אמיתי של כתיבה וקריאה רגילה (סיפורים וספרים במקום משחקים), וגם – נסיעה ליפן.

איך אומרים ביפנית? まだまだです。

 

אחת השאלות שהעסיקה רבים לקראת יציאתו לאור של Animal Crossing החדש, היתה האם ייושם בו מודל של מיקרו-עסקאות, כלומר תשלום בכסף אמיתי עבור פריטים וירטואליים, במודל המוכר כל כך ממשחקי המובייל. אחרי הכל, לא רק שאנימל קרוסינג – משחק המבוסס על איסוף מגוון רחב מאד של פריטי לבוש, רהיטים ואביזרים אחרים – נראה מתאים לכך במיוחד, אלא שנינטנדו הצהירה לא אחת שבכוונתה להעמיק ולהרחיב את פעילותה בשוק הדיגיטל, וגם הוכיחה זאת הלכה למעשה באמצעות משחק ה-3ds Fire Emblem: Awakening. המשחק, שיצא לאור ביפן באפריל 2012, כחצי שנה לפני Animal Crossing, יישם לראשונה אצל נינטנדו מודל של תוכן דיגיטלי נוסף (dlc) בתשלום, בהציעו לרכישה מגוון לא קטן של דמויות ושלבים נוספים. את המשחק אמנם לא פיתחה נינטנדו עצמה, אולם זמן קצר אחרי יציאתו לשוק, הודיעה הענקית היפנית כי מודל דומה ייושם גם בכותר החדש באחת מסדרות הדגל שלה New Super Mario Bros 2, בו הוצעו ערכות של שלבים נוספים לרכישה בנפרד. בשילוב עם נתונים שהתפרסמו באותה עת על ההצלחה של המודל העסקי החדש במקרה של Fire Emblem – שם הניב התוכן הדיגיטלי הנוסף מכירות בהיקף של כ-5 מליון דולר, התחזית להתפשטות מהירה של תכנים נוספים בתשלום נראתה בהחלט כמתחילה להתממש.

אלא שנינטנדו מיהרה להודיע למשקיעים ולציבור הרחב שאין בכוונתה לאמץ ללא הבחנה את המודלים העסקיים השונים של מכירות דיגיטליות. בדברים שנשא Satoru Iwata, נשיא החברה, בפני משקיעים, הוא הדגיש כי הוא רואה בתכנים הדיגיטליים אמצעי המיועד לאפשר לצרכנים "לשחק בכותר למשך זמן ארוך יותר וברמה עמוקה יותר", וכהזמנה ללקוחות "לשלם על תוכן שהמפתחים שלנו יצרו בנוסף", להבדיל, מתשלום נוסף על כותר שמוצע במקורו כבלתי שלם. לסיום דבריו ביקש Iwata להפריך את "אי-ההבנות לפיהן אנימל קרוסינג החדש עשוי להיות משחק שיתבסס על מכירות של תכנים נוספים". אמירה חדה וברורה שרחוקה מאד מלהיות מובנית מאליה, כפי שהתבטא אחד ממפתחי האינדי המוכרים פיל פיש (ממפתחי המשחק Fez). "שאנימל קרוסינג לא יכיל מיקרו עסקאות בימינו ובתקופתנו זה דבר כל כך מיוחד ויקר", כתב בסטטוס שפרסם בטוויטר. "האיפוק שנינטנדו מגלה הוא מדהים".

Animal Crossing: New Leaf ל-3ds, יצא אכן לאור בנובמבר 2012 לא תכנים דיגטליים נוספים בתשלום (ישנם תכנים דיגטליים המופצים על ידי נינטנדו חינם), ובאותו חודש כותר מפורסם נוסף – Pokemon Mystery Dungeon הציע שלבים ומבוכים נוספים בתשלום במודל שנראה תואם את העקרונות עליהם דיבר Iwata.

אלא שייתכן שהאיפוק הזה, הוא נחלת נינטנדו רק בנוגע לכותרים שלה עצמה, ואינו בהכרח מתפרס כמדיניות מחייבת גם על מפתחים אחרים הפועלים באישורה ועידודה. כך נראה לפחות מהכותר החדש Disney Magic Castle שהוציאה בחודש שעבר Namco Bandai ל-3ds ביפן. המשחק שיש הרואים בו גרסת דיסני ל-Animal Crossing, מציע סימולציה של חיים וירטואליים בעולמות של האגדות השונות בגרסת האולפנים האמריקאיים – מפו-הדב, דרך סינדרלה ואלאדין, ועד לילו וסטיצ', וכמובן מיקי, דונלד, וחבריהם. בדומה ל-Animal Crossing גם המשחק הזה מציע שפע גדול של בגדים, רהיטים ואביזרים אחרים לאיסוף, אלא שכאן – את חלקם ניתן להשיג רק תמורת תשלום של כסף אמיתי בנוסף ומעבר למחירו של המשחק המקורי. בנוסף, לא מדובר כאן על רכישה של שלבים נוספים או הרחבות אחרות של חוויית המשחק, אלא על רכישה של פריטים קוסמטיים בלבד, או של אביזרים שנבדלים ממקביליהם הכלולים במשחק, רק בעיצוב ובצורה. כך לדוגמה ניתן לרכוש טי-שירט חדשה לדמות בעיצוב לילו וסטיצ' תמורת 100 יין (כשלושה וחצי שקלים), או חליפת פו-הדב תמורת 200 יין. במילים אחרות – זאת היא הדוגמה הראשונה והיחידה בינתיים למיקרו-עסקאות המוכרות ממשחקי המובייל, אלא שבניגוד אליהם היא אינה כלולה במשחק חינמי או כזה המוצע תמורת דולרים בודדים, אלא בכותר של יצרנית מובילה המשווק במחיר מלא בחנויות.

האם מדובר בדוגמה יחידה וחריגה או בסנונית ראשונה המבשרת מגמה שתלך ותתרחב? לדעתי הסיכויים שמדובר באפשרות הראשונה, נמוכים למדי. לא רק בגלל הפוטנציאל העסקי העצום של המיקרו-עסקאות, בו הכירה גם נינטנדו, אלא, ובמיוחד נוכח המאמצים שמשקיעה לאחרונה הענקית היפנית בתחום. אחד מהם, שלא זכה להדים רבים בתקשורת הוא כוונתה של נינטנדו לבחון אפשרויות לנצל את טכנולוגיית ה-NFC המשולבת בבקרי ה-WiiU, לצורך ביצוע מיקרו-עסקאות. על פי הפרסומים, אפשרות שנבחנת בכיוון זה הינה ביצוע תשלומים על ידי כרטיס נטען המשמש לתשלום על רכבות ואוטובוסים – מעין ״רב-קו״ יפני, פשוט על ידי הצמדתו לרגע לבקר ה-WiiU. יישום מנגנונים כאלו יאפשר לפשט ולייעל את תהליך התשלום ולעודד קניה אימפולסיבית, מה שמתאים במיוחד למודל של מיקרו-עסקאות שעיקרו גריפת רווח מעידוד כמות גדולה מאד של עסקאות שכל אחת בפני עצמם מה היא בסכומי כסף קטנים יחסית. נראה, אם כן, שלנינטנדו יש בהחלט מחשבות ותוכנות בתחום, החורגות מאישור כותרים בודדים, ולא רחוק היום שבו מיקרו-עסקאות יהפכו לחלק משמעותי משוק הדיגיטל גם בעולם הקונסולות של היצרנית היפנית. הכינו את הארנקים.

 

הטלוויזיה החדשה שלי

לפני כמה שנים השתכנעתי לבסוף להחליף את הטלוויזיה הישנה שבבית. לא שהיתה לי בעיה מיוחדת עם הגודל שלה – מבחינת מסך (שלא היה גדול במיוחד) או באופן כללי (שבהחלט היה גדול), וגם לא שנשביתי בקסמן של הפונקציות המיוחדות כמו "עומק צבע", או "תדירות עדכון". מה שהביא אותי להוציא כמה אלפי שקלים על טלוויזיית HD נוצצת היתה ההבנה המצערת שמפתחי משחקים שונים מניחים כמובן מאליו שזה הסטנדרט בימינו ובהסתמך על כך מקבלים החלטות עיצוביות שונות כגודל הטקסט המוצג במסך שהסתבר לי שלפחות בחלק מהמשחקים (דוגמת Mass Effect ששיחקתי אז) הפך לבלתי קריא ממש.

ואז, זמן לא ארוך אחרי שזרקתי החוצה לטובת אספני גרוטאות את הטלווזיה הישנה, והתעמקתי במגוון הפונקציות והחיבורים של הטלוויזיה החדשה, התברר לי שההחלטה שקיבלתי לא נקיה מספקות. נכון, אי אפשר היה להשוות את חדות ואיכות התמונה (לא שבאמת ניסיתי), ואת הנוחות בכך שלא הייתי צריכה לפרק ולחבר את החוטים מחדש בכל פעם שרציתי לשחק בקונסולה אחרת. אבל מסתבר שהיו לטלווזיות הישנות כמה טריקים שלחדשות אין, עובדה שממש לא הבאתי בחשבון כשהחלטתי "לשדרג".

ראשית, התברר שאקדחי ורובי האור שאותם הכרתי עוד ממשחק הטלוויזיה הראשון שהיה לנו בבית בילדות (מכשיר פונג שחור-לבן תוצרת "סילורה" שגם הכיל משחק במסגרתו צריך היה לנסות ולירות עם רובה אור מגושם בקוביה לבנה גדולה ששוטטה על פני המסך) לא עובדים על טלווזיות פלזמה ודומיהן. שיטת התצוגה שלהם, שאינה מבוססת על נורת מסך אחורית, מפיקה כך נראה מעט מדי אור בשביל אותם אקדחים ורובים ישנים, ואלו פשוט לא קולטים אותה. ה-Sega Light Phaser שהשגתי, יחד עם משחקים תואמים למאסטר סיסטם דוגמת Safari Hunt נידונו לאסוף אבק על אחד המדפים העליונים של הספריה, רחוק מהעין ומהלב שנחמץ.

אבל חשוב ועצוב הרבה יותר בשבילי היתה ההבנה – שלמזלי הגיעה שניה לפני שסגרתי עיסקה יקרה למדי ב-eBay שמשקפי התלת-מימד המיוחדים שיצאו למאסטר סיסטם והמגוון הקטן למדי אך הנחשב של המשחקים שתמכו בהם, גם הם מחוץ לתחום עבורי. מסתבר שגם בעניין זה האפקט נוצר מניצול צורת ההקרנה הייחודית של הטלווזיות הישנות, שנעלמה עם כניסת הטכנולוגיה החדשה.

בשנים שעברו מאז הרהרתי מדי פעם ברעיון של השגת טלוויזיה ישנה כזאת מחדש, גם כמסך שני שאוכל לשחק בו בחדר השינה, וגם, ובמיוחד, כדי להיות יכולה להנות מהטכנולוגיות והמשחקים האבודים. הקושי העיקרי, והסיבה שהרעיון הזה לא התממש כל אותו זמן, נבע מהמשקל של המפלצות הישנות, והסיבוך הטכני שבגרירתן מבתים של חברים שהיו שמחים להפטר מהן לבית שלי.

ואז, אתמול, גיליתי שמטרים ספורים מדלת הבית שלי השאיר שכן שפינה את תכולת דירתו הישנה טלוויזיה כזאת, עם השלט המקורי ופתק מודבק שמצהיר שהיא תקינה ובמצב מצויין. אז למרות שכבר הייתי באיחור לעבודה זרקתי הכל והקדשתי חצי שעה כדי לסחוב (עם עזרה כמובן, זה פשוט בלתי אפשרי לבד) את הטלוויזיה לחדר השינה, ולהוציא מהמפרסת את שולחן הטלוויזיה הישן שלמרבה המזל לא נזרק עדיין. ועכשיו, יום אחרי אני לא רק מתלהבת מכמה משחקי פלייסטישן 2 שטרם שיחקתי ועכשיו זמינים לי מחדר השינה (את הפלייסטישן 3 השארתי מחובר לטלוויזית ה-HD בסלון), אלא גם שוקלת בהחלט לחזור ולבדוק מה יש ל-eBay להציע בתחום משחקי הרובים ומשחקי התלת מימד לסגה מאסטר סיסטם. עדכונים – בקרוב.

 

תשעה חודשים עברו מאז הוציאה נינטנדו לשוק את הקונסולה הביתית החדשה שלה, ונכון להיום נראה שזאת נאבקת על קיומה. עם מכירות של לא הרבה יותר משלוש וחצי מליון יחידות סך הכל, והתנערות של מספר בתי תוכנה מובילים, השאלות המתבקשות הן היכן טעתה הענקית היפנית, ומה היא יכולה ומתכוונת לעשות כדי לשפר את המצב.

בהתייחסו לאחרונה לשאלה אמר נשיא נינטנדו Satoro Iwata כי לדעתו ״הבעיה האמיתית היא החוסר בתוכנה, והפתרון היחיד הוא לספק לשוק מספר כותרים איכותיים״.

אלא שהטענה הזאת רחוקה מלהיות משכנעת או מספקת. בחודשים שעברו מאז השקתה יצא לקונסולה מגוון גדול למדי של משחקים, לרבות מספר לא מועט של כותרים איכותיים. אז נכון שכמה מהשמות הגדולים שחובבי נינטנדו מחכים להם דוגמת מריו ברוס, מריו קארט וזלדה עוד לא הגיעו לשוק ועל סדרות אהובות אחרות מסוגן של מטרויד אין עדיין מידע, אבל ספק אם זהו שורש הבעיה או ליתר דיוק אם התמונה היתה שונה דרמטית – לא באופן יחסי אלא במספרים מוחלטים – אם המשחקים האלו ודומיהם היו מגיעים לשוק.

לדעתי, אם נינטנדו מבקשת למצב את עצמה כגורם משמעותי בשוק של ימינו, ולשרוד בתחרות מול מיקרוסופט וסוני – פניה לקהל היעד הנאמן שלה רחוקה מלהספיק. ללא אימוץ אסטרטגיה של ״אוקיינוס כחול״, כזאת שהובילה את ה- Wii להישגים מדהימים, למרות נחיתותה לכאורה בהיבט הטכנולוגי, נגזר על ה-WiiU להשתרך מאחור, ללא הצדקה אמיתית לקיומה מעבר להיותה פלטפורמה בלעדית למספר סדרות ישנות ואהובות על מיעוט קטן מדי של שחקנים.

המוזר בסיפור הזה הוא שנראה שנינטנדו היתה מודעת לחלוטין לסוגיה בשלבי תכנון ועיצוב הקונסולה. גם הפעם, ממש כמו בדור הקודם, בחרה היצרנית היפנית שלא להתחרות מול סוני ומיקרוסופט בזירה שלהן – זאת המאדירה עוצמה גרפית ומחשובית, ובמקום זאת לנסות ולהביא לסלון הביתי חוויה יחודית וחדשנית. פיצול הקונסולה לשני מסכים באמצעות הוספת שלט שהוא גם טאבלט, פתח את הפתח לא רק להצעת הנוחות שבוויתור על מסך הטלוויזיה לטובת חוויה אמיתית של קונסולה עוצמתית בכף היד (כזו שסוני הבטיחה וטרם קיימה) אלא, ובעיקר, לז׳אנר חדשני של משחקים חברתיים – המשחקים הא-סימטריים, שמטבעם אינם מתאפשרים במגבלות מסך יחיד. משחקים שהרעיון מאחוריהם הוא פערי מידע בין השחקנים, דוגמת אלו המתקיימים במשחק המחבואים בין השחקנים המסתתרים והשחקן שיוצא לחיפוש אחריהם. משחקים מסוג זה הוצגו על ידי נינטנדו בשלבי הכרזת הקונסולה ונראו כמהווים חלק משמעותי מהאסטרטגיה שלה, כפי שניכר גם בעובדה שאוסף המשחקונים הזה לא רק שזכה לצאת תחת הכותר nintendo land שמדגיש את מעמדו ככותר דגל, אלא אף נמכר בערכה משולבת עם הקונסולה, אחת מתוך שתיים שהוצעו בעת השקתה.

אלא שמעבר לאותו כותר השקה יחיד, לא עשתה נינטנדו, או מי מבתי התוכנה האחרים המפתחים לקונסולה, שום צעד נוסף במסלול החדשני הזה. במקום זאת, נראה שהמשחקים ל-WiiU גוזרים על המסך השני תפקיד משני מאולץ כמעט של תוספת מידע, מפות וכדומה או גימיקים לא חדשניים של אפשרות לשחקן שני להצטרף כמלווה ותומך לשחקן הראשי. במקום להשקיע מחשבה וחדשנות אמיתית בפיתוח משחק פורץ גבולות בז׳אנר הא-סימטרי, נראה שזה כמעט ונשכח מתודעתה של נינטנדו שהוציאה תחת ידיה לא יותר מאשר מספר וריאציות משעשעות על מוטיב המחבואים שהוזכר קודם. זלדה לשני שחקנים שבו אחד מהם משחק את האנטגוניסט? Rpg שבו שליט המבוך יכול להיות שחקן בשר ודם המעמת את חבורת הגיבור עם אוסף מלכודות ומפלצות שהוא ממקם? על משחקים כאלו או כל מימוש אמיתי אחר של פוטנציאל הז׳אנר והקונסולה בכותר מושקע ומשמעותי לא שמענו אף רמז מאנשי נינטנדו.

והם אפילו לא היו חייבים להשקיע בפיתוח מקורי. בימים אלו נמצא בשלבי בטא SpyParty פרויקט מבטיח ומרתק של Chris Hecker ממציא מבריק וממקימי קהילת האינדי, המדגים את הפוטנציאל האמיתי של משחקים אסימטריים. במשחק, המדמה מסיבה של החברה הגבוהה כל המשתתפים במסיבה הם דמויות ממוחשבות למעט דמות אחת המשוחקת על ידי שחקן אנושי שבזהותו הסודית הינו מרגל המקבל משימות שונות שעליו להשלים תוך זמן מוגבל. השחקן השני באותו זמן מגלם צלף המתבונן מרחוק על המסיבה וברובהו כדור יחיד שאיתו עליו לחסל את המרגל לפני שישלים את משימותיו. לצורך כך עליו לזהות מי מהמשתתפים במסיבה הוא המרגל על ידי ניסיון לאתר סימנים של התנהגות אנושית, בעוד המרגל מצידו צריך לנסות שלא להתבלט על פני הדמויות הממוחשבות אך כאמור גם לבצע משימות מיוחדות במקביל. לו הייתי יכולה לייעץ לקברניטי נינטנדו הייתי עושה הכל (למרות הפרשה הלא נעימה שהיתה בין הקר לנינטנדו) כדי שהמשחק הזה יצא באופן בלעדי או לפחות ראשוני ל- WiiU. במילא הדרך היחידה האחרת לשחק אותו היא ברשת באמצעות שני מחשבים או אולי בעתיד שתי קונסולות

כך או כך, נראה שהוויתור מינוף ייחודיותה של הקונסולה שלה הוא שעומד בעוכרי נינטנדו ולא חסרונו של עוד משחק הפורט על נימי הנוסטלגיה של הוותיקים באוהדיה.

וזאת אינה ההחמצה היחידה של נינטנדו. לדעתי טעות נוספת, היא בזהות הסכיזופרנית שהעניקה היצרנית לשלט-טאבלט שלה. מחד, הוא נועד לאפשר העשרה של חוויית המשחק על ידי הצעת מידע נוסף תומך משחק כמו מפות, או אביזרים אחרים המלווים את דמות השחקן. מאידך, ובניגוד גמור, השלט אמור לאפשר לוותר על הטלוויזיה ולשחק את המשחק על המסך הקטן והנייד. במילים אחרות, נינטנדו לא מצליחה להבהיר האם הקונסולה שלה מבוססת על מודל של שני מסכים הפועלים יחד ומשלימים אחד את השני, או על המודל הקלאסי של מסך יחיד שרק ניתן להעביר אותו מהטלוויזיה לשלט.

ואם לא די בכל אלו, גם תכונה מרתקת אחרת של השלט, העובדה שמשולבות בו תכונות NFC שמאפשרות לו תקשורת עם אביזרים חיצוניים דוגמת מודל הבובות של סקיילנדרס, נוצל עד היום רק במשחק אחד ועוד כזה המדורג בין הגרועים ביותר שיצאו לקונסולה.

אז כן, ה-WiiU בהחלט זקוק בשלב זה לכמה משחקים כדי לשנות את מעמדו בתודעה ובשוק. אבל לא סתם ״כותרים איכותיים״ אלא כותרים איכותיים שמבליטים את ייחודיותה ומקוריותה של הקונסולה ומציעים מהפיכה בדרכי וסוגי המשחקים שאנחנו משחקים. מהפיכה, שבלעדיה, הקונסולה החדשה שלה עלולה להפוך לאחת ההחמצות הגדולות בתולדותיה של נינטנדו.

 

בשבוע שעבר הגיע לחנות המקוונת של הנינטנדו 3ds ביפן כותר חדש של החברה בשם ״חנות הספורט של דרמשי״. מה שמעניין במיוחד באוסף המשחקונים הזה הסובבים סביב תפקידי החובט והתופס בבייסבול הוא לא רק סיפור המסגרת המוזר שלו הכולל, בין ביתר, חנות אביזרי ספורט המנוהלת על ידי כלבים דלמטיים שבעליה מחפשים אהבה וקונסולת משחק עתידנית בשם 4ds, שנועדה לפתור את מצוקת מרחבי האימון בעיר המודרנית על ידי הכנסת השחקן פיזית לתוך המשחק, וגם לא האלמנטים המיוחדים שהוא מוסיף לנוסחת הבייסבול דוגמת צלחות מעופפות אותן על החובט להביס באמצעות פגיעה בהן עם הכדור.

הייחוד של המשחק הזה הוא במודל המחיר שלו. בבסיסו המשחק מוצע להורדה חינם מה-eshop, אבל מתגלה כדמו המכיל שישה שלבים מתוך כחמישים של אחד מתוך עשרה משחקונים. כל אחד מהמשחקונים, ניתן לרכישה מתוך המשחק, במחיר בסיסי של 400 ין (כ-15 שקלים) למשחקון. אלא שכאן נכנס האלמנט המעניין והמפתיע. מסתבר שמחיריהם של המשחקונים השונים ניתן להורדה לא רק באמצעות שימוש בקופונים שווי-כסף (בסכומים שונים עד 100 ין) ובקופונים המציעים אחוזי הנחה מגוונים (עד50%) אותם מקבלים בשלבים שונים של התקדמות בכל אחד מהמשחקונים, אלא שהמחיר בחלקם נקבע באמצעות משחקון נפרד של התמקחות עם בעלי החנות.

כך, לדוגמה, במסגרת שלבי הדמו ששיחקתי, קיבלתי כפרסי הצלחה מתנות מוזרות שונות שכללו ביצים קשות, פיאה נוכרית ומספרים קטנות לקיצוץ שערות אף. כשהגעתי למוכר לברר על קניית המשחקון השלם, התברר לי שתמורת ביצה קשה הוא מוכן להוריד לי את המחיר ב-100 ין, ולספר לי על צרותיו שכללו תחושת אי נוחות באף. בהמשך השיחה הוא שמח לקבל את המספריים והציע הנחה נוספת של כ-10 ין, ואז התחלנו להתמקח כשאני לוחצת על עוד ועד הנחה. בסוף ,אחרי כמה סיבובים כושלים של מו״מ, הצלחתי להשיג הנחה כוללת של 200 ין (הנחה שקרוב משפחתו של הבעלים רמז לי שהיא הגדולה ביותר שאוכל להשיג הפעם) ולקנות את המשחקון הראשון בחצי מחיר.

מעבר לחידוש ולמוזרות שבמודל הזה הוא מעלה שאלות מעניינות של תכנון ושליטה בחוויית הקניה. בשלב זה לפחות, כשאין עדיין באינטרנט מדריכים של שחקנים שגמרו את כל המשחק, לא ברור כיצד ניתן להשיג את העסקה המשתלמת ביותר. האם בכל המשחקונים שיעורי וסוגי ההנחות זהים והקושי להשיג אותן דומה? האם אין טעם לקנות יותר מאשר כמות מסויימת של משחקונים כי את האחרים אפשר יהיה לקבל בהנחות גדולות במיוחד? וכמה בממוצע תעלה כל החבילה השלמה?

מעבר לכך, כמובן, נכנסים גם שיקולים של רמת המשחק ומחיר הגיוון. האם, לדוגמה, שווה לי באמת שלא לנסות משחקונים אחרים רק כי עדיין לא הצלחתי להשיג את ההנחה המקסימלית עבורם? ואולי דווקא המשחקון הבא שאשחק יהיה לי קל יותר ואם אקנה אותו עכשיו אוכל ביתר קלות להגיע להנחות במשחקונים אחרים?בסוג ובמגוון של השאלות הזה אני נתקלת פעם הראשונה, לא רק ב-3ds או אצל נינטנדו, אלא בכלל בעולם המשחקים. ומסיבות שונות – דוגמת שאלות שעשויות להעלות בקשר להגינות המודל או אלמנט המזל וההימור בו, ממש לא ברור אם מדובר בסנונית ראשונה למודלים חדשים של תמחור או בניסיון חד פעמי שאולי גם ישאר בגבולות יפן (נראה שהחוקים הצרכניים במערב חמורים יותר). כך או כך, מה שברור הוא שנינטנדו הוכיחה לנו שוב שהיא חברה שחושבת אחרת לגמרי מהמתחרים, ומנסה בקביעות, ובהצלחה ראויה לציון, להגדיר מחדש עקרונות ותפיסות בסיסיות בעולם המשחק.

מימין בובה ומשמאל? גם בובה

מימין בובה ומשמאל? גם בובה

שנים שאנשים מחפשים תרגום מתאים לעברית למושג action figures. לדעתי הגיע הזמן להתנגד למהלך ולהשתמש במונח ״בובות״ ולא בניסוחים דוגמת "דמויות משחק״, ״דמויות פעולה״, ״צעצועי דמויות״ וכהנה ביטויים. נכון שהם קולעים יותר לכוונה שעמדה מאחורי הביטוי באנגלית, אלא שאת הכוונה הזאת – להרחיק בין צעצועים של ילדות לצעצועים של בנים בלי הגבלת גיל – צריך לסכל.

הגיע הזמן, לטובת כל המגדרים, וכל הגילאים, לנכס מחדש את המילה היפה שחידש אליעזר בן יהודה (כמו גם את המקור באנגלית ששורשו, כנראה מהשם דורותי, לידיעת חובביה באשר הן-ם) ולומר בפה מלא – מבוגרים מגניבים וילדים מגניבים משחקים בבובות.

כי בובות זה כיף בין אם זאת בובת ברבי עם גוף הזוי או בובת לוחם חייזרי עם גוף הזוי לא פחות. ובובות מלוות את המין האנושי מימים קדומים כאחד הצעצועים הראשונים (ואולי הראשון). ובובות מפתחות את הדמיון, מייצגות ומאפשרות פנטזיות, ומציעות אלטרנטיבה ומראה ביקורתית לעולם שלנו, כמו גם דרך להפוך אותו למקום נחמד יותר.

(מסדרת יפה על השולחן את בובת הג׳ירפה הפרוותית של ניקי שיושבת מרחק קצר מבובת הלוחם מוורלד אוף וורקראפט).

Image

עוד פחות משבוע מגיעות לחנויות הערכות הראשונות של Disney Infinity  – הווריאציה של דיסני לרעיון שהפך את Skylanders ממותג מתדרדר לאימפריה כלכלית, והרשת כצפוי מלאה בטיזרים וידיעות על המשחק. אלא שלמרות, ואולי בגלל, חיבתי הגדולה ל-Skylanders ולתחביב איסוף הבובות הכרוך בו, נראה לי שהפעם אני אוותר על הפיתוי ואמנע מרכישת ערכת המשחק הזאת.

לא כי הבובות הנלוות אינן נאות בעיני. הדמויות לקוחות מסרטים רבים שאהבתי ממש וביניהם צעצוע של סיפור, שודדי הקאריביים ועולמן של המפלצות בע"מ. וגם לא כי משחק הווידאו שיבוסס עליהן חשוד שיהיה בינוני למדי במקרה הטוב (לסטודיו שהופקד על המשחק אין עבר מרשים במיוחד, למרות שצעצוע של סיפור 3 נחשב למשחק לא רע בסך הכל). וגם לא כי המחיר הצפוי – וודאי בישראל – צפוי להיות גבוה במיוחד (להערכתי בסביבות ה-600 ₪ לערכת הבסיס).

מה שמבחינתי כרגע מכריע את הכף היא בעיקר הגישה המסחרית, הפסולה לדעתי, של דיסני, שבחרה שלא להסתפק במודל של שיווק בנפרד של בובות נוספות, כזה של סקיילנדר, אלא הרחיבה אותו בשני אופנים מטרידים.

ראשית – עולמות תוכן שלמים במשחקים, וסוגי החוויות המקושרות אליהם, סגורים לחלוטין למי שלא ירכוש את ערכת הבובות המתאימה. כך, לדוגמה, בעוד העולמות של שודדי הקריביים ומשפחת סופר-על נכללים בערכת הבסיס, כדי לשחק בעולמות של המכוניות, הפרש הבודד, צעצוע של סיפור או בעולם של דיסנילנד יהיה צורך ברכישת ערכות ייחודיות. נכון שגם בסקיילנדרס נדרשה רכישה של בובות נוספות כדי לפתוח איזורים שונים במשחק, אולם אזורים אלו היו הרחבות קטנות של אזורים קיימים, ולא עולמות תוכן שלמים וחוויות ייחודיות.

שנית, וגרוע יותר מבחינתי – בנוסף לבובות, דיסני בונה על מודל של מכירת עזרים ותוספות קוסמטיות לבובות. עזרים ותוספות אלו לא רק שאין להם ייצוג משחקי ממשי בעולם ה"אמיתי", שכן הקניה לא תהיה של תלבושת מיניאטורית או מכונית צעצוע נוסח ברבי אלא של דסקית עגולה או משושה קטנה שתפתח את התוכן המתאים רק בתוך משחק הוידאו, אלא, ובעיקר, הן ימכרו במודל של "קניה עיוורת". הדיסקיות יוצאו ללקוחות בשקיות אטומות של שתיים (במחיר של 6 דולר לשקית בחו"ל, מה שאומר כנראה כחמישים ש"ח לשקית בישראל), מה שיחייב קניה של שקיות רבות כאלו כדי להשלים את הסט.

מודל כזה של "'קניה עיוורת" מוכר מאלבומי המדבקות וקלפי המשחק של ילדים ומהאוטומטים לממכר צעצועים במטבעות (כמה זה היום – חמישה שקלים או עשרה?). אלא שבניגוד אליהם, ההיצע הקטן יחסית שמתוכנן ל-Disney Infinity  – 20 דיסקיות בסך הכל בשלב הראשון, מתוכן שלוש "נדירות" לא יאפשר התפתחות אמיתית של שוק החלפות, ונראה בעיני לא יותר מאשר מהלך שמטרתו לסחוט כספים נוספים ממה שגם ככה הולך להיות עסק יקר מאד.

אז מה, לא תהיה לי בובה של קפטן ברבוסה או של רנדל בוגס? אולי לא, ואולי בסוף אני אתפתה בכל זאת לרכוש בובה אחת או שתיים או את המשחק כולו (בעיקר אם הביקורות עליו יהיו מצוינות). אבל נכון לבינתיים אני לוטשת עיניים הרבה יותר לחבילה הייחודית הזאת שמוצאת ב-Gamestop, ארה"ב, למי שיזמין אצלם מראש את הגרסה הבאה של Skylanders.

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 129 שכבר עוקבים אחריו